אל הספר הזה לא הייתי מגיעה לולא ביקורתו המלהיבה של מנדי. אחרי שקראתי את הביקורת גיליתי שני עותקים של הספר (הישן והחדש) אצל חבר שמתייחס לספר בכובד ראש. מבט בעטיפתו של הספר הרתיע אותי מעט, כיוון שהוא לא נראה מסוג הספרים שאני נוהגת-אוהבת לקרוא, אבל ההמלצות החמות הניעו אותי להשאיל את הספר. עכשיו, חודשים(!) אחרי אני יכולה לסמן וי על השלמת קריאתו.
מדובר בספר עב כרס (709) עמודים. הספר הוא לטעמי אופרת סבון כתובה. סאגת חייה של אמה הארט נערה אנגליה פשוטה שהפכה בחייה לאשת נכסים, בעלת ממון ושררה. הספר כתוב בשפה מיושנת והקריאה בו ממש לא זרמה לי. לקח לי זמן רב להתגבר על עצמי ולקרוא אותו באמת ברצון, אך גם לאחר שכבר קראתי בעניין רב יותר אורכו של הספר ותחושת המריחה הכריעו אותי וכך קרה שגם סיומו של הספר- עשרות בודדות של עמודים הזכיר יותר מטלה לימודית ולקח לי כמה ימים.
אז מה לא מצא חן בעיני בספר מלבד אורכו ועומס התלאות העוברות על דמותו הראשית - הנטיה למוגזם, חוש הדרמה המתיש, אי האמינות בדמויות ושטחיותן. אמה הארט היא אישה מושלמת- חכמה, יפה, עם חוש יחיד במינו לעסקים ורצון ברזל, אבל היא לא ממש מוצלחת בבחירת הגברים שלה. עיצוב דמותה נראה לי דל ועני. נראה שהמחברת ניסתה ליצור גיבורה שהיא סופר אישה ועם זאת אנושית, התוצאה מבחינתי היתה דמות מרוחקת שלא ניתן להתחבר אליה.
עוד משהו שהפריע לי בכתיבה הוא הקפיצות בזמן. אלה קפיצות שנעשות לפעמים מפרק לפרק, פרק אחד היינו בקיץ ואחריו פתאום בחורף, הקשה עלי את הקריאה אף יותר. דמיינו לכם ציור מפורט לפרטים שבאמצעיתו מצוייר פרט גדול ברישול גס ואז ממשיך הציור בפרטי פרטים ועוד פעם רישום כללי וגס, זאת היתה תחושתי. חוסר עקביות בסיפור שלעתים נטפל לזוטות ואז מעביר בגסות תקופות שלמות. טכניקה שלא עלתה יפה בידי המספרת והשאירה תפרים צורמים ותחושת אי רציפות.
לסיכום- ספר רומן רומנטי, אולי בסדר לסוגו, אבל ממש לא ספר גדול. אני ממשיכה הלאה לספרים שגם אם קשה לי לקרוא אותם ישאירו אצלי משהו בסיומם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
