• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שווים ושווים יותר

שווים ושווים יותר

מאת סמי מיכאל

הביקורת של orit

תמונה של orit
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
שווים ושווים יותר

שווים ושווים יותר

מאת סמי מיכאל

הביקורת של orit

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של orit
הוצאה לאור:מודן
0
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
Admond Bary
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 18 שנים•1 דקות קריאה

"שוויון זכויות"- הדבר שכולנו שואפים שיהיה לכולנו, ללא קשר למוצא (בין היתר). הספר מראה איך היו הדברים אז, בשנים הראשונות של המדינה- במעברות עם עולי אשכנז ועולי ספרד והמזרח, היחס אליהם וההבדלים שאנחנו בעצמנו גרמנו. ספר מעניין.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של orit

orit

ותיקה
חברה מזה 19 שנים
71 ביקורות•95 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של orit
orit
ותיקה
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות71
לייקים שקיבלה95
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת31ספרות מקורית22מתח ריגול והרפתקאות8

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של orit

בניין שלם

בניין שלם

יעל משאלי

העניין בספר הזה, לדעתי, הוא בכך שהסופרת לקחה זוגות (או אנשים שכמהים לזוגיות) בשלבים ובגילאים שונים והראתה כיצד כל זוג מתמודד אחרת עם דברים, כיצד העבר משפיע גם על העתיד, כיצד התקשורת או החוסר בה משמעותיות מאד ביחסים. בניין אחד והרבה דמויות שאפשר לנסות להבין, להתחבר או אולי אפילו לקחת לתשומת לבנו מה אנחנו לא רוצים להיות. אני חושבת שהיום אני קוראת את הספר מהזווית שאני נמצאת בה כעת, ובעוד כמה שנים אני אקרא ואתחבר לדמויות שאולי אהיה קרובה אליהן יותר מאשר עכשיו. כן יש כאב לקרוא על הצורה שבה לעיתים יש כרסום ביחסים שעשויים להתפרק או להתפוצץ יום אחד אבל אני מניחה שאם הכל היה מושלם, לא היה עניין לכתוב את הספר הזה... אני לקחתי מהספר את העניין שתקשורת היא כל כך מהותית, וכל כך חשוב לעצור מדי פעם ולחשוב גם על האני ולא רק על האנחנו כדי לא למצוא את עצמנו יום אחד לא מסתדרים עם עצמנו או עם האנשים החשובים לנו.
ואגב, הנקודה הזו מאד התחברה לי לספר "ותכתבו: אהובתנו" של אמונה אלון, ולזוגיות של דורי ומיכל הרטוב שפתאום משתנה באמצע החיים.
כנראה שעל מנת ליצור את הבניין השלם צריך לעבוד על היסודות ועל הבסיס, שחלק גדול מאד ממנו הוא להיות כנים הן עם עצמנו והן עם הזוגיות והמשפחתיות שאנחנו בונים במהלך חיינו. הספר עצמו גרם לי לעצבות על כך שלא כל דבר מסתדר או הסתדר, אבל כפי שאחת מן הדמויות בספר, שלומית, כתבה: "אנחנו עובדים על זה".

לפני 14 שנים•
★★★★★
•orit
שמחה גדולה בשמים (בשמיים)

שמחה גדולה בשמים (בשמיים)

אמונה אלון

זה הספר הראשון של אמונה אלון שקראתי, ובהפרש של יומיים קראתי את "ותכתבו: אהובתנו"- לדעתי הוא יותר יפה ונוגע מהספר הזה. כלומר, אין ספק שאמונה אלון יודעת לכתוב אבל ההחמצות פה היו יותר מדי בשבילי. היה לי קשה עם כל מה שהתפתח בספר הזה, והאהבה שלא מומשה, ומדי פעם הייתה לי איזו דמעה והרגשה מעצבנת על העלילה שפותחה כאן, ועל הצורה שבה הדמויות בספר השתנו וחיו חיים שהייתה בהם עצבות ופספוס על מה שהיה יכול להיות. סיימתי את הקריאה בהרגשה כבדה עם כל מה שהלך שם, ואני לא חושבת שהייתי חוזרת לקרוא שוב את הספר הזה. יש לציין שזו הייתה הפעם הראשונה שהתוודעתי לאמונה אלון והיא מאד הרשימה אותי, ואני מקווה שהספרים הבאים שלי יהיו עם קצת יותר שמחה... לא רק בשמים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•orit
ותכתבו: אהובתנו

