עד כמה הפעילות שלנו באינטרנט, בטלפון וברשתות חברתיות היא פרטית? התשובה החד משמעית היא שהפרטיות לא קיימת אלא מדובר באשלייה בלבד. כיום כל האקר יכול למצוא תמונות שלנו בגלריה הפרטית, לדעת את המיקום שלנו בזמן אמת, לברר פרטי סיסמאות, לדעת באילו אתרים גלשנו ועם מי התכתבנו ואת תוכן ההדעות שלנו. כיום יכולים לסחוט אותנו על כל מידע רגיש שיש לנו ואין לנו דרך לעצור זאת, אך מה קורה כאשר האקר מנסה לסחוט את סוכנות הריגול הבכירה של ארה"ב? האם לשם הגנה על סודות המדינה ניתן להשתמש נגדו באמצעים לא חוקיים? והאם למדינה עצמה יש זכות להפר את הפרטיות שלנו בשם "שמירה על הביטחון הלאומי"? על כך ועוד נכתב בספר של דן בראון, כותב ספרי המתח הגדול של העשורים האחרונים.

מדהים שספר באורך כמעט 400 עמודים מתאר עלילה שאורכת מספר שעות בודדות. 3 קוי עלילה נפרדים אשר מגוללים את המצוד אחר תוכנת צפנים מתקדמת שאמורה למנוע את האפשרות לחדור לפרטיות מובילים את הסיפור לעבר מאבק מלא בתהפוכות, שקרים וגילויים מפתיעים אשר ישפיעו על גורל העולם הטכנולוגי בו אנו חיים.

דן בראון עשה בספר הזה אולי עוד יותר מספריו הקודמים.
עלילה מתוכחמת, אויבים מסתוריים בטירוף, וסוף כמעט הזוי מלהעלות על הדעת.
כמו בספריו האחרים גם כאן בראון חורג פה ושם לתיאורי יתר של יצירות אומנות ומבנים מפורסמים, נחמד אך לא רלוונטי.
כמו בספריו האחרים גם כאן בראון מצליח לעורר שאלות על מציאות החיים ועל אמונותינו, באמצעות סיפור. נחמד וכן רלוונטי. אך לא מאוד עמוק. (בכל זאת, רק סיפור...)

לחובבי המתח? מומלץ!

ספר מרתק, לא יכולתי לעזוב אותו!
העלילה והמתח הבלתי פוסקים פשוט שואבים את הקורא עמוק פנימה.
אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה, מי שאוהב לקרוא ספרי מתח ומי שאוהב ועוקב אחרי הספרים של דן בראון חייב לקרוא את הספר הזה!
מבטיח לכם הנאה ועונג!
פשוט ספר מתח מעולה ומומלץ מאד!

נתחיל בשמות... סוזן, דיויס בקר, גרג הייל, ג'אגה, סושי...
יותר מידי קומיקס לטעמי.
נעבור לשלמות הדמויות? כל דמות מייצגת סטרוטיפ חזק מאוד, אם זה המדהימה+חכמה ברמות שלא ניתן לתאר, החבר הסופר מהמם שלה שהוא גם חכם מאוד כמובן אבל גם צנוע ומסתפק במועט,
הבוס של כולם שהוא במקרה שחור, אבל אף אחד לא אומר לו כלום (רק לנשים אומרים?)...
מעבר לסטראוטיפ העלוב מאוד ולעלילה שהיתה צפויה מההתחלה (כמו בסרט שדים ומלאכים. מי לא ידע?)
התיאורים על עולם המחשבים היו רבים מידי ואולי הועילו למי שממש לא מבין אבל גם הזכירו לי סרטי צוללות שהתנגשו עם סרטי מדע בדיוני, בתוספת הטפה על כמה נחוץ ריגול וירטואלי.
אולי התאכזבתי מפני שהעלילה עצמה נראתה לי שיקרית ומופרכת- גאון (אסיאטי מן הסתם, ללכת עד הסוף עם הסטרואוטיפ) פוטר ומנסה לנקום או להוכיח לאירגון שפיטר אותו ש"מי ישמור על השומרים" מתוך חשיבה שנגישות לכל מייל והודעה במרחב הוירטואלי פוגעת באזרח הקטן.
תכלס? ואנונו גם ניסה לא?
כל נושא הפרטיות או ציטוטי טלפונים לא מדאיגים את האזרח האמריקאי, מפני שלמי שאין מה להסתיר אין ממה לחשוש.
הרי חלק גדול מרחובות ניו יורק מכוסים מצלמות, אף אחד לא מתרגש, אבל הנה, מסתבר שזה אמור להזיז למישהו...
עולם המחשבים חביב עלי, הספר יכול היה להיות טוב. הרבה יותר טוב מזה.
וזה כי אני מבינה שהוא בעיקר בלבל את המוח במקום להתיעץ עם הכותבים של "המפץ הגדול".
ואני מודה שבסוף הספר הייתי חייבת להמשיך לקרוא, אפילו שהסוף היה צפוי לי.
הרי ברור שהגיבורים הראשיים, מושלמים ויפים, יחיו יתאחדו והכל באושר ועושר עד עשיית הסרט, אבל קראתי גם קראתי.
מותחן טוב, אבל אני מוותרת על בראון.
מפני שאסור לכנות גאונית מחשב בשם "סושי".

