העלילה פשוט קפקאית. איזה צירוף מקרים מדהים...
נכון, הספר לא קל לקריאה.לא קראתי בשפת המקור, אבל כנראה שאפשר ליחס חלק מן האשמה לתרגום.
ובכל זאת, זה לא ספר שמחפש להעביר חוויה כיפית ולעיתים המסר הוא גם צורני ולא רק בתוכן.
אווירה מייאשת, המבוי הסתום מובנה החל מהרגע הראשון והרעיון (עולם קפקאי) לא רק מועבר במילים, אלא ממש ניתן לחוש אותו בעצם חווית הקריאה.
לדעתי, זה הספר הכי קפקאי של קפקא ואני לא אגיד את זה על הרבה ספרים, אבל אין מה לעשות: חשוב לקרוא אותו כחלק מהסוציאליזציה לתרבות המערבית (למי שממש לא רוצה יש פטור ממני).

אני חייב להתוודות, לפני ההוצאה להורג: אני לא מצליח להתחבר כמעט לאף ספר איטלקי כולל זה.
אני יודע כמה זה קלאסיקה ובכל זאת, לא הולך לי, אפילו (נו, אני חייב להוציא את זה) עם (נו, קשה לי)אלזה מורנטה (הנה אמרתי את זה).
כל כך רציתי להכניס גם את הספר הזה לקלסיקת כל הזמנים שלי. טרחתי וקניתי אותו (משומש, בהתאם לדת שלי) וניסיתי. בחיי. לא הלך. משהו תקוע לי וזה קורה כמעט עם כל ספר איטלקי. אפילו פינוקיו בגירסה המלאה והאכזרית.
מצטער, לקלקל את החגיגה. פתאום נפל לי האסימון שזה קורה לי עם כל הספרים האיטלקיים. ולא שיש לי משהו נגד העם, התרבות או האוכל. אפילו הכנתי פיצה היום ולפי כל כללי הטקס. שלא לדבר על אספרסו שהוא אחד מאבות המזון עבורי. רק עם הספרים לא הולך לי ומי שמכיר אותי יודע שאני עקשן ולא מניח ספר בקלות, גם אם הוא לא קל.
(הנה הוצאתי את זה. אם השמיים יפלו עכשיו, תדעו שזה בגללי).

ספרון קצרצר, מצחיק וחכם.
קשה להאמין שתמצאו אותו, אפילו בחנויות יד שנייה.
כדאי לחפש בספריות שיודעים לשמור בהם על ספרים ישנים.
מסיפוריו הנשכחים יותר של מילן. כרגיל, כתוב בתחכום, בהומור ובסרקזם. נו, ספר לילדים.

אתחיל מהסוף: אחד הספרים הכי טובים שקראתי והקראתי (ואת שניהם עשיתי הרבה פעמים). טוב, לא רק במובן של איכות הספר, אלא גם במובן של טוב לב.

(גילוי נאות: לא קראתי את התרגום החדש. "גירסא דינקותא" בתרגום אוריאל אופק מספיק נהדרת בשבילי).
זהו הספר המוכר והאהוב ביותר בסדרה ובצדק.
הדמויות בספר, עם כל היותן "מוזרות", הן כל כך אנושיות ומלאות הומור ורגש. גם הדמויות האהובות ביותר, הן מורכבות ואנושיות כל כך. מומימנטרול, סנופקין וכל הדמויות האחרות ניחנות גם בפחדנות ובחמדנות ובהתנשאות לפעמים, אבל בסוף הטוב והאנושי שבהן מנצח.
מנצח, אבל לא בלי קרב, אלא לאחר בחירה בין טוב לרע. והבחירה שנעשית לא בקלות, היא בסופו של דבר בטוב.
והכל כל כך נקי וישיר ואמיתי.
יש הרבה ספרים מצויינים, אבל זה אחד המרגשים שבהם.
פרק הסיום כולל מופע זיקוקים מרהיב.
אבל הוא בעיקר מפגן מרהיב של פרידות וחמלה ואהבה.
למי שלא קרא - אל תפספסו ואל תוותרו על המאמץ להשיג אותו.
ולמי שקרא - הרופא אומר: פעם בשנה לקרוא את פרק הסיום, למניעת התאבנות הלב. במקרה הצורך לחזור על הטיפול.

לאחרונה, היה לי העונג להקריא את הספר הזה לילדי.
היה כיף, והיה מעורר מחשבה, למי שמקריא בשנים האחרונות די הרבה ספרי ילדים.
והנה התזה:
היום כבר לא כותבים ככה, לא כי אין סופרים כשרוניים, אלא כי הדעת (סליחה, השורה של סכומי המכירה) איננה סובלת גווני אפור.
היום הטובים חייבים להיות טובים והרעים חייבים להיות רעים.
אין מקום לדמויות מורכבות. אין מקום לדמויות לא פתורות עד הסוף.
טולקין, מעבר לכשרון לכתוב ספר הרפתקאות סוחף ועלילה עשירה, ניחן ביכולת (הבריטית, מה לעשות) להתייחס בהומור ובעוקצנות גם לגיבוריו. כשאתה דמות מורכבת, אתה יכול להיות גיבור מלחמה עשוי ללא חת וטוב לב, אבל גם עיוור מרוב חמדנות ונקמנות. אתה יכול להיות פורץ ערמומי וחד, אבל כבר נורא לרצות לחזור הביתה.
הספר הזה, הוא אביהם הרוחני של רבים מספרי ההרפתקאות המוצלחים ביותר (הארי פוטר, למשל), אבל נו באמת, אפשר להשוות?

חוויית השואה מעולם לא היתה מוחשית יותר ומורכבת יותר, עד שדרשה אמיר גוטפרוינד ב"שואה שלנו".
הספר כתוב בהומור, לעיתים מקאברי ובשפה "שלנו", אבל עדיין משאיר את האבחנה הברורה בין אנשים שעברו את החוויה על בשרם ולכן תמיד ישארו מפלנטה אחרת.
כאשר רוצים להסביר למישהו למה ליום הזכרון הזה קוראים "לשואה ולגבורה", צריך לתת לו לקרוא את הספר הזה. הגבורה היא לא בהסתערות על האויב אל מול האש. הגבורה היא כל כך קטנה, "יהודית" ומלאת תעצומות נפש: הקומבינטור שמחליף את מותו בחייו של סבא יוסף, הרב הגדול, מוזלמן ששורד עד שנושם את החופש ואז יכול למות סופסוף, הצדיקות הבלתי נגמרת של סבא יוסף בטיפול בכל הניצולים ועוד סיפורים בלתי נתפסים.
אז נכון, חלק מהסיפורים מכילים חלקי סיפורים אמיתיים, חלקם מומצאים לגמרי וחלקם - אנחנו לא יודעים. אבל זה באמת לא משנה. במקריות הגורל ובכל הסיפורים שלא סופרו, אם לא קרה הסיפור הספציפי הזה, קרה אחר דומה לו.
לסיכום: אחד הספרים החזקים שקראתי בשנים האחרונות ואחד מהנגישים והחזקים על נושא השואה.
ספר מעולה, גם אם לא תמיד קל.