הפעם הראשונה שנתקלתי בספר הזה היא, כצפוי, בחנות ספרים. אני וידידה שלי דיברנו על סדרת טלוויזיה בשם "על טבעי" כשלפתע נתקלנו בערימה קטנה של ספרים שעליה התנוססה דמות שהזכירה בצורה מדהימה את אחת הדמויות מסדרת הטלוויזיה, ובצירוף מקרים עוד יותר מופלא נקרא הספר "לקסיקון השדים", כשחלק נכבד מ"על טבעי" עוסק בשדים. כשניגשתי לקרוא את התקציר נדהמתי עוד יותר מהדמיון שלו לעלילה של סדרת הטלוויזיה - בעוד הספר מספר על שני אחים, הגדול תולעת ספרים והקטן בריון ולהם אימא מטורפת ואבא מת והם נלחמים בשדים ובדברים על טבעיים, סדרת הטלוויזיה מספרת על שני אחים, הגדול בריון והקטן תולעת ספרים, להם אימא מתה ואבא מוזר, והם נלחמים בשדים ובעל טבעי.
צירוף המקרים הזה נראה לי חשוד מדי, והשתוקקתי לקרוא את הספר. שמחתי מאוד כשקיבלתי אותו ליום ההולדת, ובסופו של דבר חיסלתי אותו תוך יומיים בערך, ויצאתי עם רגשות מעורבים.

הרושם הראשוני שלי היה - זאת העתקה מוחלטת של סדרת הטלוויזיה (בהתחשב בעובדה שסדרת הטלוויזיה יצאה כמה שנים לפני הספר). שני אחים שמסתירים את חייהם האמיתיים מאחרים, משתמשים בכלי נשק קטלניים בגיל צעיר - כל כך "על טבעי". שד שנראה כמו עשן שחור לא-ממשי? תיאור מ-ד-ו-יק של השדים מ"על טבעי"!!! האח "תולעת הספרים" רגשני ומתחבב במהרה על ידי אנשים, וה"בריון" זוכה בבחורות? בדיוק כמו בעל-טבעי. כבר חשבתי שאני הולכת לשנוא את הספר על שהעתיק מסדרת הטלוויזיה האהובה עליי, אבל ככל שהמשכתי לקרוא, הבנתי שאני טועה בגדול.
אומנם בהרבה מאוד מובנים הספר זהה ל"על-טבעי", אבל הוא שונה בצורה משמעותית כל כך שכבר לא יכולתי להשוות ביניהם. העלילה האפלה, המהירה והסוחפת פשוט לא תיתן לכם להניח את הספר מהידיים, וההפתעות והטוויסטים בעלילה פשוט הופכים את הספר הזה לתענוג לקריאה. אני אישית מצאתי שקשה להתחבר לנקודת המבט של ניק, שבאופן טבעי מנותק מאוד וכמעט לא מסוגל להרגיש. ובכל זאת, בדרך כמעט בלתי אפשרית, נקודת המבט שלו מרגשת מאוד ועוזרת להבין את המצב שלו.

בקיצור? ספר מדהים ומרשים מאוד. לא ספר מהסוג שהייתי קוראת שוב ושוב ושוב - הוא כבד מדי בשביל זה. אבל בהחלט ספר חובה.

הספר הרביעי של סדרה מקסימה, שמזכירה מאוד את "הארי פוטר" עם ההמצאות השנונות אבל בכל זאת שונה ממנה לחלוטין. אומנם זאת לא סדרה מסעירה או סוחפת כמו סדרות אחרות, אבל היא מהנה בצורה יוצאת דופן, מצחיקה מאוד ומקורית. את ההתחלה של "מסא" מצאתי מעט משעממת יחסית לספרים האחרים, בל בכל זאת זה ספר שנקרא בנשימה עצורה. מומלץ בחום.

