כשבגין פרש מראשות הממשלה כשהוא שבור נפשית וגופנית הוא היה בסה"כ בן 70 (השוו לנתניהו שמגיע בגיל זה לשיאו, או לברק) והוא שימש בתפקידו רק 6 שנים. אבל בתקופה קצרה זו בגין שינה את פניה של מדינת ישראל ואנו חיים כיום במדינה שהוא הותיר אחריו, לטוב ולרע (זה כבר תלוי בדעתכם האישית). השפעתו שנייה רק לזו של בן גוריון, שהקים את המדינה והכתיב את אופייה עד עלייתו של בגין. אז מי הוא היה, הגלותי, האופוזיציונר הנצחי, הדמגוג, המכור לסמלים ולג'סטות, הלא-רלוונטי, ה"מוקיון" מהכיכרות? ומה הביא אותו להיות ראש ממשלה כל כך פופולרי ומשפיע?
בקטע מהספר כותב המחבר על מותו של בגין. 9 שנים אחרי שפרש מראשות הממשלה והסתגר, חולה ומדוכא, בדירה שכורה בירושלים, הרחק מעיני הציבור, הוא מת. הוא ביקש בצוואתו להיקבר בצד רעייתו בהר הזיתים, סמוך לקבריהם של עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזאני. קרוביו ניסו לארגן לו הלוויה צנועה. הידיעה על מותו שודרה ברדיו בשעה שבע בבוקר, וההלוויה התקיימה כמה שעות לאחר מכן, ואף-על-פי-כן באו עשרות אלפים להר הזיתים לחלוק לו כבוד אחרון.
אז מי זה היה, האיש שהציבור כל-כך אהב למרות שהוא היה כל-כך שונה ממנו? וכיצד אדם לא פרקטי משמש כמפקד מחתרת וכמנהיג בלתי מעורער לכל חייו? וכיצד הוא הצליח לפענח את רצונו של הציבור ולהפוך את עצמו לשופר ולמנהיג (כמעט ברמה של נביא) של רוב העם?
הספר כתוב בצורה מרתקת ונקרא בקלות. למבוגרים שבין הקוראים זו רק תזכורת לאיש שהיה ולפועלו. לצעירים - הזדמנות לפגוש דמות-חידה של מנהיג שהיה ההיפך הגמור מכל מה שביטאה ההנהגה המסורתית של התנועה הציונית ושגרם לשינוי כל-כך דרמטי בפני החברה. היתרון של אבי שילון אינו רק בעצם הכתיבה - הוא עצמו אינו מעריץ של בגין, והוא עצמו מציג צדדים לא-מחמיאים של דמותו ומנסה ליישב את הדמות עם השפעתה העצומה על הציבור. ספר מומלץ

הרבה ישראלים מתגעגעים למנחם בגין. הרבה צעירים בקושי יודעים מי זה.
אבי שילון כותב ביוגרפיה מאוד מחמירה ונראית הרבה פעמים לא אובייקטיבית ודעתנית. קשה לכתוב ביוגרפיה אובייקטיבית חייב להודות, ואני מעדיף שהאידאולוגיה תהיה הפוכה כדי שנוכל להעביר גם ביקורת על המנהיגים המהוללים ולא רק לשמוע אגדות ומיתוסים.
בגין, ביתרי, שהיה ראש האצ"ל(מה שהוא דאג להזכיר בכל אפשרות והתגאה בכך) לא היה אהוד במיוחד על בן גוריון וההגנה. גם על הבריטים. יש אומרים שהוא ניהל ארגון טרור, שבן גוריון ניסה לרדוף ב"סזון" ויש אומרים שבלי המאבק המזוין לא הייתה קמה מדינה. כשהספינה "אלטלנה" עגנה בחופי הארץ, הואל טענתו זה שמנע מלחמת אחים.
אחרי 29 שנות אופוזיציה, נידוי, אי לגיטימציה, קיפוח ואין סוף ויכוחים עם בן גוריון ומפא"י(הסכם השילומים לדוגמא), בגין כבש את השלטון וסוף סוף יש מנהיג גם לנדכאים. הוא ניסה ליצור רפורמות רבות בכלכלה(שכשלו כישלון חרוץ), והישגו הגדול ביותר היה הסכם השלום עם היריבה החשובה ביותר של ישראל, שחלק טענו שבניגוד לאידאולוגיה שלו.
התיאוריות שהובל על ידי אריק שרון במלחמת לבנון השנייה קצת מופרכות לטעמי אך אין לדעת, ותוצאותיה מעוררות מחלוקת. בשלב מסוים, אחרי פטירת אשתו עליזה חש ייסורים קשים, ובאומץ, תעוזה ומנהיגות היה מספיק הגון כדי לומר "איני יכול עוד".

מנחם בגין היה רטוריקן גדול, "יהודי פשוט", שזכרון השואה רדף אותו כל ימי חייו. הוא שירת את העם ביושר ובצניעות. ישנה הסכמה על כך שבגין הוא מנהיג שלא חשש לקחת החלטות אמיצות. לעיתים אף תמך מהאופיזיציה כשצריך בניגוד להגיון הפוליטי.

דמותו המרתקת של בגין חיה בנו גם כיום.

קראתי את הספר וסיימתי תוך שבוע בכלצפרק ופרק נזכרתי באותה תקופה כך שהייתי עד לתקופה משנת 1969 ועד יום מותו
הסופר מנתח בצורה מאוד אוביקטיבית ללא כחל וסרק ,מנתח את אישיותו של בגין עם הערכה ועם ביקורת ולא פוסח על שום צד באישיותו את השאר משאיר לקוראים לקרוא ו להיווכח

ספר מעניין,בעיקר כי חייו של בגין היו כאלה.
הכותב לא אוביקטיבי ובחלקים מהספר מביע את דעתו האישית
והלא אוהדת(בלשון המעטה) כלפי בגין

ספר מעולה. מעטות הן הביוגרפיות שמשכילות להיהפך לסיפור עלילתי ראוי לשמו. כזה הוא הספר. בגין מתואר בו בצורה אובייקטיבית, מעניינת ומרתקת, ותוך כדי סיפורו של בגין עולים בספר כמה מן הסיפורים הפחות נודעים של המדינה.

בגין היה אדם מרתק ללא ספק, ואבי שילון השכיל להפוך אותו לביוגרפיה עוצרת נשימה, מעניינת, ומעוררת תהיות על מהות האדם.

ביוגרפיה מרתקת. מחקר מרשים, גילויים ואבחנות היסטוריות. גם נהנתי לקרוא וגם תיעוד היסטורי . מומלץ להיסטוריונים ולקהל האינטלגנטי הרחב

ספר ארוך משעמם ומייגע. המון פרטים אך ללא כל חוט מקשר, ללא כל תובנות חדשות. קראתי ולא למדתי שום דבר חדש על הספר. רואים שכתב אותו עיתונאי ולא היסטוריון בעל ידע.
המון טעויות מביכות בתאריכים, מקומות ואישים.