הביקורת כוללת מעט ספוילרים לספר.
לקח לי קצת זמן לסיים את קריאת שני הכרכים הראשונים בסדרת "מחזור כישור הזמן", סדרת פנטזיה ארוכה בהחלט. בסופו של דבר, סיימתי את הכרך השני של הספר הראשון, "עין העולם". הספר עצמו לא מחדש הרבה לגבי הפנטזיה ויש בו אלמנטים שלמי שקורא פנטזיה, לא יהיו חדשים כלל:
*דמות האיכר הפשוט שמגלה עד מהרה כי יש לו יכולות קסומים, למרות שבספר זה בקושי נוגעים בעניין ורק בפרקים האחרונים, מיד לאחר שיא הספר, מגלים את הכוחות של רנד.
*העולם המורכב והאזורים הרבים: המחבר מתאר בקפידה ארצות על גבי ארצות וכל זה מלווה במפות (איך לא) שיסבירו לנו ויעזרו לנו להתמצא בדרך המפותלת.
*היצורים הפנטסטים: טרולוקים, נמוגנים, ועוד ועוד ועוד - גם בספר זה ניתן למצוא שלל יצורי פנטזיה.
כמו ספרי פנטזיה אחרים ספר זה מתאר מסע של חבורה, מסע ארוך המתחיל בתחילת הספר ומתמשך בעצם עד סופו, והגיבורים הראשיים - מאט, רנד, ופרין , מלווים בחבורה די משונה.
לדעתי, אכן, הספר נמרח. מדובר במספר של 50 פרקים בקירוב, ובשונה מספרים אחרים בהם הדבר לא הרגיש לי כמריחה, בספר זה ישנם פרקים מיותרים, עלילות שלא נגמרות, ואורך... ואו. אבל, המסע הארוך והמריחה, מוסיפה לתחושה שהגיבורים עשו טיול ארוך מקצה אחד של העולם בו מתרחשת העלילה לקצה אחר.
סוף הספר מעניין אך ציפיתי לשיא קצת יותר מעניין ממה שהציג הסופר, פרק קצר שאותו אני מחשיב לשיא הספר ומיד אחריו, זהו בעצם, הסוף טוב הכל טוב אך לא לגמרי הכל טוב של הספרר.
כבר עכשיו יש לי רצון להמשיך לספרים הבאים, אך קודם, אני מקווה למצוא אותם.

מעולם לא התלהבתי מהסיפור של הילד שלא רצה לגדול, זה שקוראים לו פיטר פן. כל המופעים, הסרטים והעיבודים השונים שפגשתי מדי פעם בילדותי ועד היום בעצם, לא השפיעו עליי באופן שבו אגדות אחרות השפיעו, כמו למשל הקוסם מארץ עוץ; אך מסיבות אישיות, החלטתי לקרוא את פיטר פן (הנקרא בעצם 'פיטר ווונדי'), ולא היו לי הרבה ציפיות. אבל הספר הפתיע, התקדמתי בעלילה והופתעתי, התחברתי לסגנון הכתיבה הייחודי של בארי ולאיורים שהתלוו לפרקים השונים וכמו כן קראתי בהתלהבות את רוב ההערות של המתרגמת, גילי בר הלל סמו.

הספר עצמו הפתיע אותי לטובה, כיוון שהוא שונה באופן מסוים מכל עיבוד דיסני או מחזה אחר; בגרסאות האחרות מעולם לא נחשפתי לצדדים האפלים של פיטר פן, צדדים שעשו את הספר מעט טוב יותר בעיניי מהעיבודים השונים. זהירות, ספוילרים,
הצד האפל של פיטר פן הוא לא בדיוק אפל - הוא יותר צד שלא חשפו בדיוק בסרטים השונים; את הצד היהיר, השחצן, את פיטר פן ששוכח מכל דבר לא טרחו להראות בגרסאות אחרות. פיטר הוא לא טלית שכולה תכלת, וארץ לעולם לא היא לא המקום הכי יפה שקיים בעולם; הילדים (וונדי, מייקל, ג'ון) עד מהרה לא זוכרים מי הוריהם, וכן, כנראה שיש לבארי ביקורת על העניין הזה אם באחד הפרקים הוא ציין "עד מהרה גברת דארלינג נשכחה".

לא הכל טוב בארץ לעולם לא, וגם לא אצל פיטר פן; אך עדיין יש לספר סוג של קסם שכזה שלא מצאתי בגרסאות הבמה והמסך, קסם מיוחד שכזה.

