הרעיון נשמע מעניין ולכן החלטתי לקרוא את הספר. ואכן - החלק הראשון היה מעניין, אם כי לא בדיוק מדעי. סיפור מעניין. בחלק השני הסופרת חוזרת על עצמה. שוב - בלי יומרות מדעיות, אבל אותם שמות ואותה התנהגות. רק תקופה אחרת (עדיין רחוקה מאד מימנו). בחלק השלישי - שוב חוזרת על עצמה: הדמויות, המראות. נו, כאן החלטתי שהבנתי ואין טעם להמשיך ולחפש "מה נקודת השיא בסיפור". שוב אותן דמויות, שוב אותה התנהגות של הדמויות, ולכאורה פשוט תקופה אחרת. אז אם אין לכם מה לעשות, ואם דיוק היסטורי-אבולוציוני לא בדיוק חשוב לכם, זה ספר טוב להעברה של שלש עד ארבע שעות.

לכל מי שלא בטוחה למה להאבק עבור עוצמה נשית
קראי את הספר הזה על מנת להזכר
במה שכבר שלך
במה ששלנו
באנרגיה האלוהית שעוברת בנו ועשתה את דרכה במשך שושלת ארוכה
והיום זה התפקיד שלנו
בואי נפיץ את החכמה הקדומה
בואי נחזור הביתה.

ידעתי בחוש כי עלי לקרוא ספר זה.
חלקו הראשון של הספר העניק לי חווית קריאה שלא חוויתי מעודי - סיפור עלילת חייו של ההומו הביליס. זן קדום של האדם. זינה הקדומה גילתה את העולם מיום ליום מבעד לעיניה - טיפות מים יורדות משמיים המתמלאים ערפל סמיך, חום עז גולש מההרים הגבוהים ומעביר רעד ואורות אדומים, ליקוק נוזל אדום הנשפך מפצעו של תינוק עד שנעלם, לחיצה חזקה בפלג הגוף התחתון כאשר הבטן גדולה ומבקשת עזרה. מקומות מסתור בין הסלעים, ריחות חזקים שמספרים יותר ממילים, מגע מלטף שעושה נעים מיצור שאינו מרגיש זר, זכר.
את מעלליה קראתי בשקיקה ובתדהמה וכשעברתי לזינה השנייה כבר הרגשתי את השפעתו של התהליך שלקח בעלי חיים חופשיים והכניס בהם מעט תבונה שגרמה להם לחיות בשבט ובקהילה. נחשפתי לסודות המין, הפריון והלידה, לנשים חכמות שקוראות מחשבות ורואות את העתיד בלילות. שהטבע הוא ביתן והצמחים הם רפואתן.
כל דבר שהתגלה או הומצא היה על מנת לענות על צורך פשוט - קליעת סלים לנדידות החורף ולסחיבת תינוקות, ליקוט צמחים למצבי מחלות או פציעות שונות, יחסי מין זהים עם כל הזכרים בשבט….
וכמובן, מעגל האבנים, לקדושת האמא הגדולה, להוקרת תודה, לתפילה, ללידת חיים חדשים ולסיומם.

לסיכום, מעגל אבנים גרם לי לרצות לגור במערה.
אני ממליצה ואף מפצירה, ורצה לקרוא את הספרים שהעניקו את ההשראה - שבט דב האריות והנבואה השמימית.

קוראת אותו עכשיו בהריוני השני, לא עולה בדעתי תזמון יותר נכון ומעורר....
אמנם גילוי האש, המרפא, המיניות, הרצועות והרוח הגדולה-הם אותם דברים שג'ין מ. אואל בסדרת דוב המערות
גילתה לי בחסדה לפני שנים רבות. בין ידיהן של הציניות , הספר יקמול. בידיי הוא פרח ולבלב . מה יותר כיף מלהשיל את כל החומר הידוע לנו , כסף, לחצי חיי העיר

לטובת חווייה ראשונית, בסיסית שמספקת כל צרכנו- אדמה, שמש, אוויר, מים וחיים מלאי הכרת תודה במסורות השבט
שבתוכו אתה חי. משחררררררר

ספר כובש של דאר למברט ג'ון על שלוש נשים חזקות וחכמות בשם זינה מהתקופה הפרה הסטורית, קראתי בנשימה עצורה. מומלץ ביותר

למי שתוהה איך חיינו פעם, בהרמוניה עם הטבע ואחד עם השני - איך הערכים "הנשיים" היו מרכז החיים - מומלץ בחום.
וגם למי שמקווה שהאלף הזה באמת יהיה האלף של הנשים

התחלה מבטיחה, אבל ההבטחה לא מתממשת.
עושה רושם, שהמחברת חשבה, שאם היא משנה את המקום והתקופה, זה בסדר לחזור על העלילה שוב ושוב.
מבחינה אנתרופולוגית יכול היה להיות כאן משהו טוב ומרתק. אבל הספר לא נותן את זה, המחברת החמיצה הזדמנות ענקית, לדעתי. והתוצאה? מפוספסת מאוד, וחבל.
בקיצור - לא משהו בכלל.

אחד הספרים הטובים שקראתי, מסע מטורף לגילוי העוצמה הנשית (למי שמסוגלת להתחבר למסר שמאחורי הסיפור)