הנסיך הקטן. שמונים עמודים של תמימות, קסם, עצב נוגה ותהיה על פשר העולם.
שמונים עמודים של פילוסופיה ומתיחת ביקורת על בני האדם.
ואם תשאלו אותי, זה כל מה שצריך כדי לגרום לנו להבין.

הנסיך הקטן הוא הילד הפנימי שכולנו צריכים לשוב ולהתחבר אליו. לשוב ולחפש את הדברים המשמעותיים באמת בחיים, כמו חברות, אהבה, טוב לב. ולא מה שנראה חשוב על פני השטח, אך רקוב מבפנים, כמו מעמד, כסף, נראות עין.

מאחורי העלילה הפשוטה, שנראית כאילו פונה לילדים, מסתתרת ביקורת פילוסופית נוקבת ופנייה למבוגרים: לעצור, לקחת נשימה, להתבונן בעולם בעיני ילד תמימות, בעיניו של הנסיך הקטן - ולהיזכר במה שחשוב באמת.

"מה שחשוב באמת סמוי מן העין, הזמן שבזבזת על השושנה שלך הוא שהפך אותה לחשובה כל כך. בני האדם שכחו את האמת הזאת".

"האנשים בכוכב שלך, אמר הנסיך הקטן, מגדלים חמשת אלפים שושנים בגן אחד, ולא מוצאים את מה שהם מחפשים". "לא הם לא מוצאים", עניתי. "והרי יכלו למצוא את מה שהם מחפשים בשושנה אחת, או במעט מים". והנסיך הקטן הוסיף ואמר: "אבל העיניים עיוורות, צריך לחפש בלב".

הנסיך הקטן, שמגיע לכדור הארץ מכוכב אחר, פוגש במסעו כמה דמויות, כאשר כל אחת מהן משקפת את החשיבה השגויה של המבוגרים בדרכה שלה.
כאשר הוא מגיע לכדור הארץ, הוא פוגש את הטייס שמטוסו התרסק במדבר (זהו גם מספר הסיפור), ושובה את ליבו בהתנהגותו המיוחדת. בנוסף לכך, הוא פוגש את השועל, שמלמד אותו שיעור חשוב לחיים.

זהו סיפור נוגע ללב, שמלווה אותי כבר שנים. ואחרי כל קריאה שלו אני מתרגשת כל פעם מחדש, מגלה עוד ועוד דברים שלא היו שם בקריאה הקודמת, ובוכה כמו ילדה כשהוא מגיע לסיומו. אבל אלה דמעות של אושר, הרי הנסיך הקטן שב לביתו...

ספר מעולה.
סיימתי לקרוא אותו שבוע שעבר, ואני עדיין ממשיכה לחשוב עליו.

יש בו קצת מהכל, הומור, עצב, שנינות, אמת, שקר, פילוסופיה, התפלספות, אהבה, שגעון והמון אבסורד.

הספר מחולק לשני חלקים - חלק ראשון מוקדש לתיאור הפגישות לצורך הטיפול הפסיכולוגי של ד"ר קאסלר בשטן,
והחלק השני מוקדש לתיאור חייו של גיבורנו, ד"ר קאסלר ביש המזל.

בפרקים של הטיפול הפסיכולוגי ניתן למצוא לא מעט נקודות למחשבה, מה ייעודו של האדם בחיים? מה גורם לו להתנהג כמו שהוא מתנהג? ומה בכלל קשור השטן לכל העניין?

השטן הוא טיפוס מאוד משעשע, שנון, הגיוני להחריד וממש ממש לא השטן המיתולוגי והרשע כפי שמציגות בפנינו הדתות, ספרות וקולנוע המיינסטרים.

השטן למען האמת איבד את דרכו בחייו, הוא מתקשה להבין מדוע הוא פה וכמו כל בני האדם, גם הוא מתמודד עם משבר פנימי.
למרות כל זאת קשה שלא לחייך בפרקים אלה, בגלל הגישה שלו לחיים, ההגיון החותך שלו, השנינות שלו וההומור ה"שטני".

