כמעט הזלתי דמעה אמש { ברצינות ] כאשר קראתי -אם קצת
באיחור -את הטור מיום שישי האחרון במעריב של יהונתן גפו
מכמיר עצוב -אבל גם קצת מצחיק
אב בת ואוטו אחד פרוץ -חובה לקרוא
זה החזיר אותי כמעט 27 שנים אחורה -לתקופה מדהימה
חיים בפנימיה חקלאית אי שם ליד חדרה
היינו צעירים חצופים חסרי דאגה -ובעיקר רוצים ללמוד מה
שיותר- אבל לא בבית הספר
רצינו להכיר ספרים וסרטים ואנשים חדשים -וכמובן ספרים
אם יש משהו אחד שמזכיר לי לעיתים כאשר אני מתרפק בערגה
על אותה תקופה -זה הספר " שיני חלב " של אדון גפן
יצירת מופת סרקסטית וצינית - אך אם זאת מדהימה בפשטותה
וביופיה . ממרחק שנות אור היום אפשר לראות את הספר הזה
כתמונת ראי למשהו שהיה ולא יהיה עוד לעולם
טוב או רע- תקראו ותחליטו לבד
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
