אם זה רק היה יוצא כשהייתי בכיתה ד', הייתי מתה על זה.
הספר גרם לי להרגיש מין חור-שחור קטן של יאוש. כי גרג, הגיבור החנון, הוא סימפטי מספיק בשביל לייצר חמלה, אבל מרגיז מספיק בשביל שבסוף הספר עבר לי בראש: "אוקיי. אז מה?"
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
