אזהרה: זו לא בדיוק ביקורת, זה יומן קריאה שאעדכן מדי פעם כדי לרשום את כל הדברים שאני מוצא בספר הנפלא. יש פה המון ספוילרים.
חלק א' - הערות כלליות והתבנית של סינדרלה
------------------------------------------------------
הספר הזה אהוב עלי במיוחד ואני חושב שאפשר ללמוד ממנו הרבה דברים.
מה הכוונה ללמוד?
לא על המצב החברתי באנגליה במאה ה-19. לא "ללמוד" בכוונה של אנציקלופדיה והעשרת ידע.
ללמוד על כתיבה, על אומנות הסיפור. ללמוד כיצד בונים דמויות ועלילה. לראות איך ההומור משתלב בעלילה בטבעיות. זה אחד הדברים המופלאים בספר הזה. כי אני לא חושב שדיקנס מנסה להצחיק אותנו, אבל זו נקודת המבט שהוא בוחר שגורמת לו פעם אחר פעם להביא את דמויותיו לסיטואציות מצחיקות.
ויחד עם ההומור הזוועה בדמותו של ביל סייקס, האופן שבו הוא רוצח את אהובתו ננסי ולבסוף מקפח את חייו שלו. החלק הזה בעלילה כל כך אפל ומפחיד שהוא לא היה מבייש את דוסטויבסקי. למעשה דוסטויבסקי הושפע מדיקנס. קשה להתעלם מהקשר בין הרוצחים המיוסרים של דוסטויבסקי לבין הסיפור של ביל סייקס.
הטענה שרוב הדמויות בספר מרתקות יותר מאוליבר עצמו לא מדויקת. אוליבר הוא דמות נפלאה. נכון שככל שהספר מתקדם תפקידו של הילד הולך וקטן, אבל לפחות בעשרת הפרקים הראשונים אנחנו מקבלים תיאור של אדם עצמאי, מורד למרות גילו הרך במערכת מסורבלת ולא אנושית. ילד שבורח מגורלו האכזר, מעבודתו העגומה אצל הקברן. ילד שמסרב לחיות בצדם של אלה שמנצלים אותו ומתעללים בו. בן תשע שעושה מסע רגלי ללונדון כדי לשנות את חייו. הפעולות המרדניות של אוליבר מניעות את העלילה. הדמויות הבלתי נשכחות של השמש באמבל, של פייגין, ננסי וביל סייקס, נבנות סביבו.
אני לא אכתוב את כל המחשבות שלי על הספר בבת אחת. יש ביצירה הזו יותר מדי אוצרות ושווה לחזור אליה כמה פעמים כדי למצוא אותם.
האבחנה הראשונה החשובה בשבילי, והכוללנית ביותר, שחשוב לי לציין, היא לגבי מבנה הספר.
מדובר בסיפור סינדרלה.
התבנית מוכרת לכולם. סינדרלה מסכנה, האם והאחיות החורגות מתעללות בה ומנצלות אותה ואז בדרך נס סינדרלה מתרוממת למעמד של נסיכה.
הסיפור של אוליבר טוויסט בנוי ממש לפי התבנית הזו. למעשה היא מתרחשת בו פעמיים. לכן גם הטענות על העלילה המרושלת של דיקנס אינן רלוונטיות בעיני. זו מעשיה, מעשיה ארוכה, מפורטת, מלאה בכל טוב, מלאה בדמויות מצחיקות ודמויות אפלות, מלאה בפרטים ריאליסטיים (ואין דבר פיקטיבי יותר מפרטים ריאליסטיים), אבל זו מעשיה בדיוק כמו שסינדרלה היא מעשיה וכל אלה ששופטים אותה לחומרה בגלל "אמינות" או "הגיון" פשוט לא מבינים שבדיוק בגלל חוסר ההגיון אנחנו אוהבים מעשיות ואת אוליבר טוויסט בפרט.
סינדרלה מאבדת את אמא, אוליבר טוויסט מאבד את שני הוריו. הפרק הראשון בספר הוא למעשה תיאור שהיה מובלע בסינדרלה. מעולם לא קראנו כיצד אמה מתה. לעומת זאת אנחנו קוראים על כך אצל דיקנס. אמו של אוליבר טוויסט מתה מיד לאחר לידתו, באחת הסצינות המרשימות והנוגעות ביותר ללב שהספרות ידעה.
האם החורגת והאחיות החורגות מתעללות בסינדרלה, וכך גם אוליבר הקטן עובר סדרה של השפלות. באמבל, מנקה הארובות והקברן כמעט ומקבילים לאם הרעה ושתי האחיות המרושעות. ושוב, מה שהיה מובלע בסיפור של סינדרלה פורח אצל דיקנס בצבעים ריאליסטיים. הוא מפרט על כל שלב ושלב ואת המערכת הסוציאלית שבה נלכד הילד המסכן מציג באור נלעג.
אוליבר מורד כשהוא מבקש תוספת דייסה (ומעורר את זעמם של הפטרונים שלו), כשהוא מכה את הבריון הטיפש קלייפול וכשהוא נמלט בסופו של דבר ללונדון. שלוש פעולות מרשימות ביותר בשביל ילד בן תשע בסה"כ. ועדיין הוא נזקק לנס, בדיוק כמו סינדרלה. דיקנס מותח אותנו עוד קצת לפני שהנס קורה ושולח את טוויסט הצעיר אל ידיו של פייגין, רב-גנבים יהודי, דמות מקסימה ומבחילה בעת ובעונה אחת. אפשר להגיד שזו גרסה אירונית של הפיה הטובה שהפכה את הדלעת לכרכרה, רק שלפייגין יש תוכניות משלו לגבי אוליבר.
בפעם הראשונה שאוליבר יוצא לגנוב מעוברי אורח ברחוב, יחד עם שניים מחבריו וחניכיו של פייגין קורה "הנס של סינדרלה". הבנאדם שהם גונבים ממנו הוא מר בראונלו, חברו הטוב של אביו של אוליבר, והאחראי על הירושה של הילד.
לא אמין? מגוחך?
אבל אתם שוכחים שאנחנו במעשיה, ושזה הנס שקורה לגיבור מעשיה כמו אוליבר.
אבל דיקנס לא עוצר את המעשיה בשלב הזה. הוא לא נותן לנס להתרחש עד סופו הטוב. ננסי ופייגין חוטפים את אוליבר חזרה אל חבורת הגנבים. ועכשיו כשאוליבר שוב למטה תתקיים אותה תבנית של סינדרלה פעם נוספת כדי שהוא יעלה למעלה אחת ולתמיד.
ביל סייקס, אחד הטיפוסים האכזריים ביותר בחבורתו של פייגין לוקח את הילד יחד איתו לשוד. אך לא רק שהשוד נכשל, מסתבר שהבית שהם רוצים לשדוד הוא בית שבו מתגוררים אנשים שרוצים את טובתו של אוליבר, בין השאר דודתו. השוד נכשל, אוליבר נפצע אבל מאמצים אותו אל חיקה של משפחה טובה ואז שאלת הזיהוי שלו היא רק שאלה של זמן.
לא אמין? מגוחך?
אבל הרי זה חייב להיות כך במעשיה. ואם זה לא היה כך לא הייתה לנו מעשיה בכלל. לא היה לדיקנס מה לספר.
אני אחזור ואכתוב על הספר הזה. כי יש בו דברים נוספים שדורשים כניסה לפרטים וציטוט מתוך הטקסט.
קריאה נעימה לכולם.
מומלץ לנסות לקרוא באנגלית. האנגלית של דיקנס לא כזאת קשה כמו שנדמה במבט ראשון.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
