סדקים בזהבמיכל שלו6כמעט ונטשתי את הספר הזה. הסיפור נמשך ונמרח ולא התרומם. רק לקראת הסוף נהיה עניין בעלילה וכאן, אני מודה, לא יכולתי לעזוב את הספר. הסוף היה שמח ומצופה צמר גפן מתוק. מצד אחד קל לומר שזה היה צפוי ומאכזב, אך מצד שני, אם הייתי במקומה של מיכל שלו (ומזל שאינני במקומה), הנני בטוחה שלא הייתי מצליחה לכתוב סוף מוצלח יותר. קשה מאוד לסיים ספר ולא לאכזב אף אחד. הספר העביר לי כמה ימים נחמדים ועל ך תודה למיכל שלו.
אמנות הבריחהבראד מלצר3ספר גרוע. התחלתי לקרוא אותו רק בגלל ביקורות נלהבות וכל הזמן חיכיתי. חיכיתי שיהיה מעניין, מותח וכך הגעתי לסוף הספר. זה היה בזבוז זמן. הספר מנופח במשפטים מיותרים שבקטעים מסוימים חוזרים על עצמם בגרסאות שונות. סתם נייר מבוזבז.
סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחהפרדריק בקמן1אני אהבתי. הספר אינו יצירת מופת מבחיה ספרותית, אך הוא מלא חמלה, אהבה, חברות וחום אנושי. אלה הדברים שכה משכו אותי בסיפור. זהו ספר שגורם לך לחשוב קצת יותר על הזולת וזה מה שנפלא בו.
כשסבא אליהו היה קטןינץ לוי2ספר מקסים. חכם, חינוכי, מצחיק וקצת עצוב. האיורים נהדרים. קראתיו יחד עם בני ונהננו מאוד. אנו מצפים כבר לכרך הבא.
מפתח הזהב או הרפתקאות בורטינו [תרגום מחודש 2015]אלכסיי טולסטוי7אני משוחדת, לגמרי משוחדת. מדובר באחד מספרי הילדות שלי, שאני מאוד אוהבת. קניתי אותו אתמול לילדיי ועוד באותו ערב התחלתי להקריאו. ההרגשה שלי היתה משונה מאוד. מצד אחד - בועות התרגשות מילאו את גופי, הרגשתי שוב ילדה קטנה.... אבל השפה, השפה היא כל כך שונה. התרגום מצוין, די מדוק (אני זוכרת את המקור היטב) והעיבוד של א.טולסטוי לפינוקיו המקורי הרבה יותר מעניין מבחינתי. כמו שאמרתי, אני משוחדת. חוויות ילדות הן החזקות ביותר. ישנם ספרים רבים ונהדרים שאני מכירה מילדותי שלא תורגמו לעברית מעולם וזה נורא חבל. הלוואי והייתי מוצאת תרגומים נוספים. לפעמים אני משתעשעת במחשבה לתרגם כמה ספרים בעצמי...
סיפורי חייו של מר פיקריגבריאל זווין4התחושה שנותרה לי בסוף הספר היא פרווה. נחמד, רך, נעים לקריאה, נוגע ללב ו...פרווה. קשה לחוות דעה על הספר. שקלתי להניחו בצד, אבל המשכתי לקרוא אותו רק כמחווה לסופרת הצעירה. אשמח לשוחח עם מישהו שיש לו דעה מוצקה יותר ושונה משלי לגבי ספר זה.
מלכת היופי של ירושליםשרית ישי-לוי3חביב. לא יותר מזה. נקרא מהר ובקלות. לא דורש ריכוז. בהיותי ירושלמית אני אוהבת לקרוא על עירי וזה היה החלק הנחמד ביותר.
איש ושמו אובהפרדריק בקמן3ספר מרגש ומצחיק כאחד. ברגע ששוקעים בו קשה להניחו. אובה קצת דומה לאבא שלי וככל הנראה גם לאבות רבים מדורו. היתה מן תקופה כזו ש",יצרה" אנשים מזן אחר. לסיכום, ספר מומלץ מאוד.
