הספר רשום בצורה כה רדודה שלא בזבזתי את זמני עליו.
אתן דוגמאות בכך שאפתח אותו באופן אקראי ואצטט ממנו :

עמוד 8 : "חבר שלי דאריל נתן לי פליק בתחת כשעברתי לידו. אני מכיר את דאריל מאז שהיינו בחיתולים והברזנו מהגן..."
עמוד 114: "הוא הסתובב עלי, מלא עורקים בולטים בסגנון הענק הירוק. למה לא תסתום את הפה עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מידי...הרבה יכול לקרות ביומיים. הרבה. מתחשק לך?"
עמוד 320: "היא הייתה צריכה להבריז מוקדם עוד יותר ממני, אבל היא פשוט אמרה שיש לה כאבי מחזור איומים והעמידה פנים שהיא הולכת להתמוטט".
עמוד 198: "היא תפסה אותי בחיבוק, משכה לי את הראש שלה, נתנה לי נשיקה חזקה על הלחי ואז נשפה לי פלוץ על הצוואר".
עמוד 178 : "כמה פעמים עליתם לאוטובוס וכל מי שהיה בו הסתכל עליכם כאילו אתם מגרגרים קקי ופושטים את העור מגורי כלבים?... אסור לסמוך על אף אחד בן יותר משלושים. ואני אומרת 'אסור לסמוך על אף בן זונה בן יותר מעשרים וחמש!'"

. I rest my case

ברשותכם, אפתח בסיומת: מעולה! בעיניי :-)
כמו שמי מכם יודעים כבר, או שתדעו בעוד מספר מילים, יש לי חוק בלתי כתוב אך לא-מוצפן שאומר שאיני קוראת את כריכתו האחורית של הספר לפני שסיימתי לקרוא אותו, לבל תהרס לי חוויית הקריאה. כך שכל תוכן הספר בא לי בהפתעה גמורה, וזה רק הוסיף להנאה.

הספר כתוב בשפה קלה, אך מרובב חידושים תוכניים והפתעות שלא נגמרות. יש בו המון הסברים על טכנולוגיות, הצפנות מידע ודרכים לפריצה, שכתובים בצורה פשוטה ויסודית, כך שאפילו מאותגרת טכנולוגית כמוני הצליחה להשכיל יתר על המידה.

הוא קצבי, סוחף ומרתק, שואב לחלוטין אל תוך מעמקי החוויה, ואמין בצורה יוצאת דופן. כמעט אפשר לחשוב שהוא מתאר מעשה שאכן היה. הספר מאד מותח, וקשה להניחו מהיד. הוא מלא תחכום, אבל לא בעודף מוגזם. הוא מתקדם בקצב מהיר מאד, לכל אורכו, אין הפוגות של שעמום או TMI ׁׂ(too much information ). הוא מלא הפתעות, אבל מצליח לחמוק מתחושה של הצפה או של "כן, בטח, ממש הגיוני" ציני. עם זאת, הוא לא ספר מתח – הוא אינו מציג איזו חידה שדורשת פתרון בלשי. זוהי בלילה משובחת במיוחד של עקרונות חופש ומוסר יחד עם חיים של מתבגר, דילמות, טכנולוגיה, ואיך אפשר בלי - סיפור אהבה. הוא חווייתי ברמות שהן מדהימות בעיני. ממש הרגשתי שהכל קורה, ועכשיו, לא באיזו מציאות מדומה.

זהו ספר מאד חברתי, שהצליח לעורר בי שאלות ותהיות לגבי העמדות שלי עצמי בנוגע לאיזון בין חופש הפרט וזכויותיו לבין הגנה על בטחון המדינה והאזרחים. הוא מציג באופן יפיפה, איך שני העקרונות הללו מתנגשים בצורה מזוויעה, ומנמק בצורה משכנעת מדוע לא הגיוני לפגוע בחופש של האזרחים מתוך מטרה להגן עליהם מטרור. שאלות שהן רלוונטיות בכל מקום ובכל תקופה. בטח בעידן שלנו, שבו יש אמצעי הפיקוח האכיפה הולכים ומשתכללים, והחשש מטרור ופיגועים עולה. בקיצור: קראו נא!

מרקוס, הגיבור הראשי של הספר והרוח הפועלת במלוא העוצמה, המנהיג הבלתי מעורער, (גם אם הוא נוטה בתחילה להתכחש לכך), של ההתקוממות נגד המשרד לבטחון פנים. הוא בן עשרה חדור אידאולוגיה במעשה ולא רק בדיבורים, הוא פועל מתוך הגיון, אך אינו חף מעוצמות מדהימות של רגש, מתוחכם, מודע לסכנות, ופועל למרות קיומן, מתוך אמונה לא-עיוורת בצדקת דרכו. הוא כנה וגלוי לב, מחד הוא מכיר באחריות הרבה שלו כלפי כל מי שהולך בעקבותיו ופועל יחד איתו, ומאידך מקבל גם את מי שמסרב לשתף פעולה עם דרך הפעולה שלו, מתוך חשש שיתפס ויעונה.

