"מודיעין הוא עסק מלוכלך שבו אנשים משקרים ומתים כל הזמן" (עמוד 202).

"מועדון הגמל" מאת דיוויד באלדאצ'י (הוצאת מודן, 2008) הוא הראשון בסדרת ספרים שגיבורם הוא אוליבר סטון הוא גבר אמריקני בגיל העמידה, המפגין בקביעות למול הבית הלבן, בוושינגטון הבירה. סטון ושלושת חבריו מהווים את מה שהם מכנים, "מועדון הגמל", שעוסק בבחינת תיאוריות קונספירציה פרועות, קנוניות מסוכנות ותחבולותיה הזדוניות של הממשלה.

הספר, שבעיני הוא הטוב שבספריו של באלדאצ'י (שככלל, אינם טובים במיוחד) מציג תרחיש שבו שלום העולם כולו תלוי בחבורת תימהוניים חסרי הכשרה מתאימה (ואולי הדברים אינם כפי שהם נראים).

באחד הלילות עדים חברי המועדון לרציחתו של אנליסט במנהל המודיעין הלאומי, ומחליטים לגלות את זהות רוצחיו ואת המניע לרצח. עד מהרה מתברר להם כי הרצח הוא חלק ממזימה שיזם סוכן הביון טום המינגוויי, שמאיימת על עצם ביטחונה של ארצות־הברית ועל שלום העולם כולו. זוהי מזימה שופעת תפניות מדהימות ותככים אפלים בקנה מידה בינלאומי, שמגיעים עד לפתחו של החדר הסגלגל ואף מעבר לו.

את הרצח חוקר סוכן השירות החשאי הוותיק, אלכס פורד. פורד הוא סוכן מנוסה, קרוב לפרישה. "בכמה פתחי בתים הוצב? התשובה היתה חרוטה בבירור בקמטים שעל פניו ובעייפות שבעיניו. גם אחרי שעזב את תפקידי ההגנה והועבר לקראת סיום הקריירה שלו למשרד השירות החשאי בוושינגטון, לבצע עבודות חקירה" (עמוד 24). והנה, מצא עצמו אחראי לחקירה פשוטה וסגורה לכאורה, שכן על הגופה נמצא מכתב התאבדות, אולם חברו הטוב של פורד, סטון, אף שנמנע מלספר לו במפורש כי היה עד לרצח, משכנע אותו להמשיך בחקירה.

לכאורה זה באמת תמוה כיצד ארבעה תימהוניים וסוכן שירות חשאי אחד מצליחים היכן שהרשויות וצאר המודיעין האחראי על כלל סוכנויות המודיעין האמריקניות, קרטר גריי, נכשלים. ולכן אין זה מפתיע כשלקוראים מתברר כי סטון הוא למעשה ג’ון קאר, מתנקש מומחה לשעבר שביים את מותו בעקבות טרגדיה שחווה.

אף ששנים שלא עסק בפעילות חשאית, "כאיש צעיר הצטיין אוליבר סטון במשימה הזאת. היות שהשתייך לכוחות המיוחדים, המעבר לצוות הסי־איי־אֵי לא היה קשה במיוחד. הוא החליף נשק אחד בנשק אחר, ואויביו נהיו אזרחים שאפילו לא ידעו שהם מותקפים. כאיש צעיר הצלחותיו בשטח קנו לו שם אגדי בעולם המבצעים המיוחדים. כאיש מבוגר נראה לו כל זה נורא מכדי לחשוב עליו. הוא לא היה מסוגל להאמין ששני אנשים שונים כל כך יכלו לשכון באותו גוף" (עמוד 422).

הספר, בסך הכל מותח והתרגום טוב. מנגד, העלילה קלושה ורק בזכות האינטראקציה הקומית משהו בין חברי "מועדון הגמל" הוא יוצא דופן וכדאי לקריאה.

בספר, דרך אגב, כלל המחבר הערה משעשעת על קהילת המודיעין הישראלית. במהלך העלילה קורא רוצח שכיר קטלני, המכונה קפטן ג'ק, את עיתוני הבוקר ונתקל בכתבה על כך שמכונית תופת הרגה שלושה ישראלים. "התגמול יגיע בקרוב, הכריזו בכירים ישראלים. כן, הוא יגיע, ידע קפטן ג'ק. עם הישראלים לא כדאי להתעסק. קפטן ג'ק היה איש שבע קרבות ואמיץ מאוד, ואפילו הוא נמנע מלפגוע ישירות בישראלים" (עמוד 175). בגדול, הוא צדק.

אז נתחיל מהטפל, כי זה קל יותר:
התרגום של שם הספר, מועדון הגמל, מתורגם באופן מדויק מאנגלית. אולם בעברית, ללא ניקוד ולאור העובדה שהספר עוסק בחבורת אנשים על סף גמלאות, קשה להבין שמדובר ב-גָּמָל ולא ב-גֶּמֶל. רק בסוף הספר, לאחר הקתרזיס של כל העלילה, מוסבר מקור השם, ואז הקורא בשפת הקודש, יכול להבין את הדבר.

