באופן טבעי, מתוך הרגל שבא מתוך למידה ארוכת שנים, ספר שעל חזיתו הכרזה כי הוא משתתף ברשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס, לא נלקח לקריאה. לספר הזה נוספה אזהרה נוספת בדמות מועמדות לפרס בוקר הכושל. אזהרה כפולה מצדיקה התייחסות במובן של מינוס כפול מינוס יוליד פלוס. פה ושם נאמר על זכיה בפרס פוליצר, שדווקא הניב כמה יצירות נכבדות.
התחלתי לקרוא כששוב ושוב היה צריך לקמט את המצח לנוכח התפתלויות לשוניות מוזרות

רוצה לקרוא סיפור על גבר בודד שהולך לאיבוד במדבר?

במרחבים – <mark>הרנן דיאז</mark>

שנה ורגע שווים בחיים מונוטוניים.

עלילה:
מהגר שוודי צעיר במערב האמריקאי של המאה ה-19, נודד מזרחה נגד זרם הבהלה לזהב.

משקל: בינוני

מניעים את הסיפור: בעיקר דמויות ורקע, בקושי עלילה

דמויות מעוררות: התפעמות-שקטה, היקשרות-טראגית, אמפתיה-כואבת, ניכור-אסתטי

וייב: מטריד, מהורהר

טון: רשמי, צעיר, מנותק

(אנטי) מערבון שקט, חתרני ומהפ

במיתוס האמריקאי ההתיישבות בסְפָר (frontier), כלומר ההתיישבות בחלק המערבי ההולך ונכבש תוך כדי התמודדות עם הילידים המקומיים (האינדיאנים בלשון ילדותינו הלא תקינה פוליטית), או במינוח העממי "המערב הפרוע" – עיצבה את החברה האמריקאית במובנים רבים, אפילו עד ימינו. לא במקרה הסְפָר הפך לאייקון בהיסטוריה ובתרבות האמריקאית, סמל החופש, ההזדמנות והאפשרויות הבלתי מוגבלות.

הוקן הוא נער צעיר, ילד במונחים של היום

ילדי חצות, שארית היום, המתנקש העיוור, חיי פאי, הטיגריס הלבן, וולף הול.
המשותף לכותרים האלה: ספרים זוכי פרס בוקר שקראתי. כן, זה לא הרבה, אבל אני חושבת שזה מספיק כדי לחוות דעה על הפרס: חלק מהספרים טובים, חלק לא. אולי כמו כל קבוצת ספרים אקראית אחרת. מאוד אהבתי את שארית היום ואת חיי פאי, הצלחתחי לקרוא את ילדי חצות, את וולף הול ואת המתנקש העיוור, לא אהבתי את הטיגריס הלבן.
ויקיפדיה מספרת לי שפרס בוקר

כנאמר בשירה של מרים ילן שטקליס:
חיכיתי חיכיתי
בכיתי בכיתי
ומי לא בא
ומי לא בא
מיכאל!

ניתן לאמר כאן:
חיכיתי חיכיתי,
ועוד פעם חיכיתי,
ומה כן בא?
אי ההבנה לכל הכתרים שנקשרו לספר, ומדוע הספר נמצא כבר זמן לא מעט בראש רשימת הספרים הנמכרים.
ובמילים מעטות: ספר לא מעניין במיוחד, על שושלת לא מעניינת, ויחסים משפחתיים ובין משפחתיים לא מעניינים.
תחושה של בזבוז זמן והמתנה מגוחכת למשהו שאולי יפתיע,

בלוף השנה ללא מתחרים

הררי סופרלטיבים

מה לא נאמר

שורה תחתונה -ההר הוליד עכברון מצומק

כשנטשתי את הספר באצמע לא האמנתי איזה לוקש מכרו לי

ספר הזוי ובינינו -משעמם ובעיקר מטופש

במקום לבזבז את הזמן ואת הכסף על הספר הזה - לכו לקרוא את הספר הנפלא

"רשימות על הוצאה להורג "

גם אני סבור שהביקורות המהללות מגזימות ביותר. זה אינו ספר ״גאוני״
ובוודאי שאינו ספרות גדולה. הספר אומנם קריא מאוד, ובהחלט לא משעמם -
אבל גם איננו מענין במיוחד. הרכבת הספר מארבעה חלקים שונים זה מזה בסגנונם
אומנם אינה שגרתית, אבל עובדה זו לבדה אינה מצדיקה את הכתרים שנקשרו לספר.
חשוב יותר שהדמויות סטריאוטיפיות (בכל ארבע הגרסאות), והעלילות
אינן משכנעות (בלשון המעטה). גם ה״הפתעה״ היא מאוד לא אמינה