בפרקים על חייו של ד"ר קאסלר, יוצא לנו לשמוע את סיפור חייו חסרי המזל, הקשר הלא מוצלח עם אביו, התמוטטות עצבים והחלטה להפוך לפסיכולוג, סיפור אהבתו לויטה שאינה מסוגלת לחוות אינטמיות, עבודתו בבית משוגעים, עם טיפוסים שונים ומשונים, בוס שטני, ועוד ועוד ועוד...
יוצא לנו לפגוש המון דמויות שנקרות בדרכו של גיבורנו.
חלקן תמימות, חלקן מזיקות, חלקן מצחיקות, אך בעיקר רובן משוגעות בצורה זו או אחרת...

הפרקים הללו מציגים איך לאט לאט חייו של גיבורנו הולכים לעזאזל, ואיך הוא מתמודד עם כל מכשול שנקרה בדרכו.
הפרקים מוצגים בחצי ציניות חצי רצינות, ומחלחלים לאט ובעקשנות עמוק לתוך התודעה.
עד שלבסוף מצבו של הגיבור מגיע לאבסורד של ממש.
ועדיין נורא קל להזדהות איתו ולחוש בצערו, בכאבו ובעיקר בייאושו ובחוסר האונות שלו.

כשקראתי את הפרקים האלה, לא הפסקתי להשוות את חייו לחיי, לא כי החוויות שהוא עבר דומות לשלי, כלל וכלל לא.
א-ל-א כי התחושות והרגשות שאני יצאתי איתן בקוראי את חוויותיו, מצאו דרך להשליך את עצמן על חיי.
ואפשר לומר שלמדתי רבות, בעיקר איך לא להתנהג ומה לא לעשות, ואיך ארגיש אם אעשה ואנהג בניגוד לרגשותיי.

ספר עם המון המון נקודות למחשבה. באמת מאוד מומלץ.
גם לכאלה שמתחברים לפן הפסיכולוגי וגם לכאלה שלא.

(יש לא מעט חפירות על פסיכולוגיה ומדע מה שנותן הרגשה של ניכור מסוים בספר, שהינו לפעמים יותר טכני ומדעי ופחות אישי ואנושי אבל זה קושי שניתן להתגבר עליו, כי הספר שווה את זה).

ספר מתח מבחינתי זה כמו ארוחה טובה אחרי שהיית ממש רעב.
אתה אוכל מהר מהר וממלא את הבטן. ואז האוכל מתעכל לאט-לאט.

ככה גם עם הספר הזה - ברגע שהתחלתי לא יכולתי לעצור באמצע.
וכל פעם שעצרתי, כל מה שחשבתי עליו זה מה יקרה הלאה?
הא'-ב' של הז'אנר.

הספר מאוד זורם וקולח והכל בו קורה כל כך מהר.
כל הספר עוסק בחמישה ימים עוצרי נשימה וחסרי שינה שעברו על הגיבור שלנו גיל שדה.

אבל בסופו של דבר, אחרי שהצלחתי לעכל בעצם את כל הפרטים בספר, כמו שצריך - אני יכולה להגיד רק שהסופר קצת הגזים עם כל ההתרחשויות המרובות בחמישה ימים קצרצרים.
מה שנתן לי הרגשה כאילו הוא מנסה יתר על המידה לרגש את הקורא, אפשר להגיד ממש להמם אותו.
וחבל, כי אם ההתרחשויות והארועים היו מתפרסים על יותר זמן, העניין היה נראה יותר מציאותי (לא בהרבה),

כיוון שגם מהבחינה הזאת הסופר נטה קצת להסחף - בכמה ימים הגיבור מספיק למצוא גופה בבית שלו, לעבור תאונת דרכים, לצאת ממנה עם כמה צלעות שבורות, לצאת מהאמבולנס ברגע שחזר להכרה, לתפוס מונית, להרביץ למישהו שעקב אחריו, לטוס לקפריסין ולחזור, להתאהב, לעלות על מזימה שקרתה לפני 20 שנה, לתפוס טיסה במסוק בהתראה של שעה וכו'. הדברים נראים קצת גדולים מהחיים.

