במשל הכרם אומר השועל בסוף "רעב נכנסתי ורעב יצאתי", כך זה קורה לגרגורי שיום אחד הוא עוזב הכל בדחף בלתי נשלט, בעקבות אישה מיסתורית וספר מיוחד ויוצא לליסבון.
המסע לליסבון הוא פגישה וגילוי, תקופה, מחתרת ובעיקר אנשים.
- אלו מהספר ותקופתו, המבוטאים בספר שמצא ובכתובים אחרים שהשאירו.
- אלו מהדור של גרגורי, וגרגורי עצמו.
התקופה המדוברת בפורטוגל היא שילטון האימים של סלאזר וההתנגדות לו.
התיאור של התקופה והאנשים הוא טוב ומעודן. הכל נעשה בעיניים של אלו שנשארו, או בעיני הכותבים שלא נשארו.
יש כאן הבחנות דקות כמו הגדרת אלופי שחמט "אם שחמט הוא מאבק - לסקר,אם הוא מדע - קפבלנקה,אם הוא אומנות - אליוכין".
הקשר עם אנשים, גם הוא מעודן, יש כאן תיאור יפה על בניה של מערכת יחסים עם זקן בשם אסא,זהירה במשחקי שחמט.
פטנט שכל פסיכולוג עושה עם ילדים.
יש סמלים כמו: העובדה כי משקפיו הכבדים ועבי העדשות, נשברים, ביום הראשון לשהותו בליסבון והוא קונה אחרים קלים, אלגנטיים וראייתו מתחדדת. הוא מחליף את בגדיו למודרניים.הרגע הראשון מתואר את אי הנוחות שתוקפת אותו עם ההתחדשות הזאת.
אבל עדיין גרגוריוס גיבורנו נשאר בודד.
כל הזמן בברן שבשוויץ , היה מורה פיללוג לשפות עתיקות ( ביניהן עברית),מרוחק אם כי אמפטי ואהוד בסופו של דבר על תלמידיו וסגל בית הספר.
יש בן דמות "הפוכה" לו אמדאו, שעושה מעשים. מתחתן עם אישה נחותה חברתית ומבריח אנשים להצילם מהשילטון.
אבל " בתוך תוכו נשאר בודד" ( ע 302).
קטליזטור בכימיה הוא אותו גורם שמאיץ או משנה תהליכים מסביבו , אולם אינו מעורב בהם, לעיתים אינו משתנה כלל.
מבחינה זאת גם אמדאו ובעיקר גיבורנו גרגוריוס, הם קטליזטורים שמתסיסים את סביבתם, אבל :
הוא נשאר בודד ,חוקר ומתבונן מרוחק, עושה מעשים מיוחדים , אבל בסוף נותר בודד.
לכן גם מובנת הריקנות שבה הוא נשאר בסוף.
הספר מכביד מעט בכתיבתו.מבחינת רמת הפירוט.
אותי, הקורא כמו גרגוריוס, השאיר מרוחק בקריאה.
נהניתי מהגוונים של תיאור אנשים, אותם משיכות מיכחול דקות.
זה הזכיר לי את האמירה כי גרושים נישאים מחדש עם נשים דומות לאקסית. כך גרגוריוס נוהג עם עצמו.
ולבסוף סקרנות: נאמר כי הספר עובד לסרט. לא ברור לי כיצד. הרי ניחוחו של ספר זה הוא ביחסים המעודנים בין אנשים (איני בטוח כי תנועת המחתרת או הפעילות בה הם העיקר).
יכול להיות מענין לראות את הסרט רק לשם הבנת התהליך של סוג אומנות זה.