טוב, כשהתחלתי לקרוא את הספר לא היו לי צפיות מיוחדות - הרי אחרי הכול קראתי אותו כבר אינספור פעמים בעברית. היה נחמד לראות, עוד לפני שהתחלתי לקרוא את הסיפור עצמו, שיש תוספות קטנות בספר שלא היו בגרסה העברית - כמו מדריך לביטוי השמות כהלכה וחלק מ"בריסינגר" בסוף הספר. חוץ מזה לא ציפיתי לעוד הפתעות מיוחדות.
כמובן שטעיתי.
ראשית, הופתעתי מאוד לגלות שהיו משפטים מסויימים שנמחקו בתרגום - לא רק משפטים שכמעט בלתי אפשרי לתרגם לעברית, אלא משפטים רגילים לגמרי שאיכשהו אני לא זוכרת שהיו בספר (ויש לי זיכרון טוב בנוגע לדברים כאלה). שנית, השפה. בעברית המשלב הלשוני היה בינוני וקל לקריאה. באנגלית הוא גבוה יותר - אפילו הרבה יותר - דבר שאולי מקשה את הקריאה לאנשים מסויימים, אבל בשבילי העושר הלשוני השונה כל-כך מהגרסה העברית היה מענג מאוד. אוצר המילים הרחב בהחלט שידרג את הספר.
דבר קטן שהציק לי הוא שבגרסה העברית, למי שזוכר, תורגמה קללה של רוראן ל"בני זונות", בעוד שבגרסה האנגלית זהbastards, מילה שהיה גם ניתן לתרגם בצורה רכה יותר ל"מנוולים" או "ממזרים", כי לפי דעתי הגרסה העברית הייתה קצת גסה מדי והורידה מרמת הספר.

בסך הכול? למי שמסוגל להתמודד עם ספר רציני באנגלית, Eldest מומלץ מאוד. תענוג לקרוא.

ספר עיון חביב למי שאינם מתעמקים מאוד בהארי פוטר, אך הציקו לי בו כמו דברים מהותיים: חוסר דיוק מהותי בכמה פרטים חיוניים (דבר חשוב בספר עיוני), התרגום לא נעשה על ידי גילי בר הלל אלא על ידי מתרגמת אחרת, ולכן הציטוטים המובאים נראים צורמים ולא מוכרים (אולי לא יפריע לרוב הקוראים, אך לי זה הציק), והרחבה יתרה על נושאים שדווקא אינם תופסים מקום חשוב בסדרה, או "חפירה" בנושאים משניים למדי. בנוסף, העובדה שהספר נכתב רק לאחר צאתם של 4 ספרים, ולכן כשהוא מרחיב על דברים הוא לא מחדש עליהם בהרבה (כמו על וולדמורט, שמתגלה לנו עליו הרבה יותר כבר בספר החמישי; כך גם עם דמבלדור והארי עצמו). בנוסף הוא מעלה השערות לגבי סוף הסדרה או הדמויות שיראו מעט מטופשות או לא מעניינות למי שסיימו לקרוא את הסדרה.
בנוסף הייתי רוצה לציין שהספר משעמם במיוחד לאחר כמה עשרות עמודים, גם ביחס לספר עיוני.

לא מומלץ במיוחד, אבל בהחלט מרחיב את הדעת לגבי כמה נושאים ספציפיים בהארי פוטר.

זהירות: ביקורת ארוכה מאוד, שמכילה ספויילרים.

ובכן, שחר מפצי סוף סוף הגיע לידיי, ואחרי שלושה ספרים בינוניים למדי יכולתי לקוות רק לשיפור. ואכן השיפור הגיע! זה ללא ספק הספר האהוב עליי בסדרה, אבל זה עדיין ספר עם כמה חסרונות מהותיים, והוא לחלוטין לא מושלם.

