ספר מדהים.מי שהנושא קרוב לליבו יבכה ולא מעט

יש רגשות ילדות שלא ניתנים לשחזור בבגרותך כמו התחושה הבטוחה שלגוף אין גבולות , שאתה יכול כל מה שתרצה ובשבילי בעיקר החוויה של קריאת ספרים. כשאתה קורא ספר בתור ילד אתה מרגיש את כל כולו . אתה מצליח לחוש את הגיבורים, להריח את הים והשדות , להיתקל בענף בהלכך בהרפתקה ביער ומעל לכל לגמרי ולחלוטין להרגיש את הספר. את התחושה הנהדרת הזאת של הקריאה הצליחה ג'ומפה להירי לשחזר בשבילי באוסף הסיפורים הנפלא הזה.
אלו הם סיפורים על ההווי של המהגרים הבנגלים בארה"ב. על תחושותיהם, אהבותיהם ואכזבותיהם. לא יכולתי, פשוט לא יכולתי להניח את הספר עד שסיימתי את כולו. הוא כתוב בצורה נפלאה , קולחת ולגמרי אמיתית.
מומלץ בחום

ספר מזעזע. בתור קוראת נאמנה של ספרי מתח אני יכולה להגיד בביטחון מלא שספר זה הוא בזבוז זמן מוחלט.

אודה ואתוודה אני אוהבת את דן בראון . צופן דה וינצ'י תפס אותי חזק ומאז נשארתי נאמנה לסופר ואכן אפשר להגיד שנהניתי עד מאוד גם מספריו הבאים. ספריו זורמים, כתובים בצורה קולחת, מוסיפים הרבה ידע ובעיקר בעיקר נקראים בנשימה אחת.
לא כך "הסמל האבוד". הספר די משמים , לקח לי לא מעט זמן לסיים אותו וגם זה בגלל שהכרחתי את עצמי בכל פעם לנסות ולשוב אליו . אומנם הספר מלא מידע ופרטי היסטוריה שבהחלט מעניינים ומלמדים אבל כל זה הולך לאיבוד בעלילה העלובה, בדמות הראשית ה"אבודה" ובהגזמות אין סוף . כל המידע המרתק הולך לאיבוד בסבך הפתלתל ולעתים מופרך של העלילה.
זהו הספר הכי גרוע של דן בראון ואם לא קראתם ספרים אחרים שלי הייתי ממליצה לא להתחיל איתו.

ספר הזוי לחלוטין. נראה כאילו המחוברת היתה בטריפ רציני בזמן כתיבתו.

ניגשתי לספר זה ברגשות מעורבים לאחר שלא הצלחתי בשום אופן להתקדם ולו במעט בספרו האחר של סאראמאגו "הבשורה על פי ישו". אך מה רבה היתה ההפתעה וההנאה שספר זה הסב לי! אין דרך אחרת מאשר לתאר את הספר הזה כגאוני. הרעיון כל כך מקורי וכל כך לא צפוי והכתיבה כ"כ קולחת וזורמת שאין ברירה אלא להישאב כליל לתוכו.קראתי את הספר הזה במהירות השיא, פשוט אי-אפשר להניח אותו.

אני לא חסידה גדולה של ספרים על שואה אבל את הספר הזה בהחלט מומלץ לקרוא.

קראתי את הספר לאור המלצה חמה של חבר ואולי בכך טמונה האכזבה הרבה שהוא הסב לי. פסיכולוגיה בגרוש ברמתה הבסיסית ביותר. הזכיר לי את הבדיחה הישנה ההיא : " איך עושים מיליון? כותבים ספר על איך עושים מיליון".
בזבוז מוחלט של זמן. (מזל שהוא קצר מאוד)

בכל פעם שאני נזכרת בספר הזה או רואה אותו במקרה בחנות ספרים עוברת בי צמרמורת ולא מהסוג הטוב. המשפט הוא ספר מעיק,טרחני וגורם לכל כך הרבה ייסורים (נפשיים ופיזיים כאחד) שבדיעבד אני מצטערת שבכלל לקחתי אותו לידי מלכתחילה. ספר זה הוא דוגמא קלאסית לכך שלא כל דבר ברשימת ה"קלאסיקות שחייבים לקרוא" אכן מצדיק את המוניטין.
עשו לעצמכם טובה גדולה ואל תקראו אותו.