את כל זה אני אומרת אחרי עיכול הספר כמו שצריך.
תוך כדי הקריאה הוא באמת מאוד סוחף, מהבחינה הזאת הסופר הצליח.

אפשר להגיד שמי שמחפש אקשן ויותר מזל משכל - הספר הזה מאוד ימצא חן בעינייו.
ולמי שמחפש ספר עמוק יותר, ולא דמויות יחסית שטחיות, מוזמן לוותר או לקרוא אותו כדי להעביר את הזמן.

זה נכון שאומרים שלא שופטים ספר לפי כריכתו, אך הספר הזה בעיניי היה יוצא מן הכלל.
התאהבתי בו כבר ברגע שקראתי את שם הספר - גרגויל.
והקסם המשיך עם קריאת התקציר הבלתי רגיל של הספר.
כל כך בלתי רגיל שכבר ידעתי שזאת אהבה ממבט ראשון!

הספר מתחיל בכך שהדמות הראשית, גבר יפהפה, שחקן פורנו ומאהב שרמנטי עובר תאונה דרכים כתוצאה מנהיגה תחת השפעת סמים והזיות שגורמות לו לסטות לעבר תהום.

הוא מגיע לבית החולים על סף מוות, שרוף כולו עד היסוד.
הרופאים מצליחים להציל את חייו-לא חייו וכך הוא שוכב ימים כלילות בהכרה-לא הכרה מסומם ממורפיום וחולם על הרגע שבו יצא מבית החולים ויוכל להתאבד בלי שאיש יפריע לו.
הוא מספר על הכוויות שלו, בפרטי פרטים מצמררים... הוא מתכנן בקפידה יתרה את התאבדותו ובנתיים עושה רושם על הרופאים שהוא משתקם.

תוך כדי שהותו בבית החולים הוא מספר את סיפור חייו מילדותו העגומה ועד היום, סיפור לא קל.
אך חדות הלשון, השנינות הבלתי רגילה שלו והציניות עושים את כל ההבדל.
הוא חד כתער, אפילו תחת השפעת המורפיום.
הדמות שלו כל כך אמיתית וכל כך קל להתחבר אליה.
הוא מושך אליו בצורה לא הגיונית כמעט.

כל התוכניות שלו לגבי התאבדות משתנות, ביום בו נכנסת כרוח סערה לחדרו מריאן, פסלת סכיזופרנית שטוענת שהוא אהובה מזה 700 שנה ולהם היסטוריה משותפת.

בלית ברירה בהתחלה, ומתוך סקרנות בהמשך הוא ממשיך לקבל את ביקוריה.
היא מתחילה לספר לו את סיפור אהבתם העתיקה, ותוך כדי משלבת סיפורים נוספים מימים עברו מכל רחבי העולם, סיפורים לא שגרתיים כמוה.

וכך הספר ממשיך בפרק אחד שמתמקד בהווה, ופרק אחד שמתמקד באחד מסיפוריה של מריאן.

הגיבור אט אט מאבד את רצונו למות ומתחילה ההשתקמות האמיתית שלו.

למרות הקליפה ההרוסה שלו הוא מתחיל לחיות באמת ובתמים בפעם הראשונה בחייו, לעומת העבר, בו חיצוניותו הייתה חסרת רבב אך מבפנים לא היה אלא ריקבון.