עשרים וארבע דלתותגיל חובב4ספר מקסים, מלא טוהר, טוב לב, הומור, אהבה וכל כך ירושלמי. נדיר למצוא היום ספר משפחתי, שאפשר להקריא בצוותא ו"24 דלתות" הוא בדיוק הספר הזה, כמו שני הספרים הקודמים בטרילוגיה. יכול להיות, שאני בתור ירושלמית משוחדת משהו ? ייתכן :)
אנשי הקשמייקל מרשל סמית7וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת בְּרִיא֥וֹת בָּשָׂ֖ר וִיפֹ֣ת תֹּ֑אַר, ואיתן צועד בסך סופר ספרי מתח שיודע את העבודה. וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ והוא כתב ספר מתח כייפי, ואז, OUT OF THE BLUE, רעם ביום בהיר... וְהִנֵּ֞ה שֶֽׁבַע־פָּר֤וֹת אֲחֵרוֹת֙ עֹל֣וֹת אַחֲרֵיהֶ֔ן דַּלּ֨וֹת וְרָע֥וֹת תֹּ֛אַר מְאֹ֖ד וְרַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר לֹֽא־רָאִ֧יתִי כָהֵ֛נָּה בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָרֹֽעַ ואיתן מתהלך ברב חשיבות פילוסוף בגרוש שמחרטט מה שמחרטט׃ וַתֹּאכַ֙לְנָה֙ הַפָּר֔וֹת הָרַקּ֖וֹת וְהָרָע֑וֹת אֵ֣ת שֶׁ֧בַע הַפָּר֛וֹת הָרִאשֹׁנ֖וֹת הַבְּרִיאֹֽת׃ ומספר המתח ההוא המבטיח נותר בליל פילוסופי לעוס, דביק ומשעמם.
אנשי הקשמייקל מרשל סמית6הביקורות על כריכת הספר מלפנים ומאחור מהללות את הספר. לצערי אני לא יכולה להצטרף למקהלה הזו. זהו ספר על אלימות, על פשעי רצח מזוויעים של רוצחים סדרתיים. הספר מתאר שלושה מקרי רצח שמשטרת לוס אנג'לס חוקרת ורק בפענוח הסופי שלושת המקרים האלו מתלכדים לכדי פענוח אחד שמתקשר לאנשי הקש, חבורה של אנשים שפלים בעלי אג'נדה חולנית ומסוכנת. בספר מתוארים גם מעשיו והפענוח של שוטר לשעבר במשטרה ביחד עם חוקרת FBI נחושה. התפתחות העלילה אולי מיוחדת ועשויה בתחכום אבל לא יותר מזה. רצח ועוד רצח , כמה אפשר ... הרבה אלימות ורוע אנושי שמסופרים במין רוגע מקפיא. לא נהניתי לקרוא וכנראה שלא אקרא גם את שני ספרי ההמשך של מייקל מרשל מסדרת אנשי הקש.
אנשי הקשמייקל מרשל סמית13זהו אחד מספרי המתח הנפלאים שקראתי בשנים האחרונות. הספר מרתק ואוחז בקורא בבטן, לופת את לבו בצבת של אימה. הכתיבה פואטית ויפהפיה. מרשל מתאר את ארצות הברית האחרת, אמריקה של עיירות מנומנמות. החצר האחורית, רוחשת הסוד, זו ששונה כל כך מניו יורק. הוא יודע לתאר בעשרות עמודים, התרחשות זעירה. ובכל זאת אין שורה משעממת. התיאורים בספר חולפים בדימיון הקורא כמו סצינות בסרט, חיות ומפורטות. הספר זרוע בהירהורים פילוסופיים מרתקים. קשה להניח את הספר מהיד. עד כאן הכל בסדר. א ב ל . . . בשלב מסויים, דווקא כשהעניינים מתחילים להיות סוערים באמת, משהו מתפוגג. מי הרוצח אנחנו מגלים בשלב מוקדם למדי. מוקדם מדי. אין את המתח כשיש לנו כמה חשודים, כי אין לנו כמה חשודים. רוב הרעים בספר הם אנשי קש לא ידועים. עד סוף הספר אין להם זהות ופנים. כנראה שהם יתגלו בשלבים מאוחרים בטרילוגיה. אין את הטוויסט של זיהוי לא נכון של הרוצח. של אדם הגון שמתגלה כרע. הרוע כל כך עמוק, שבשלב מסויים הקורא מתאבן ומפסיק להרגיש. במהלך הקריאה הרגשתי שהרעים דומים לרעים של הסרט עיניים עצומות לרווחה. אבל בסרט ההוא, למרות המסכות, לרוע היו פנים. בספר הזה אין לרוע זהות ברורה. בסוף הספר נשארים עם מיליון שאלות שאין להן תשובה ברורה. התפרים הפרומים הללו מפריעים להבנה. אז מה המסקנה? הספר מעולה ובאמת קשה שלא לקרוא בנשימה עצורה. ומסקנה שנייה: עורך מעולה היה עושה חסד עם מרשל ומכוון אותו לשנות את הספר במקצת כדי להביא אותו לרמה שלה הוא ראוי.