ראשית, האורך. לי אין בעייה עם ספרים ארוכים, אבל בספר כזה גדול העלילה פשוט רחבה מדי ועמוסה בפרטים, ואם הספר היה מפוצל היה יותר קל לעקוב אחריה.
שנית, הדמויות. סוף סוף בלה משיגה את מבוקשה והופכת לערפדית, מה שהופך אותה גם לדמות הרבה פחות מעצבנת ויותר אנושית (אם זה לא נשמע לכם מוזר מדי). האובססיה שלה לאדוארד פוחתת סוף סוף, ובהחלט יותר מעניין לקרוא על החוויות שלה בבתור ערפדית מאשר על כמה אדוארד מושלם וכמה העיניים שלו יפות והעור שלו נוצץ וקר והוא מושלם והוא אדוניס ובלה בלה בלה. היא עדיין לא דמות מושלמת, והיא עדיין אובססיבית למדי ומושלמת מדי, אבל היא השתפרה.
ג'ייקוב נפטר מהרכושנות שלו כלפי בלה ומתאפס. הוא חוזר יותר לאופי הנעים יותר שלו, אבל מרגיז שהוא מודאג ומטורף מכעס כשבלה סובלת בהריון שלה, ופתאום כשהוא מביט ברנסמיי כל העולם שלו הופך לוורוד ומושלם. אומנם הוזהרנו שכך יהיה, אבל היה נחמד אם עם ג'ייקוב זה היה הולך אחרת.
ורנסמיי... מעט מושלמת מדי. היה נחמד אם האישיות שלה הייתה מיוחדת יותר.

סה"כ, העלילה לעתים צפויה מדי, קלישאתית מאוד, הדיאלוגים מרגיזים והתיאורים כבדים מדי, אבל זה ספר סוחף ומותח יותר מקודמיו וקשה להניח אותו מהידיים. מומלץ.

ספר קטן, פשוט ומקסים שקשה מאוד לא לאהוב. מומלץ בחום!

את הספר הזה רציתי לקרוא מרגע שנוכחתי שהוא קיים. מעולם לא קראתי אף אחד מספריה של ליאת רוטנר, אבל בעקבות ההמלצות הרבות ששמעתי עליהם, החלטתי לקרוא את "מאלאדר". חוץ מזה, כבר זמן רב אני מחכה לספר פנטזיה ישראלי - יש כל כך מעט כאלה. מרגע שקיבלתי את הספר, שקעתי מיד בקריאה.
בתחילה, הייתי מלאת תקווה, אך לאחר כמה פסקאות הייתי כמעט מאוכזבת. השפה מעורבבת - רהוטה יחד עם יומיומית - מה שיצר צרימה קלה. העלילה צפוייה מראש. לאחר פרק או שניים הספר כמעט לא מצא-חן בעיניי. אבל לאחר מכן השלמתי עם הנימה שלו, והתחלתי לחבב אותו.
הרעיון עצמו מקורי למדי, אבל הספר תמים. לעומת כמה ספרי פנטזיה מחו"ל, הוא בינוני. אבל קשה למצוא ספרי נוער כה עשירים שנכתבו על ידי סופר ישראלי. הספר מלא דמיון ומושקע מאוד, אך עומס היצורים המשונים והקסמים מזכיר מעט סדרות כמו "ווינטר בלו", וגורם לו להיות קצת ילדותי. ומשום מה, הספר עדיין מצא חן בעיניי מאוד, ולא יכולתי להפסיק לקרוא אותו עד הסוף.
שורה אחרונה, למי שלא היה כוח לקרוא את הכול - מומלץ לקוראי פנטזיה מתחילים.

מי עוד לא שמע על ארטמיס פאול? למרבה הצער, בארץ הספר לא זכה לתשומת לב רבה. סדרת ארטמיס פאול היא (לדעתי) אחת מסדרות הנוער/פנטזיה הטובות ביותר שיצאו בשנים האחרונות. הספר הראשון, לדעתי, הוא דווקא אחד החלשים בסדרה, והשוני בינו לבין האחרים בולט. אך עדיין, זהו ספר משעשע, מרתק, ונקרא בנשימה עצורה. לא בזבוז זמן כלל! מומלץ בחום.

מי היה מאמין שאצחק מספר "דמדומים"?
שיפור גדול מאוד משני הקודמים! סוף-סוף היתרונות עולים על החסרונות (למרות שגם החסרונות מאוד צורמים). הרבה יותר זורם מ"מולד הירח", ולמרות האופי המרגיז של חלק מהדמויות, שקשה להתחבר אליהן, עדיין, ספר שמגיעים לו 4 כוכבים.