ותכתבו: אהובתנו

אמונה אלון

סיימתי לקרוא את הספר הזה ממש לפני זמן קצר, ואני עדיין לא מעכלת את כל מה שהלך שם. ספר מצוין לדעתי, מעניין, מסקרן, כתוב בצורה קולחת ונוגעת ללב. היו לא מעט נקודות שבהן הייתי צריכה להפסיק לכמה רגעים את הקריאה, לעבד ולעכל את מה שקראתי ולבכות ביחד עם הסיפור שבחלק מהנקודות נגע וקרע במקביל את הלב. גם כשסיימתי את הספר הייתי זקוקה לנשימה עמוקה ולדמעות של פורקן. הספר הזה לגמרי נגע בי, בכמיהה ובערגה של אשה ואם, באבדן ובכאב, בחיפוש ובניסיון למצוא- כל אחד את מה שחסר לו, גם אם פתאום באמצע החיים מבינים/ רוצים להבין את זה. במקום הקטן- גדול הזה, הרחם- הרחמים, של לדעת ולחיות במציאות (אמיתית יותר או פחות) שבה מקבלים, אומרים וכותבים עלינו "אהובתנו". אמונה אלון נגעה בי, איו דרך אחרת לתאר את זה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•orit
מהלך מוטעה

מהלך מוטעה

הרלן קובן

יחסית לסדרה של מיירון, שהיא פחות טובה משאר הספרים של הרלן קובן, לדעתי, הספר הזה לא רע בכלל. למרות שהספר עצמו צפוי, והכתיבה זהה לספרים הקודמים, הסוף עדיין מצליח להפתיע בכל פעם מחדש. רק חבל שבספר הזה הסוף השאיר אותי בבאסה... מומלץ לחובבי הז'נר המותח והקליל, לא תוכלו להפסיק לקרוא. (לאלו שמחפשים יותר עומק ומשמעות, חפשו סגנונות אחרים).

לפני 14 שנים•
★★★★★
•orit
מעגל מכושף

מעגל מכושף

הרלן קובן

אני חושבת שהסדרה של מיירון בוליטר פחות מעניינת מספריו האחרים. בתכל'ס, ההומור לא ממש מצליח לשעשע, כמו בדיחה שחוזרת על עצמה שוב ושוב. קראתי השבוע שלושה ספרים של הרלן קובן, ועוד אחד מחכה לי לאחר הפסקה של שנתיים, ומשום מה כל הז'אנר הזה פחות מלהיב אותי מבעבר. ואולי דווקא קריאה של מספר ספרים ברצף קצת ממאיסה, כי פתאום רואים את הנקודות, המשפטים וההומור הממוחזר שלא ממש מתחדש. אין ספק שהרלן קובן מצליח לעניין ולהפתיע בספריו, אבל לחזור לקרוא אותו מרגיש לי כמו נוסטלגיה להייסקול סוויטאהרט, שנחמד לראות אותו אחרי הרבה זמן, אבל לא מעבר לזה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•orit
משחק הציד

משחק הציד

הרלן קובן

תקופה ארוכה שלא קראתי ספרים, וכשחזרתי לספריה אחרי כמעט שנתיים שלא הייתי שם, לא ידעתי במה לבחור מרוב השפע. אחרי כמה דקות של שוטטות ואי ידיעה עם מה לחזור הביתה, ניגשתי למדף של הרלן קובן, ויצאתי משם עם שלל של 4 ספרים.
אין ספק שהרלן קובן לא השתנה, הוא מצליח למתוח אותי לכל אורך הספר, להפתיע אותי בכל פעם מחדש, ולגרום לי ללילה לבן של קריאת ספרים. למי שאוהב את הז'אנר הקליל- הרלן קובן מתאים. למי שאולי מחפש משמעות מעבר לספר הזורם ללילה, כנראה שהוא לא ימצא את זה אצל הרלן קובן. (או שאולי אני השתניתי, והספרים הנחמדים האלה כבר לא מספיקים לי).