אנשי הקשמייקל מרשל סמית6תמיד כשיוצאים מהקולנוע יש את הסחרחורת הקטנה הזאת, מפלסים את הדרך בין ערמות של קופסאות פופקורן ואז מוצאים עצמנו זרוקים באיזה מגרש חנייה עלוב של קניון, או במקרה הטוב במאחורה של איזה מחסן מזון, מחפשים את הדרך חזרה לקולנוע. מייקל מרשל דאג להחזיר אותנו היישר דווקא לדוכן הפופקורן כדי לקנות עוד אחד, וגם אולי להסתכל על איזו טריילר לסרט הבא שלו. מרשל עושה קולנוע מספרות. רגע אחד, לא אמרתי קולנוע רע. אבל בטוח קולנוע אמריקאי..לקרוא את הספר שלו זה בערך כמו שמישהו יספר בעל פה על ה"צלצול". עכשיו זה לא רק שהכותר שלו נראה כמו טריילר, כל הדמיות, כולל הקורבנות הקלאסיים, נראה את אחד מהסופרים האלה מתארים ברומן איזה בחור שמן ומובטל בתור קורבן, כל הרוצחים המתוחכמים האלה מחפשים רק נערות אמריקאיות, ובלונדיניות יש להוסיף, והרוצחים הם תמיד מעבר למה שהם. יותר יוקרה מאשר עליבות. חצי מהסצינות מתרחשות על גבי אתרי הרשת מה שרק זועק "הרלן קובן" אבל נסלח לו על זה. כי הכתיבה זורמת ורהוטה,בעיקר בגלל שהיא קולנועית על גבול התסריטאית, ומרשל היקר גם מודה בכך. לא תמצאו גם ביקורת חברתית כמו שהוא מתיימר שישנה, וגם לא ממש זעזוע ומתח, כי באמת מדובר בספר קונספירציה קלאסי בו הגילוי הוא לא פחות מסוף של סרט מותח. ביקור בשובר קופות, לא מגיע לו אוסקר, אבל בהחלט שווה איזה מוצ"ש.
אנשי הקשמייקל מרשל סמית4אני חייבת לחלוק על מרבית הביקורות שנכתבו פה ולומר שהספר פשוט בינוני. הרגשתי כאילו אני קוראת את ג'ון גרישם לעניים במקרה הטוב. לא חשתי מתח ועניין בזמן הקריאה, רק בצפייה שיקרה כבר משהו קצת פחות צפוי ומעט יותר מעניין. מיותר לציין שלא המשכתי לקרוא את הספרים הבאים בסדרה.
אנשי הקשמייקל מרשל סמית4הספר הראשון היה טוב בעיני - מותח, מעניין ומזעזע במידה הנכונה. מהספר השני אני לא זוכרת כלום ואת השלישי הפסקתי לקרוא באמצע מרוב שיעמום (או שמה זה היה השני ולשלישי בכלל לא הגעתי..) - בכל אופן, מדובר בספר זורם ומהנה עם קטעי אקשן ומתח טובים אבל לא הרבה יותר מזה ולכן אני מציעה לקרוא את הראשון (שעומד בזכות עצמו) ולוותר על היתר.
אנשי הקשמייקל מרשל סמית3ספר ראשון בטרילוגיה השני הוא "האדם הזקוף" השלילשי "דם מלאכים" מי שאין לו קיבה חזקה שלא יתקרב. מי שאוהב סוג זה של מתח ביזארי שנובר עמוקות בנפשם של בני האדם, ונותן את אותותיו במעשיהם השפלים והאכזריים ביותר יתמכר בקלות, כמוני, ויקרא את שלושתם בנשימה עצורה. קשה , קשה להניח את הספרים מהיד. כתיבה עשירה מפורטת ומתפרסת על מסך דימיונו של הקורא כסרט מתח-אימה מהאיכות המעודנת ביותר.עלילה עשירה מלאת הפתעות והתפתחויות ועם זאת הגיונית להחריד. מומלץ מומלץ מומלץ
אנשי הקשמייקל מרשל סמית2ספר אדיר... ההתחלה משעממת לטעמי ודביקה כמו מסטיק... רציתי להפסיק כי לא מצאתי שום עיניין בעלילה והיא הייתה ניראת לי תקועה.אבל קצת סבלנות כי הכל מישתנה ומיתהפך. מעניין ומרתק... חדשני אפילו הייתי אומרת. אני בכייף ממליצה לעשות סרט אימה שמבוסס על בספר. או אולי כבר יש?