דמות נוספת שכבשה את ליבי ואת דימיוני היא אנג'י, דמות מורכבת, אסרטיבית ומרגשת. יש בה שילוב מקסים של תום ילדותי ונשיות מתפרצת. היא חכמה, מתוחכמת, ומצליחה לשלב שכל ורגש במינונים מתוגברים אך לא מופרזים. בהמשך, מרקוס ואנג'י הופכים לאיש אחד כמעט, הם פועלים יחד ומשלימים זה את זו בצורה מושלמת ומעוררת התפעלות ולא רק פליאה.

אני מניחה שההצדקה לרמות כאלו של אידאולוגיה ונחישות היא העובדה שהדמויות הראשיות הן בגיל ההתבגרות. לא בטוחה שהייתי קונה רמות כאלו של אידאלים אם המספר היה בשנות השלושים לחייו. זה רק גרם לי לחשוב עד כמה עצוב כשאנחנו מתבגרים, רובינו מאבדים את הלהט הנהדר הזה. הקריאה מזמנת הזדמנות להסחף שוב אל תוך הסחרור הרגשי והלהט ההתבגרותי שאין לו תחליף.

יש מי שאמר לי שראה את הספר כמטיפני. ובן, אני מודה: קשה להגיד שזהו ספר אובייקטיבי, הוא אכן מגמתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ולכל אורך הספר אנשי המשרד לבטחון פנים מוצגים כ"רעים" האולטימטיביים, בעוד שלוחמי החופש מתוארים באופן מובהק כ"טובים". גם מבחינת בניית הדמויות והצגתן וגם מבחינת ההתנגדות העזה שהם מעוררים. אני לא הרגשתי את המטיפנות, ההצגה של עמדות כל כך מגובשות שבאות לגמרי מהלב, מתוך אמונה יוקדת וחפה לגמרי מהתחסדות או צביעות, מחזקת את האמונה כי הצדק עם מרקוס, ולא בשום מקום אחר.

הביקורת השלילית היחידה שלי לגביו היא המגמתיות וחוסר האובייקטיביות, אבל בכך גם טמון סוד קסמו הכובש. ובכל מקרה – לא באנו לחפש אמת אנציקלופדית ומוחלטת. גם מי שאינו מסכים עם העמדה של הכותב יכול להנות ממנו, כי הוא יעורר בו מחשבה וידרוש ממנו בחינה מחודשת של עמדותיו המגובשות, יותר או פחות. כמו תמיד, אנחנו לא מחויבים להסכים, אבל כן חייבים לחשוב.

בקיצור ספר מעולה, לדעתי חובה לגמרי. ממש ברמה של "1984". כיוון שהוא כתוב בצורה פשוטה ונגישה, כל אחד יכול ומוזמן להנות מהחוויה.

ספר מצויין, קראתי אותו בנשימה. מאוד מעניין, במיוחד לאנשים שמתעסקים במחשבים יום יום.
הספר מעלה המון שאלות בנוגע לחופש האזרח, הספר מסופר ניפלא ומעביר הרבה מחשבות. מומלץ :)

אני כותב את הביקורת על הספר קצת באיחור, אבל לא נורא. הספר ממש סוחף לדעתי, העלילה זורמת שמתחברים אליה במהירות.
בספר יש הכל מהכל ולכן הוא כל כך טוב. למדתי מידע על מחשבים בעקבות הספר, ומוסר ההשכל של הספר הוא שאנו צריכים להילחם
על הזכויות שלנו כאשר הן נלקחות מאיתנו, ולא לוותר - אפילו אם מדובר במערכת גדולה מאוד (משרד לביטחון בפנים בספר).
ממליץ לכולם לקרוא, בטוח שתיהנו! :)

לפי דעתי הספר הזה הוא בעצם "מדריך להאקר המתחיל" במסווה... ברצינות, הספר גדוש בידע טכנולוגי שלא דמיינת את קיומו. בחיי שלא ידעתי שיש כל כך הרבה תוכנות וצפנים ושטויות...
בכללי זה היה מעניין, אבל לפעמים זה כבר נהיה מלאה ומייגע, בעיקר כשרציתי כבר לדעת מה קורה בהמשך, ולא איך בדיוק זה הולך לקרות.
אבל עדין, ספר מגניב שמצליח להעביר ביקורת נוקבת (ואני לא אתחיל לפרט על מה כי אין לי כוח לחפור...=] תקראו, תבינו...).

במקור לא ברור האם הספר נכתב לבני נוער או למבוגרים, אך הוא מעלה שאלות בדבר השימוש והמעקב שעורכים אחרי האינטנרט- לכולם ברור שבני הנוער של היום מבינים הרבה יותר טוב באינטרנט.

העלילה מתרחשת בסן פרנסיסקו חבורת בני תיכון חובבי משחקי הרפתקאות ממוחשבים מבריזה מהלימודים למצוא רמזים למשחק - הם ייקלעו לפיגוע ומשם - אמריקה כמו אמריקה של אחרי ה-9/11 היכן נגמרות זכויות האםד וחופש הביטוי.

כאמור הספר הוא בגבול שבין ספרי נוער לספר נעורים

נהנתי
זו ביקורת נוקבת על ארץ החופש וחבל שהספרים בעברית מהסוג הזה כל כך מסריחים

נחמד, אך לא מעבר לכך.
מעין ספר טיסה. קליל, זורם, אך לא יותר מזה.
מעביר זמן בקלות.