אני מודה שלא היה עולה על דעתי לקרוא ספר ששמו "ערפד הערפילים" לולא המלצתה החמה של הקיסרית הילדותית (תודה!). נושא הערפדים הפך לאחרונה "חם" וספרים די רבים עוסקים בהם (יחד עם אנשי-זאב, זומבים, רוחות רפאים ועוד מהמין הזה...) אחד מאלה שפתחו את הז'אנר ממתין לי כבר המון זמן, מתישהו עוד אגיע אליו.

כשמדובר בערפדים אנו מתבססים על האגדה שרווחה באירופה על הרוזן ההוא שניזון מדם בני אדם, יצא לשחר לטרף בשעות הלילה ובאופן כללי היה כלי חינוכי לאמהות: "אם לא תגיע הביתה מ י ד הרוזן יאכל אותך..." ערפדים - זה ידוע - חיים לנצח (טוב, חצי נצח: הם מתים ביום...) ניזונים מדם אדם, והדרך היחידה להשמיד אותם היא תקיעת יתד מעץ (יש אומרים מכסף...) בליבם, כריתת ראשם, מלוי פיהם בשום, תוך התווית צלב מעליהם והיזוי מים קדושים מהכנסייה. כנראה זו הסיבה שלנו כיהודים אין היסטוריה של ערפדים.

הספר הזה עוסק בשני ערפדים: האחד היה בימיו בן אנוש רע, עשה רע כשחי ונשאר רע כשהפך ערפד. הוא הופך את חייהם של בני האדם שליד טירתו לגהינום ומתעלל בכולם - רק כי הוא יכול. האחר הוא אלף זהוב, שהפך ערפד בגלל בגידה, היה טוב בחייו ונשאר טוב גם כערפד. איתו אנחנו מזדהים - עם יגונו, אובדנו, חיפושיו חסרי התוחלת אחרי עקבות אהובתו, וגם עם תובנתו בסוף הספר, שנקמה לא פוגעת ברעים - היא פוגעת בנוקם ובמטרתו.

הספר הוא פנטסיה כתובה היטב, מצייר עולם של ימי הביניים - חיי התושבים הצמיתים של האציל נשלטים בכל על ידיו ושרירותו, צוענים שהם חופשיים יחסית לכפריים וגם דחויים ומנודים, וגם די הרבה דמויות מיתיות של מפלצות וזאבים. נהניתי מקריאתו. יאהבו אותו חובבי הפנטסיה על גבול האימה, אבל אולי גם אתם, אם תנסו...

ברוכים הבאים לרייבנלופט

את הספר קניתי לאחר שקראתי עליו המון ביקרות נפלאות
מאנשים באתר כמו הקיסרית :)
אז בשבוע הספר כחלק מכל ה19 ספרים שקניתי היה ברור לי שהוא יהיה ברשימה .

התחלתי לקרוא את הספר בציפיה גבוהה ,והספר אכן לא איכזב.

ג'נדר האלף המקולל כבש את ליבי,הצער שהוא חש מתבטא בכל מעשה שלו .
להיות אלף ולא לחוש את השמש ,
להיות חבר של כל החיות אך לחיות בעולם שהם סולדות מריחו.
לקחת חיים על מנת לחיות -זה הדבר הכי כואב שהוא יכול לחוות.

העלילה של הספר סחפה אותי והפתיעה אותי עד לסוף הספר ולשיא .
המשחק בין ג'נדר לסטראד הוא משחק מוחות נהדר עד כדי כך שלא ניתן להבחין מי החתול ומי העכבר.

אחד הדברים שבאמת אהבתי בספר הוא שג'נדר נותר נאמן לעצמו,הוא לא נתן לתאוות הדם לקחת אותו .
הוא עדיין העריך יופי וחיים והשתוקק להם מאוד.
בעולם שהכל אפל וקודר קשה לשמור על שביב של תקווה
אך למרות הכל ג'נדר מצליח במשימה.
הוא מונע על ידי דחף לנקמה , הרצון לפגוע במי שפגע באהובתו,אך גם לאחר כל התהליך שהוא עובר הוא לא נותן לשנאה לנצח והוא לבסוף מצליח להגיע לשלווה (יחסית)

ככל שצללתי לתוך העלילה כך הרגשות שלי כלפי סטראד הפכו להיות קשים יותר .
להפוך מרצון להיות ערפד,לאבד צלם אנוש מבחירה?
הוא פשוט פחדן שלא ידע להתמודד עם החיים שלו
כשהעבר שלו נחשף והמעשים שלו התגלו רציתי בעצמי לרדוף אחריו עם יתד ביד ולהעניק לו את נשיקת המוות .
כל מעשי הזוועה שלו, כל הנשמות האבודות שהוא הרג .

הספר בהחלט היה שווה את הציפיה שלי !
ואני שמחה שבחרתי לההתחיל בו .

כמו שהערפילים משכו את ג'נדר לבארוביה,כך אני נמשכתי לספר.
עכשיו מה שנותר זה למצוא את שאר הספרים של רייבנלופט
ולהיכנס לעולם הקודר והנפלא הזה.

שתהיה לכולם קריאה נעימה :)

ספר פשוט אדיר! הכתיבה כל כך טובה שאתה לא מרגיש שאתה הופך את הדפים אפילו.ספר סוחף, מטלטל, מהנה ומרגש. מלא בייאוש ותקווה שזורים יחדיו. ללא ספק אחד הספרים הטובים שקראתי בכל סוג של סוגה.

חושך מול אור, סיפור של קצוות, שני דמויות משני עולמות בדו קרב מוחי, דו קרב של כישוף וקסם.
ג`נדר האלף הזהוב מוצא את עצמו מועבר אל ארץ אפלה ומקוללת בשליטתו של סטראד האפל והאיום, שני ערפדים והבדל של שמיים וארץ.
הספר כתוב בצורה נמרצת, חדה, הספר קצר, אך מצליח להיות עמוק מספיק ולתפוס את הקורא ולגרום להזדהות עם העלילה ולרצות שהספר יהפוך להיות סידרה, בעיקר בגלל ג`נדר האלף הטראגי והעצוב שאליו התחברתי מיד מתחילת הספר, יש לספר קצב נכון שגורם לקרוא אותו בהנאה, מבחינתי הטרגיות והאפלה מוסיפה מימד נוסף לעומק של הסיפור, כריסטי עשתה זאת ברגישות נהדרת.
את סטראד תיעבתי מההתחלה, הוא עושה את תפקידו בתור הרע בצורה נפלאה, וזו עוד הצלחה של הסופרת.

פנטזיה אפלה שכדאי מאוד לקרוא, רק מהבחינה שזה בהחלט שונה ממה שרגילים לקבל מהז`אנר הזה, גוטיות מזמן לא נראה טוב כול כך.....

הספר הפותח את ספרי רייבנלופט הוא המצויין שבהם ויצירת מופת חד פעמית, לצערי הסופרת אחרי שלושה ספרים ברייבנלופט התדרדרה לכתוב ספרי מלחמת הכוכבים