אט אט הוא מתאהב בה, משתקם והם עוברים לגור ביחד.
היא נעלמת לעיתים לכמות שעות בלתי הגיונית למרתפה, לגלף גרגוילים מן האבן.
היא טוענת שאלוהים מדבר אליה ומורה לשחרר אותם מן האבן אל החיים.
היא חוזרת אחרי כל סבב כזה של יצירה מטורפת וקדחנות חסרת גבולות, מותשת אל העולם האמיתי.
בהפוגות הקצרות שלה בין התקף להתקף היא ממשיכה לספר לגיבורנו את סיפור חייהם מהמאה ה-14.
לקראת סוף הספר ההפוגות בין התקף להתקף פוחתות והיא מבלה יותר זמן בעולם ההזיות והגילוף שלה מאשר בעולם האמיתי.
כיוון שאלוהים מסר לה שנשארו לה 27 פסלים לגלף ואז היא באמת תוכל לנוח אחרי מאות שנים של חוסר מנוח.

לאורך כל הספר מוזכרת יצירתו של דנטה - הקומדיה האלוהית - בה הגיבור מבקר בתופת בכור המצרף ובגן עדן.
ישנו פרק בו הגיבור שלנו הוזה כתוצאה מגמילה ממורפיום, שהוא מגיע לתופת של דנטה וחווה חויה דומה לשלו.
לדעתי הסופר חטא בפרק הזה.
הוא ניסה לשוות לספר פן מיסטי נוסף אך לא עלה בידיו, הפרק היה בלי כל מוסר השכל או לקח בניגוד מוחלט ליצירה המקורית, ופשוט מיותר.

הספר היה מושלם כמו שהוא לדעתי, ואם כבר להוסיף פרק כזה, אז לפחות עם מוסר השכל או לקח או פירור של משהו שיגרום לדבר להראות נחוץ.
והפרק בהחלט לא היה נחוץ.

חוץ מהפרק הזה שהרס את הרצף של הסיפור שהיה סוחף ממילא, הספר לדעתי מעולה.
מעולה זאת מילה קטנה לתאר יצירה כזו יוצאת דופן.
לא יצא לי לקרוא דבר או חצי דבר שמתקרב למקוריות של הסופר.

הספר מלמד מספר תובנות על חיי האדם - איך האדם לוקח את חייו כמובן מאליו ומבין זאת רק לאחר תאונה כמו שקרתה לגיבור הספר.
איך אהבה יכולה להכנס לחיים בכזו פשטות, כמו רוח סערה, ואיך באותה מידה מטורפת של קלות היא יכולה לאבד לנצח.

הייתי חייבת לכתוב את דעתי על הספר ששבה אותי בצורה כזו, בדחיפות כזו, אחרי חצי שעה של עיכול סוף הספר.
כיוון שהוא באמת יוצא מן הכלל.
ואני חושבת שאפילו הביקורת החופרת שכתבתי לא תצליח להעביר איך אני מרגישה עכשיו.

אני מקווה שיצא לעוד אנשים להגיע לתובנות של הספר ולהנות ממנו, לצחוק ממנו ולבכות ממנו, ולפעמים לכעוס כהוגן.

הספר מקבל 5 כוכבים בלי היסוס.. לקרוא ולהפנים :)

ברוסיה הקומוניסטית בחיתוליה, ישנו סופר שלמרות כל הביקורת הנוקבת נגד יצירותיו, החרם נגדו, ההשמצות, כותב יצירה מדהימה, שנונה, הומוריסטית ונוקבת.
אומנם הספר לא ראה אור בימי חייו של בולגקוב, הוא ייזכר לעד כאחד מטובי הסופרים הרוסים והיצירה בסוף אכן תזכה לפרסום שלו הייתה ראויה.

מה רק לא תמצאו ברומן הזה - הומור, דת, רומנטיקה, הרפתקאות, תעלולים, מלחמה בין טוב ורע, שיגעון.