אבל, יש סיבה למה לא נתתי לספר 5 כוכבים, ונתתי רק 4 - הפרק האחרון שבספר, זה שנקרא "כשוונדי גדלה", הרס עבורי מעט מהתמימות בספר. הפרק, המתאר כיצד הילדים האבודים כולל גיבורי הספר הולכים וגדלים, שוכחים כיצד לעוף ושוכחים מקסם; בעוד פיטר פן נשאר הילד שאינו יכול לגדול אבל הילד שגם אינו רוצה לגדול. כולם סביבו גדלים, מתחתנים, והתיאורים של בארי, אפרוריים וקודרים באופן שפוגע בתמימות הנעימה שעד כה הציג, שדיבר על אבק פיות ועל 'האם אתם מאמינים בפיות?',
לדעתי, בארי יכול היה לסיים את הספר בפרק ה-16, בסצנה בה המשפחה מתאחדת ופיטר צופה בחלון והמחבר טוען שזהו "אושר שיהיה מנוע ממנו לעולם". פסקה קטנטנה כזאת לא הורסת תמימות, היא פשוט מכילה כמה מילים שמחות שיש בהן תמהיל של עצב בסופן.

בכל מקרה, למרות שהפרק האחרון הרס לטעמי משהו בספר הזה ואפשר היה לוותר על חלקים נרחבים ממנו, עדיין אני ממליץ על קריאת הספר, לאלו שרוצים לגלות קצת יותר מהילד שאינו יכול לגדול.

קראתי את הספר הזה בקיץ הקודם,
ואני חייב לציין שהוא אחד היותר טובים בסדרה ודי מתעלה על אבן הדמעות וגם על דם העדה. אומנם יהיו כאלה שיאמרו שהספר פחות טוב אך לדעתי הוא מצליח לעבור את קודמיו. מדובר בספר מעניין, ארוך (70+ פרקים), שמדבר על כל כך הרבה... באורך ארון.
אני לא אפרט יותר מדי - זה ספר מצוין ולעומת הקודמים הוא לא הרגיש לי מייגע בכלל, 70 פרקים אבל עדיין, קסום,
יש בו רגעים משמעותיים לסדרה שנחרטים בזיכרון.
ממליץ לקרוא!

הספר הקודם בסדרה, "אבן הדמעות" - מגיע ל-70 פרקים ונחשב כספר ארוך בהחלט, ולדעתי, בשלב מסוים של קריאתו הוא הופך למייגע. בספר השני, גודקינד החליט לתאר כל חצי צעד וכל מילימטר שעושה ריצ'ארד יחד עם ורנה במסעו אל היכל הנביאים, דבר שלדעתי, אפשר היה לקצץ ולוותר על חלק מפרקי המסע האלו. גודקינד ידוע בתיאוריו, שהם בהחלט טובים, ואפשר לראות זאת גם בדם העדה. בדם העדה גודקינד ממשיך את אירועי אבן הדמעות, מכיר לנו דמויות חדשות וישנות, הכל לספר אחד, טוב בהרבה מקודמו. העלילה נינוחה יותר, ובהחלט דברים משתנים. גודקינד מתעמק בהיסטוריה של עולם הקוסמים במהלך הכרך השני, דבר שלדעתי מעניין ביותר, לכן אני מצפה לראות את הקו הזה ממשיך גם בספר הרביעי (שיוצא, אגב, ביולי הקרוב). בסך הכל, ספר מאוד טוב, איני מבין מדוע אלו שבאו לפני קטלו את הספר, אני נהנתי ממנו, ומחכה בכיליון עיניים למקדש הרוחות. :)

לדעתי יש די מסחור בכל העניין של ספרים לסדרה המצליחה. אני אוהב את הסדרה, אבל הספר לא טוב כמוהה - (יש לי אותו ואת ההמשך) זה ספר נחמד להעשרה, למרות המתרגמת של ספר ההמשך עושה טעויות רבות. הספר השני מבחינת עלילה יותר נחמד מהראשון, הראשון יותר טוב בשפה והתרגום. לכל מי שאוהב וחושב שהוא "גליק" - שיקרא. די שווה את הקריאה :)

ספר הילדות שלי... גדלתי עליו! פנטזיה מעולה. אין צורך שארחיב במילים. ספר מצוין, ולמי שלא יודע יש עליו סדרה שלמה, חבל שתורגמו רק 2 ספרים מהסדרה הנפלאה הזו לעברית. את השלישי קראתי באנגלית, הוא מצוין. את הרביעי אני קורא בימים אלו, גם באנגלית. חבל שלא מתרגמים, חבל חבל חבל. סדרה מעולה!!!

