כדי לאהוב את ספריו של בראון אתה צריך להיות גם אינטלגנט, אוטורידקט וחובב ידע, וגם הרפתקן צעיר ופרוע.
לכן, מדהים אותי כל כך שבראון מצליח. באמת יש בעולם הזה כל כך הרבה אנשים אינטלגנטים והרפתקנים גם יחד?

אבל, בספר הזה, עם כמה שאני אישית מדגירה את עצמי עונה על ההגדרות שלהלן, הרגשתי שצריך להיות הרבה יותר חובבי ידע, גם במחיר ויתור על ההרפתקה. וזה פחות התאים לי...
העלילה מתוחכמת, במיטב המסורת של בראון, המהפכים מושלמים. אבל כמות הידע המדעי קצת חורגת מגבול הטעם הטוב.
ממליצה יותר על ספרים אחרים של בראון, ורק אם סיימתם ורוצים עוד אחד, טוב אבל לא מושלם, לקרוא גם אותו

מה שמיוחד בספרים של דן בראון זה שהבנאדם כפייתי. נראה כאילו הוא עושה עבודת מחקר מטורפת לפני שהוא מתחיל לכתוב ספר חדש, והוא יודע לשלב את כל המידע העצום הזה בצורה אלגנטית שכיף לקרוא.

הסיפור מתחיל בשעת בוקר, ומסתיים בבוקר שלמחרת. בראון מצליח לתאר קורות יממה בודדת בארבע מאות עמודים בלי שנרגיש אפילו בצל של מריחה. לדעתי זה קורה בזכות טוויסטים מפתיעים שמופיעים מידיי פעם.

התפניות האלה ופיסות המידע שבראון שותל לאורך כל הספר הן הקסם שלו. בניגוד לכותבי מותחנים אחרים הוא לא חושף את ההלם רק בסוף, אלא מוסיף מידיי כמה עמודים עוד ועוד פרטים לסיפור, כאילו הוא מקלף בצל רב שכבתי. כך כל הזמן מרגישים שקורה משהו. ואז בסוף הסיפור שוב פעם חל טוויסט מפתיע והליבה נחשפת.

בספר הזה יש כל מה שצריך מותחן טוב: סיפור לא שגרתי, דמויות מרתקות, עלילה שתפורה בתחכום אלגנטי כמו שמלת מעצבים, טוויסטים מעניינים, כתיבה טובה וסוף שמשאיר אותך עם חשק לרוץ לספריה ולחפש עוד ספרים של בראון.

ספר מותח. הסופר לא עוסק בבניית סיפור אנושי מסקרן ואיתה גם עלילת מתח - הוא הולך על כל הקופה של המתח. עלילה בומבסטית, כתיבה שנראית כמו תסריט, עם סצינות של "אקשן" והפתעות לרוב. אין אווירה. הדמויות קצת סטראוטיפיות ודלות, ואין עלילה - העלילה היא ה"אקשן" הקיצוני. ספר שנקרא בקלות. משאיר משהו? רצון לחזור אליו כדי להמשיך לקרוא את העלילה. ספר קייץ?

אני חייבת לומר שמחינה כלשהי,הספר הזה זהה לכל ספר של דן בראון שיצא לי לקרוא עד עכשיו. כפי שאומרים, "same script, different cast".
הספר התחיל דיי מעניין, אך רובו הגדול פשוט נמרח לטעמי. חבל מאוד שרק ממש לקראת הסוף הספר החל לעורר אצלי עניין ממשי.
כמה מהתרחישים בספר היו דיי צפויים ובנאליים, אבל אי אפשר להכחיש שאכן היו כמה נקודות תפנית דיי מפתיעות.
ובכן,כפי שכבר ציינתי מקודם, הספר זהה במידה מסויימת לשאר הספרים של דן בראון,וכנראה שדווקא בגלל הסיבה הזו אי אפשר שלא להמשיך לקרוא אותו.
לא התלהבתי ממנו מ"שם הצופן:מבצר דיגיטלי", או מיצירת המופת "מלאכים ושדים", אבל למרות זאת אני לא יכולה להכחיש שמדובר בספר טוב, ואפילו נהדר לקהל היעד הנכון.

הייתי מדרג את הספר 3.5 אם הייתה אפשרות כזו.
הרעיונות נחמדים, העלילה מוגשת בצורה נחמדה, אבל...כבר מן ההתחלה חשדתי שאדם מסויים הוא-הוא הגורם הראשי לכל הבלגן, מה שהסתבר בסוף כחשד נכון.
אני חושב שאפשר להסתפק בקריאת ספר אחד של בראון, זה מספיק כדי להנות וכדי להבין את הסגנון.
אני ממליץ על צופן דה וינצ'י, הספר הכי מוכר של המחבר, וגם הכי טוב לדעתי.
ההפתעה שבו אדירה!
תהנו. :)

זהו הספר הראשון שקראתי של דן בראון. במבט ראשון אהבתי מאוד את הספר, עלילה פשוטה אבל סוחפת, די מעניין, לא סופר שחשבתי שהוא טוב במיוחד. לאחר שקראתי עוד ספרים של דן בראון התאכזבתי מהספר הזה, הוא די ירידה ברמת הכתיבה שלו... אבל עדיין, זהו ספר טוב.

מחד ספר סוחף ומרתק עתיר דמויות דרמות והתרחשויות פוליטיות מדהימות....שהנן מאד מהימנות ומעוגנות במציאות הפוליטית שלנו במזרח התיכון וכן על סוכנות החלל שלנו נאס"א....מאידך הספר גדוש מידי לטעמי בפרטים מדעיים לא נחוצים, במידע חקרני וטרחני במונחים מן העולם החיצון...כנ"ל בגילויה של נאס"א וכו..שאדם מן השורה אינו מעכל ומתבלבל בשל עומס יתר, אי דיוקים וכו...
אך למרות הכל, ההתרחשויות המפתיעות, גרעין האמת והמדע שבספר וכל הדרמות והמתח הנלווה עד לסוף המפתיע בהחלט....מאפילות על עומס היתר במונחים וההסברים המדעיים...ולא ניתן להניח את הספר מן היד..עד לסוף המפתיע והמרגש בעיני....
ספר חובה לאוהבי המדע, הקרח והחלל החיצון בכלל...או לחילופין לאוהבי התרחשויות פוליטיות ומזימות מיוחדות מתחת לפני השטח(כמוני)....

דן בראון עושה זאת שוב. ספר מדהים שמופנה לחובבי המיסתורין שאחרי הקרח. ספר מדהים שעוסק בקשר שלנו עם העולם החיצון. הביקורת הזאת נכתבת בזמן כהונתו של הנשיא ברק אובמה. שכידוע החליט על סגירת נאס"א. בספר הנ"ל מתוארים מעשיה של נאס"א עמ"נ לזכות בעוד שנות חיים, ע"י גילוי מטאוריט שהגיע מהחלל החיצון ועליו דגימה של חרקים שמוכיחים כי יש חיים מחוץ לכדור הארץ. ממולץ.

נהנתי מאד לקרוא את הספר הזה, לפי דעתי הוא יותר טוב מצופן דה וינצי וממלאכים ושדים, עלילה מעניינת, שונה מהרגיל, מומלץ לאוהבי מותחנים.