הספר מומלץ למי שתחום ההצפנה מושך אותו, ומעוניין להעביר כמה שעות בכיף.

הספר מאוד קצבי, מה שבא לידי ביטוי בהחלפת סצינות מהירה עד שהייתי צריך לוודא שאני לא קורא איזה תסריט לסרט אקשן\מתח. לפעמים הדרמתיות הייתה קצת מוגזמת מדי לטעמי.

אבל שלא תבינו לא נכון, גם אני קראתי אותו בשקיקה. הספר כתוב היטב, מאוד מהודק והתיאורים שובי-לב, אבל בסיום הספר התפשטה בי תחושת ריקנות. הדמויות לא נשארו איתי והזכרון מהחוויה התנדף כלא היה. ספר טיסה קלאסי. הדמויות חסרות עומק והעלילה מופרכת (אולי זו ההיכרות שלי עם התחום שהרסה לי כאן).

הרגשתי מהספר הזה -
עוד ספר אחד שרק מדרדר עוד את המוניטין של בראון, אחרי הפריצה הגדולה של צופן דה וינצ'י.
כן, זה היה מעניין, וכן, זה היה מותח, אבל אני כנראה לא אקרא שוב, כי זה היה קלישאתי ונוסחתי עד מוות, מהדמויות עצמן ועד לעלילה.

(עוד מישהו שם לב שבכל ספריו של בראון יש מתנקש עם נכות מסוימת? סילאס הלבקן, הולוהוט החירש וכו')

בתור מי שקראה אותו כהתחלה לדרך רצופת ספרי מתח אחרים הוא היה מרתק בזמנו ולכן אומר שמי שכבר בעל ניסיון ורמה גבוהה במתח זהו ספר רגיל ולא יוצא דופן עבורו,
חשוב לציין שכל עניין ההצפנה כשלעצמו מעניין ולמדתי ממנו טריק אחד או שניים מעבר לכך אני רואה את ספרות המתח כמעין מדרגות שרק עולות וברגע שקוראים ספר ברמה גבוהה כל השאר שמתחתיו כבר לא יחזירו את התחושה, הספר הזה ממוקם די בהתחלה לדעתי, מתאים אני חושבת לבני נוער ולמי שאינו בעל ניסיון בספרי מתח כי שיוכל ליהנות ממנו

אוהבת מאוד את הספרים של דן בראון!
גם הספר הזה מותח מאוד..אבל... אני מעדיפה יותר תעלומות שקשורות לאומנות ולכתות סודיות ולדברים מהעבר...
בספר הזה יש יותר מדי טכנולוגיה, מחשבים ווירוסים (יכול להיות שאני מתבלבלת עם נקודת ההונאה?)
בקיצור, עדיין מותח, אבל הרקע להתרחשות הארועים קצת פחות...

ספר מתח קליל , מהיר , אם כי, לדעתי, הפחות טוב מספריו של דן בראון

מי שקרא כבר לפחות 2 ספרים של דן בראון , מאד מהר יזהה מי הטוב, מי הרע, מי רק ניראה רע, מי בוגד וכל זה - ניראה שיש לו ממש תבנית של סיפור שהסופר מוזג לשם את הנושא ( הפעם - הצפנות של תקשורת בין מחשבים ומסמכים, במקום סמלים ודתות במלאכים ושדים )
דבר נוסף - מי שלא ממש מתחבר עם מחשבים - אין מה לעשות לא יצליח להתחבר יותר מדי לספר. דן בראון יודע בדרך כלל להציג תחומים שונים באופן שכולם יהנו מהם אבל פה אני מאד ספקטי או טכנופובים למינהם יהנו מהספר.

נ.ב. בתור אחד שקצת מכיר את תחום ההצפנות - הספר באמת לא אמין מבחינה טכנית. ( אני נשמע קצת כמו טוקבקיסט שנקרא "אחד שיודע" )