העלילה מתרחשת במוסקבה של שנות ה-30, בה חוגגת השחיתות, תאבת הבצע, ובה שולטים הנוכלים והאופורטוניסטים.
מה שמצליח להם עד שמגיע למוסקבה השטן בכבודו ובעצמו.
הוא מגיע לשם עם פמלייתו - עזאזלו, קורובייב והחתול השחור הענק והמקסים, שאי אפשר שלא לצחוק ממנו - בהמות.
תוך כדי התעלולים וההרפתקאות שלהם - הם בעצם מביאים צדק למוסקבה. מה שעשוי להפתיע, הרי הם השטן ושליחיו...

בולגקוב, מאחורי הסיפור ההומוריסטי והמשעשע על אודות הרפתקאותיו של השטן ופמלייתו במוסקבה, מעביר ביקרות בוטה על השלטון, על אגודת הסופרים שהחרימה אותו ואת יצירותיו, על העם הנבער הרוסי כולו, על השחיתות והמצב שהיה בזמנו.

זהו ספר מקסים, שנון, לפעמים קצת קשה להבין ולסדר את חוטי העלילה המסתבכים והכוללים בתוכם דמויות רבות.
(בתרגום זה יש אחרית דברים שמאירה הרבה על אודות היצירה)

לא יצא לי לקרוא הרבה ספרים עם משמעות כזאת עמוקה כמו האמן ומרגריטה, ועל האומץ שהיה לסופר להעביר כזאת ביקורת בימי הטרור ברוסיה הקומוניסטית, בכלל אין מילים!

אני בטוחה שהאמן ומרגריטה ישאר חרוט בתודעתי הרבה זמן, ואחזור לקרוא בו בעתיד.
ממליצה בחום לקרוא ולהנות מכל עמוד.

בלב שלם - מעניקה לספר 5 כוכבים :)

קנו לי את הספר כמתנת יום הולדת.
לקח לי יותר משנה להתחיל לקרוא אותו, בעיקר בגלל שאינני חובבת ספרי פנטזיה מושבעת...
אבל ברגע שלקחתי את הספר לידיים, והתחלתי לקרוא - לא יכולתי להפסיק.
ג'ורג' מרטין ללא ספק יודע מה הוא עושה.
הוא כתב ספר מדהים, סוחף, שאתה לא מצליח לפענח עד הסוף.
מה שיפה בו, הוא שהספר לא כתוב שחור על גבי לבן, יש בו המון תחומים אפורים, המון דמויות שלא ניתן להגדיר אותן כטובות או רעות באופן בלעדי.
כל דמות וההיסטוריה שלה.
ישנן דמויות שאתה אוהב מההתחלה, וישנן דמויות שלהפך, אבל בשלב מסוים בסדרה, לא בהכרח בספר הראשון, המון דברים ישתנו.
אתה תמצא את עצמך לפתע, מתחבר לדמות שלפני כן הגעילה אותך לחלוטין.
ועד שתבין שנפלת בפח, יהיה קצת מאוחר מדי :)
לדעתי בדיוק זה הופך את ג'ורג' מרטין לסופר מדהים.
ואת הספר לספר מדהים.

עם זאת, הספר הוא ברוטאלי ואכזר. זה לא ספר פנטזיה, שהטוב בו מנצח בהכרח את הרע. זהו להפך, ספר שמראה שבמציאות, תהא אשר תהא, הטוב לא תמיד מנצח.

החיסרון היחידי (שגם אליו מתרגלים עם הזמן), שמבריח רבים מלהמשיך ולקרוא את הספר, הוא העובדה שהסופר זורק אותנו למים בלי הקדמה, בלי הסברים. ישר לתוך הסיפור, המלא בעשרות דמויות, עשרות שמות, היסטוריה ומקומות. אך, עם הזמן הכל מסתדר במקומו כמו פאזל, ותאמינו לי שווה לשחות טיפה במקום, כיוון שאחרי זה, הזרם יסחף אותך למקומות מדהימים!

ממליצה בחום על הספר, אפילו לאלה שלא מתחברים לז'אנר.