"משחקי הרעב" שעמם אותי בתחילה. החלק הראשון, הרדים אותי, קראתי לאט, לא היו לי ציפיות מהספר. לקראת הפרקים האחרונים בחלק 1, (פרקים 6 ואילך), העלילה התחילה להתחמם. החלק השני ("המשחקים") פשוט הפנט אותי מעד כמה הוא שונה מקודמו. קראתי, לא ב-'נשימה עצורה' ולא לקחתי איתי את הספר לשולחן כמו בכל הביקורות האוויליות והמטופשות שבגב הספר. החלק השני ממכר, הוא מצוין - היה שווה לעבור את העלילה המשעממת של החלק הראשון בשביל זה. קצת כועס על קטניס ועל סיפור האהבה המדומה שלה לפיטה. החלק השלישי טוב מאוד, אבל הסוף שלו קצת השאיר בי טעם מריר בפה כאילו ציפיתי קצת ליותר. למרות שכמו שחשבתי, היה שיא בפרקים האאחרונים, קופליקט ומתח.
הספר לא רחוק מהמציאות שלנו. הוא משקף באמת באיזה עולם אנחנו חיים. לא רחוק היום שמשחקי הרעב יהיו לאמיתיים, אנשים.. עד אז - נראה האח הגדול

שסיימתי לקרוא בכיתה ו' את "הארי פוטר ואוצרות המוות" וסדרת הארי פוטר נגמרה, נשארתי בפה פעור. כמה סיבות:
- פעור מהסוף, שזהו, אין יותר המשך
- פעור מהסוף של הספר ומהקסם שלו.
- ומה לעזאזאל אני עומד לעשות עכשיו?
לא נחתי, חיפשתי סדרת ספרים חדשה שתלהיב אותי. את הסדרה האהובה עליי קיבלתי מתנה לבר מצווה מדודים די עשירים; יותר נכון, קיבלתי כרטיס קנייה בשווי שהספיק לקנות את כל הסדרה. רק בקיץ הקודם, של 2010, שהייתי לקראת סיום כיתה ח', מצאתי את 'חוק הקוסמים הראשון' לאחר המלצות מחברים טובים, והתקציר וההמלצות סקרנו ביותר. התחלתי לקרוא. הספר עשה לי דברים ששום ספר אחר לא עשה! עוד מהפרק הראשון הוא תפס אותי, מתח אותי, הפנט אותי... תחושת מתח מסתורית, פחד, זה מה שקרה לי בקריאה הראשונה (וגם השנייה), בפרקים 4-5... העלילה שווה. למי שלא מכיר, מומלץ לקרוא אם אתם אוהבים פנטזייה. החלק הראשון של הספר הוא ממעבר של עולם נטול קסם לעולם עם קסם, 'חציית הגבול', וזה בסביבות העמוד 250 או משהו כזה. תעברו את העמודים האלה, זה ספר מדהים. אני אזהיר כבר מראש מפרק 40 ואילך, כי הסדיסטיות שם עוברת גבולות וזה ימשיך גם בספרים הבאים... מומלץ לדלג על הקטעים של המורד' סית. הספר הזה ריתק אותי, והוא זכה בכבוד להיות אצלי במדף קבוע. שווה את הכסף, שווה את הזמן - שווה את הנייר! טרי גוקינד הוא מוכשר שאין לתאר עד כמה. ממליץ, ממליץ, ממליץ!

וואו! עכשיו אני עסוק בלקרוא פעם שנייה את הספר לקראת יציאת הסרט האחרון בהחלט... וזה הספר הכי טוב שראתה הסדרה!!!! אין פה הוגוורטס, שום דבר לא בטוח (כמו בסרט השביעי, nowhere is safe), אוכלי מוות בכל מקום, וולדמורט...
הספר מקבל אצלי 5 כוכבים ואני מכתיר אותו במקום הראשון. כמו שכתוב בכריכתו האחורית, רבים חושבים שהוא הכי טוב - והם צודקים. הקרב על הוגוורטס: מצוין! פרק האפילוג משאיר טעם של עוד ומשאיר סוף פתוח לגבי מה שיקרה לילדיו של הארי ובעתיד של עולם הקוסמים.
הספר מעניין, מותח, ובנוי בעלילה שגם בקריאה העשרת אלפים: זה מעניין! אי אפשר שלא לאהוב את הספר הזה או ספר אחר.
לסיכום, כל הסדרה הזו מצוינת, כל ספר ייחודי ומביא את הפנטזיה למקומות גבוהים.
הקסם של הארי פוטר אכן יישאר לדורות הבאים, הוא לעולם לא ייעלם.
הכל היה טוב. :)