לפני 14 שנים•
★★★★★
•orit
אבישג

אבישג

אברהם בורג

נתתי 3 כוכבים, וגם זה היה בנדיבות הלב.

הספר לא ממש התרומם לי. הקטעים שבהם היה דיאלוג בין אנשים (ובעיקר עם אבישג ושמע) עניינו אותי יותר, אבל כל התיאורים והניסיון לשוות לספר שפה מקראית עייפו אותי, עד שהיו עמודים שלמים שבהם העברתי מהר את השורות עד שהגעתי למלל מעורר יותר עניין.


ובכלל, אני כל כך לא אוהבת שלוקחים דמויות מקראיות גדולות והופכים אותן לכל כך בזויות בשם היצירתיות, הדמיון והמעוף. זו לא שבירת מוסכמות כמו ניסיון ליצור עניין והתעניינות מחודשת בכותב. אצלי הספר לא עבר, קיבלתי אותו במתנה ואני מתכננת להחליף אותו בספר אחר. ממש אחר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•orit
מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים

מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים

מרי אן שייפר

האמת היא שקראתי את הספר הזה לפני מספר חודשים, ואני לא זוכרת ממנו את כל הפרטים ואת כל אשר ארע בו, אך המדד שלי לקריאת ספר טוב, הוא אחד כזה שגורם לי להרגיש ולאהוב את הדמויות וממש להצטער כשאני מסיימת את הספר ויודעת שמעתה והלאה כבר לא אדע את קורותיהם ורגשותיהם של כל האנשים שנקשרתי אליהם במהלך הקריאה.

ספר מתוק, מקסים, אנושי, מרגש, משעשע, שקל מאוד להתאהב בו, בסופרת ובכל דמויות העומק אשר מופיעות בו.

ולחשוב שספר עם שם של סלט פירות עשוי לגרום לי לאהדה כל כך גדולה! ;)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•orit
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

הספר סוחף, מעניין, מותח ומרגש. למרות האורך, מרגע שמתחילים לקרוא בו- אי אפשר להניח אותו מהיד.
הכתיבה מאפשרת גם להבין את מלחמת העולם השניה מכיוונים שאני לפחות לא חשבתי עליהם קודם: אזרחי רוסיה. איך הם הרגישו בתקופת הלחימה וההפגזות, המצור, הרעב, הקור, המחלות, האבדן.

סיפור האהבה של טטיאנה ואלכסנדר הוא בהחלט גדול מהחיים. מדהים איך מפגש בין בחור לבחורה יכול להשפיע בצורה עמוקה כל כך על חיים של אנשים כה רבים ולעצב את כל עתידם.

אני ממליצה בחום.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•orit

ביקורות נוספות על "שווים ושווים יותר"

שווים ושווים יותר

שווים ושווים יותר

סמי מיכאל

"אחות לוחמים....כל זמן שהם לוחמים. אחר כך חוזר הכל לקדמותו – האשכנזי אל הסדינים הצחורים שלו, "הפרענק" אל משכנות העוני".
מזמן לא שמעתי סביבי ביטויים כמו "ווזווזים" שזה אומר אשכנזים, או "פרענקים" שזה אומר מזרחים. בתחילת הקריאה בספר זעתי ללא הפסקה והרגשת אי נוחות התפשטה בקרבי אבל סיימתי את הספר בימים ספורים כי הספר הוא ההתחלה של כולנו כאן, הוא השורש של השורשים. היה בי קצת זעם בתחילת הספר על הנצחת המזרחי המתקרבן. סוגיה שכנראה עדיין חיה ומבעבעת כמו צבע שאי אפשר לשטוף מהנשמה.