מדובר בספר הראשון בסדרת ספרים אשר עוסקת בחבורה הזו. עבורי מדובר בספר השני שאני קורא, לא ידעתי שמדובר בסדרה, והתחלתי מספר אחר. כשהבנתי שיש "עבר", החלטתי להתחיל מהתחלה ועל פי סדר יציאתם לאור, על מנת שאם יש רמזים מטרימים בין ספרים (כפי שקורה לא פעם), לא "אפספס" אותם.

באלדאצ'י מתבל את הספר בלא מעט פרטים על תהליכי העבודה ונהלים שונים של סוכנויות הביון השונות והבית הלבן, בין אם מדובר בפרטים שרק קורטוב של אמת מלווה אותם ובין אם לאו. מזכיר קצת בסגנונו את הכתיבה של דן בראון והפירוט ההיסטורי-אומנותי בסדרת הספרים המלווה את רוברט לנגדון חוקר האמנות.
כמו כן מופיעות כבר בתחילת הסיפור לא מעט דמויות, ויחד עם העובדה שהעלילה עוברת באופן תדיר מסצנה אחת לאחרת, נאלצתי מדי פעם לדפדף לאחור, כדי להיזכר בפרטים ובאירועים שעברו על דמויות מסוימות. אף על פי כן, הכתיבה מאוד סוחפת והיה לי מאוד קשה להניח את הספר בצד. העלילה מסתבכת ללא הפסקה, ובכל פעם שהקורא חושב שהוא מבין את המתרחש, מתגלה פרט נוסף שמסבך את העלילה, כשרק לקראת סוף הספר, כל הקשרים מתחילים להתחבר.

יש שיגידו שהעלילה לוקה בחוסר אמינות, עקב כל האירועים שעוברים על גיבורי הספר, על פני פרק זמן קצר, וכשהם לכאורה "אנשים מן השורה" שמתעמתים אל מול הסודות הכי מסווגים של ארה"ב. אולם זה גם מה שעושה את הספר לכל כך סוחף ומרתק. כאמור, קראתי אותו לאחר שכבר קראתי ספר אחר בסדרה ואהבתי אותו, ואני בהחלט מתכוון להמשיך ולקרוא את הספרים הבאים.

לקח לי לא מעט זמן לסיים את הספר, סיימתי לקרוא אותו דיי מרוגזת ואני שמחה שזה נגמר.
הסופר מעלה רעיונות מעניינים מנקודת מבט זרה שגורמת להרבה תהיות מצד הקורא בכל הנושא החברתית-מדיני בימינו.
ממש הרגיז אותי שהסופר בוחר לסבך את העלילה, וכשמבין שהוא לא מצליח לצאת ממנה, כל הדמויות פתאום מקבלות כוחות על והן כל יכולות. אם לרגע באמת הייתי במתח, הוא נגמר שניה אחרי כשאיכשהו הכל חוזר לעבוד!
אני לא אכסח, שלושה כוכבים זה מספיק :)

לא נכנס לתוכן עצמו אצ זה ממליץ לכם לקרא. אבל מי לא מתחבר לתיאוריות קןנספרציה כאלה ואחרות. הראשון בסדרה. עשוי טוב עלילה מרתקת.

העיקרון המדהים המייחד את הספר- הוא שעד העמוד האחרון אינך בטוח כי הבנת את הספר.
כמו בספריו האחרים של באלדאצ'י גם כאן עלילות שונות מתרכזות לקראת פרקי הסיום- לעלילה מרכזית אחת, ומבטיחות סיום דרמטי.
עושה חשק להמשיך לקרוא את הספרים האחרים בסדרה!
מומלץ לכולם!

לקחתי קצת הפסקה משני ספרים מעט כבדים שאני קורא עכשיו והתמסרתי במלואי למוועדון הגמל.

נספר הזה הינו הראשון בסדרת ספרים הנקראת הנקראת על שמו.

ללא צל של ספק הספר החזיר את כבודו של באלדאצ'י למקומו הראוי.

ספר ראשון מסדרת ספרים מדהימה של באלדאצ'י ספרים מצחיקים, שנונים, מותחים, מרתקים, סוחפים, ובקיצור כל מה שמחפשים בספרי מתח מצויינים.
ממליץץץ!!

איזו סדרה של ספרים!!! זו ודאי חבורת הזקנים המעניינת ביותר שקיימת. הספר הזה ו"שבריר שנייה" של דייויד באלדאצ'י הם ודאי שני הספרים האהובים עליי, הם וספרי ההמשך שלהם. לא יכולתי לצפות ולקוות לספרים טובים יותר. אלו ספרים שמשכתי וקראתי ואהבתי ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליהם. אני מציעה לכל מי שאוהבת סוכנים פדרליים, מתח, ציניות וספרים בעלי טעם טוב לקרוא את זה. הספרים האלו מאוד מצחיקים ומשעשעים, מלאים בהומור ואירוניה בטוב טעם, מתח וחוכמה לאין שיעור. תלמדו המון מהספרים המדהימים האלו.

נהנתי
ספר מתח אקשן יצירתי ביותר
כיף לקריאה, קצב מהיר
בהחלט דיוויד באלדאצ'י תופס מקום גבוה בין הפייבוריטים שלי.