ובכן, המוזות בהחלט שרו באופן מפעים על חרון אכילס, ולמעשה על נפש כל אדם פחות או יותר, גם אם היא מועצמת במאפיינים האלוהיים והאפיים של אכילס ושל היצירה הזו.
לגבי התרגום: את השיר הראשון קראתי בערבוביה בשלוש התרגומים העיקריים לעברית; טשרניחובסקי, שבתאי וארואטי, בלי שאני יודע באיזה מהם לבחור, כמו פריס מול שלושת האלות, עד שקטע קצר בסוף השיר הראשון שכנע אותי לבחור בטשרניחובסקי:
"רַע וָמַר יֶהִי וְקָשֶׁה מִנְּשֹׂא אַחֲרִית דָּבָר,
שְׁנֵיכֶם אִם-כֹּה תִהְיוּ נִצִּים בִּגְלַל בְּנֵי-אָדָם בְּנֵי-תְמוּתָה,
תְּעוֹרְרוּ מְדָנִים בְּקֶרֶב הָאֵלִים; וְנֶעְדָּר עֹנֶג
מִשְׁתֵּה הַיַּיִן הַמְפֹאָר, כִּי יַד הָרַע עַל-הָעֶלְיוֹנָה."
בתרגום שבתאי זה כתוב כ"זה עניין הרסני, שנבצר יהיה לעמוד בו
אם בגלל בני תמותה שניכם תתקוטטו כך,
ובין האלים תערכו מהומה, ולא נמצא עונג
בסעודה הנאה, כשעניין כה פחות מנצח."
תרגום טשרניחובסקי הוא פשוט יצירת פאר. השפה עשירה, ציורית, מקראית.. הוא כותב "נחנו" במקום "אנחנו" כי האות א' נוספה למילה הזו בהשפעת הארמית ולא הייתה בעברית של רוב המקרא.. כזה דיוק בפרטים כדי ליצור אווירה כבש אותי. אין לטשרניחובסקי מתחרה בתרגום לעברית. נקודה.
אם אתם תקראו את האיליאדה אני מתחנן אליכם שתעשו את זה עם התרגום שלו. זמין ברשת בחינם כי כבר אין עליו זכויות יוצרים.
אסף ברטוב מ"פרויקט בן יהודה", שהוא מומחה ליוונית בין שאר מעלותיו, עשה עבודת קודש ויצר מילון מונחים והערות לכמעט כל שירי האיליאדה בתרגום טשרניחובסקי. תחפשו בגוגל "מבוא להומרוס 2004". עזר לי מאוד. בלי זה חד משמעית לא הייתי צולח את תרגום טשרניחובסקי, אבל עם זה התרגלתי די מהר לשפה שלו.
נעזרתי גם בתרגום שבתאי בקטעים יותר קשים או כשקראתי בעייפות יחסית \ קטעים משעממים שלא רציתי להתעכב עליהם בתרגום טשרניחובסקי (אהמ קטלוג הספינות אהמ).
רק רוצה להבהיר: תרגום שבתאי לא רע בשום אופן. הוא מתרגם נאמנה ומשתמש בעברית טובה, אבל הוא פשוט לא מתקרב בעושר וביופי הפיוטי שלו לטשרניחובסקי.
בכל מקרה, לאיליאדה עצמה.
אני מקווה מאוד שלא הפחדתי אתכם מקריאה של יצירה "חשובה", מרוחקת וגדולה מהחיים, כי (לרוב) האיליאדה באמת לא כזו.
כן, יש כאן אלים שנלחמים אחד בשני ואלפי שורות של תיאורי קרבות, אבל יש כאן בני אדם מלאים, רגעים מורידי דמעות (בכיתי כל כך בשיר השישי..), רגעים מצחיקים, קטעים שמלמדים על תרבות רחוקה ומאנישים אותה, אלים קטנוניים ופתטיים להחריד.. זה חי וזה נגיש לחלוטין.
יחד עם זאת אני לא אשקר: זה ספר ענק, ואין לי מושג איך סיימתי אותו בחמישה ימי קריאה נטו (שבעה ברוטו, היו יומיים בהם לא קראתי). יש בשלב מסוים יום קרב שנמרח על משהו כמו שבעה ספרים אם אני זוכר נכון, ולפעמים זה הופך רפטטיבי להחריד והסימילות של הומר מתערבבות זו עם זו בחוסר ייחודן לעומת מקרים של סימילות גאוניות (למשל דימוי של צבא אכילס לקן צרעות על צד דרך ראשית שנערים היכו, ואז עובר הלך רנדומלי נתקל בו וכל הצרעות מסתערות עליו).
עוד מלחמה סביב גופה של גיבור, עוד פעם הקרב נע בין הטרויינים ליוונים, עוד פעם הומר משווה לוחמים לחזירי בר ולאריות ואנשים אחרים לציידים, עוד פעם אל מפיח כוח בלוחם כזה או אחר..
יום הקרב הממושך הזה לחלוטין יכול היה להיות מתואר בחצי ממספר השורות שמוקדשות לו. ואף מילה על קטלוג הספינות הידוע לשמצה.
אז כן, האיליאדה לא מושלמת, אבל לעזאזל, היא אנושית להחריד.
אף אחד מאיתנו אינו אכילס אבל אני יכול להעיד על עצמי לפחות שהייתי במצבים שבהם חמת אכילס שלטה בי, ושהאנושיות שבה הספר מפרק אותה בסוף נכונה היום בדיוק כפי שהיא הייתה נכונה לפני 2,700 שנים(!)
אז מתי אמשיך לאודיסיאה..? אלוהים אדירים, לא בקרוב!
9 \ 10
נב: מאוד אהבתי את הניתוחים הקצרים של Zachary May ביוטיוב לכל ספרי האיליאדה. צפיתי בו לאחר כל ספר. מומלץ בחום. גם עמוד הפייסבוק "אהוד קורא את האיליאדה והאודיסיאה" נהדר.