הסופר סמי מיכאל הבגדדי הוא חיה פוליטית שנדמה מהמאה הקודמת. כותב בצורה כה אותנטית שכנראה התמונה שהעביר בספרו חיה עדיין בראשו כאילו זה ממש עכשיו. האותנטיות בספר צפה כי סמי מיכאל לא בחל בשום "פרות קדושות" שם הכל על השולחן וגם אם "ירה ברגליים" של המזרחים לרעתם , מבחינתו הא הביא את האמת שראה כפי שראה אותה לשני הצדדים עם קו חוצה באמצע.

יש לציין שזו פעם ראשונה שאני ממש נתקלת בתמונה כתובה שמספרת על חיילים ממלחמת ששת הימים שמרגישים שיש להם יותר עם הערבים מאשר עם החברים שלהם ביחידה. וזו נקודה למען האמת שאף פעם לא חשבתי עליה. איך יוצרים נאמנות לארץ כשאתה בריב עם הזהות של עצמך, הרי אתה עדיין לא מרגיש שייך.
"נגזר עלי להילחם ניחא. ניחא. אעשה הכל על מנת ללחום ולהגן על נפשי. מרגע זה ואלך – אני אדיש. ואני שונא את הארץ הזו הנערמת מאחורי. מאידך- אינני מכיר אף מצרי, ואיך אוכל לשנוא אותו – לטפח בקרבי משטמת-מוות אל האדם שלא ראיתי מימי?"

הספר הוא סיפור המעברה (שאף פעם לא שמעתי אותו מאבי ז"ל). את הקשיים והבידונים שהם הפחונים שהיו גרים בהם שעפו ברוח או נשרפו עם האנשים בתוכם. את הבושה של אנשים גאים במשכנות עוני ליד מזבלת חירייה. את הזבובים והנשים המתייזעות בלויות בסחבותיהן. את הילדים שקטעו את לימודיהם באופן מסודר שרק רצו להמשיך תיכון ולהיות גאים בתעודה שהביאו לאבא ובמקום זה נאלצו ללכת לעבוד. והאנשים הללו, שהקימו את המדינה התחילו את חייהם כאן בארץ בבוץ ניסו להבין את שפיפות הקומה שהחיים כפו עליהם לפתע. החלומות והציפיה לא התיישבו עם המציאות. השפלה שחשבו שיקבלו אותם בפרחים כשירדו מהמטוס ובמקום זאת השפריצו עלייהם חומר מחטא. (זה לא שלא שמעתי בחצי אוזן שזה מה שהיה אלא פשוט פתאום הבנתי מאיפה הקרע התחיל). הכאב הזה שקרע להם את הלב בהסתכלות של הווזווזים על הפרענק המזרחי השחור כמלוכלך "ובור ארץ" שאין לו נימוסים הרס אותם וגרם להם מראש להילחם על מקומם אבל גם להנמיך קומה. כמו עם הזירעונים והביציות, החזק מנצח!
זו עלילה על התחלות, על משפחה שהתפזרה ולא נשאר ממנה הרבה, שני אחים דוד ושאול שהגיעו די רחוק בזכות לימודים קשים והתמדה כי ידעו שזו הדרך היחידה לשרוד. השוני ביניהם הוא השוני בצורת ההסתכלות של החברה כולה. והנה פה דיאלוג ביניהם שמסביר על רגל אחת את כל התורה.
"כשאתה שואף למשהו בכל ליבך, ובכן, אתה שוכח הרבה דברים אחרים. כמו, למשל את המלה-"שחור" ,אה?". "אל תהיה טיפש, דוד: כל מלה בספרים האלה קובעים בצורה מדעית שאין אנשים נחותים".

מעבר להיבטים של "הם ואנחנו" זה ספר נפלא וכתוב טוב, חשוב לכל ישראלי, זה חלק מההיסטוריה שבנתה אותנו כעם. ואם אנחנו רצים להבין תהליכים חברתיים וגם לתקן אותם אז זו התחלה טובה בדרך. לא לשכוח שאנחנו עם אחד אבל גם בני אדם, כולנו אנשים וחייבים להתקדם הלאה ולהשאיר מאחורה תפיסות שלא מכבדות אותנו!

לפני 5 שנים•
★★★★★
•חני
שווים ושווים יותר

שווים ושווים יותר

סמי מיכאל

היום, בעידן של תקינות פוליטית, ספר בוטה שכזה לא היה עובר.
שווים ושווים יותר הוא הרומן הראשון של סמי מיכאל, שיצא ב-1976. סמי מיכאל עלה מבגדד, הוצא משם, אבל את עירק ובגדד לא ניתן להוציא ממנו.
ולענייננו. גלי העליה שהגיעו ארצה עם קום המדינה גרמו להקמת מעברות רבות. לאחת המעברות אשר בחיריה הסמוכה לתל אביב הגיעה משפחת אשר. האב התפורר די מהר, כפי שקרה במשפחות רבות בהן האב הסמכותי, היודע כל, הפך לאבק אדם. מי שלקח את העניינים לידיים, ולו רק משום שהגיע קודם לכן לארץ והיה נטול כל חלום ציוני, היה הבן הבכור שאול, אם כי זה בעיקר סיפורו של האח האמצעי דוד.
דוד היה כבן 17, הפסיק לימודיו בתיכון בעירק, הובא עם משפחתו למעברה, חווה את חוויותיו המיניות הראשונות עם שכנתו מדליין, המבוגרת ממנו בשנה. אבל גם זה לא הסיפור, כי אם סיפור של ה"שחורים" מול ה"ווז ווזים". לא צריך להתמם ולומר של היתה אפליה, שלא היה קיטוב ושהכל מאז חלף ועבר.
סמי מיכאל לא חוסך דבר מקוראיו והדברים נאמרים בבוטות שאין שני לה, מה שלא תמצאו אצל אלי עמיר, למשל, בן פזורתו וגילו. מיכאל מכה בקוראיו, מביא את האמת הבוטה והעירומה, השיא בחתונתו של דוד השחור עם מרגלית הווז ווזית, שבהתחלה הכל דבש ובסוף הרבה פחות.
כמו שרבים במדינה יודעים, כור ההיתוך האמיתי הוא הצבא. כך מוצאים השחורים והלבנים עצמם בזחל"ם אחד נלחמים בסיני, נפצעים ורק פה אין באמת הבדלים.
מיכאל אינו כותב אחיד. ספריו העוסקים בעירק משובחים יותר מאלה העוסקים בישראל, למשל ויקטוריה ואעידה. הספק שלפנינו מראה את כשרונו של הסופר לעתיד (התפרסם כשמיכאל היה בן 50).
זה לא הטוב בספריו ולא הטוב בספרים. אבל שווה, שווה יותר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מורי
שווים ושווים יותר

שווים ושווים יותר

סמי מיכאל

ספר חזק וחשוב.
ספרו הראשון של סמי מיכאל כתוב בוטה וגס, בדרך כלל במובן הטוב של המילים הללו.
מאידך הוא קצת פשטני מדי והמסרים החברתיים-עדתיים-ציוניים-ישראליים שלו, החשובים מאד כשלעצמם, קצת מפורשים מדי.
החוויה הכללית העולה מן הספר היא אגרוף בפרצוף של הקורא.
באת ליהנות מקריאה מענגת שתיקח אותך למקום אחר ולכמה שעות של הנאה מנותקת? שכח מזה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•עמיחי
שווים ושווים יותר

שווים ושווים יותר

סמי מיכאל

ספר ענק.
מה השתנה מאז ועד היום?
סמי מיכאל סוחף בכתיבתו הקולחת,מרגש, מעניין,מרתק.
מומלץ ביותר.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•חיימון
שווים ושווים יותר

שווים ושווים יותר

סמי מיכאל

לקרוא את הספר שוב ולהבין שעדיין יש בישראל שווים ושווים יותר בקרב קבוצות שונות בחברה

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Admond Bary
דירוג
5.0
לפני 10 שנים

“לקרוא את הספר שוב ולהבין שעדיין יש בישראל שווים ושווים יותר בקרב קבוצות שונות בחברה”

6/6
ביקורות על שווים ושווים יותר
הבאה
אין ביקורת הבאה