לא יכולתי שלא להיתקל במבול הביקורות השליליות כאן על הספר.
אני יכולה להבין את ההפתעה של נוער שקרא את הספר וכתב כאן ביקורת נסערת על ספר ש(בניגוד לספרים דומים) לא מתחנף לקורא. ובכלל יש כאן רתיעה מסדרת הספרים הזו שיש בה משהו אחר - ולכן אולי לא זכתה להצלחה מסחררת כמו שאר סדרות הספרים של גלילה.
אני דווקא מתפעלת בכל ספר נוסף שאני קוראת בסדרה, אולי כי כסופרת בעצמי אני יודעת כמה מורכב לבנות עולם שלם של עשרות ספרים כשכל ספר מתכתב עם הספרים האחרים בצורה מדויקת...
הספר להיות בת יחידה בעצם מדבר על נושא הפינוק של הנוער, ולא על השאלה כמה אחים יש לך. ואם הייתי קוראת אותו כנערה - אולי גם אני הייתי מגיבה כמו האחרים בסימניה. אבל זו בדיוק החוכמה של גלילה, לחשוף גם את הצדדים הלא מושלמים בנוער שהיינו: שמקבל כל מה שהוא רוצה, שעסוק כל הזמן במראה החיצוני וברומנטיקה בשקל ושחושב שכוכבי הטלנובלות הארגנטינאיות הם אנשים מושלמים... אבל להסתכל על זה בחמלה כסופרת גם כשאת הרבה אחרי השלב הזה בחיים - זה לא פשוט.
היות שכבר חשפו פה את קווי העלילה אפשר להגיד שגל שרביט מתמודדת עם בולמיה, גלילה ממש לא מנרמלת את זה וגם לא הופכת את זה לסיפור דיסני אלא מראה שלפעמים הפרעות כאלה מתפתחות כשהסביבה אלימה ורעילה, ויכולות להתמתן בלי "סיפור הצלחה מרגש על איך יצאתי מהפרעות אכילה למרות שאני עדיין הכוכבת הכי גדולה בארץ! קנו את הספר שכתבתי ויש גם דיסק".
לגל יש דמיון עשיר, והיא מדמיינת תמונה רומנטית עם פאבלו מהטלנובלה, תמונה שתכה בהלם את כל הבנות המקובלות שהיא שונאת. בניגוד לתשעים ותשע אחוז מהמתבגרות שזה נשאר אצלן בדמיון - לגל יש הורים שמקושרים חזק בתעשיית הבידור ויכולים להגשים לה את הדמיונות האלה, ויחד עם היותה בת יחידה זה הופך אותם קלים למניפולציות שלה.
ובעצם - זה גם סיפור על דור ההורים של המילניאל: הורים שעובדים קשה מדי, ועם הילדים הם זורמים מדי ועסוקים בלפצות. חלק מההפרעות של גל נבעו מכך שהיא מפצה את עצמה בגלידה, ושהיא בעצם מעולם לא למדה דרך אחרת לנחם את עצמה, כי ההורים שלה מרעיפים מתנות ויודעים כל פרט ופרט בבית הספר, וחושבים שזה מפצה על לבלות שעות ביחד עם הילדה שלהם.
דווקא ההיכרות עם ירון, ילד שבאמת סובל ומתמודד עם מחלה קשה - מכניס את גל לפרופורציות. זה אחד הדברים שמשכיחים ממנה את הפרעות האכילה ואת הצורך להיות בשליטה על כל מה שקורה בשכבה, ואת האובססיה שיהיה חיזור תמידי של בנים שווים אחריה.
מה שכן נכון בביקורות האחרות בסימניה הוא שגל לא מתנהגת כמו נערה בת 15-16 מה שהיא אמורה להיות, אלא יש בה משהו שאינו מפותח רגשית - אולי בגלל פינוק היתר: הדמיון והמציאות פעמים רבות מתערבבים אצלה. היא לא כל כך מבינה את ההבדל בין לפגוש את כוכבי הטלנובלה ליום אחד לבין להיות דמות משמעותית בחיים שלהם, היא גם לא מבינה שאנשים בשכבה בכלל לא מתעניינים בעצות שלה לחיים, ובנאומי ההעצמה שלה.

"היי! את בת יחידה, אולי תקני את הספר הזה? את בטח תזדהי איתו, הוא גם במבצע"

אני שונאת לקורא ספרים ולהתאכזב מהםםםם!
הספר מתואר בצורה של ילדה בת 7, לא סופרת מקצועית עם תואר. "כאילו ירדתי בכמה קילוגרמים ועכשיו הבטן שלי כלכך שטוחה, והגינס שקניתי פשוט מ-ה-מ-ם, אפילו המוכרת אמרה 'גל! את נראת מדהים!'"
גלילה רון פרדר עמית (את רוצה להוסיף עוד אותיות לשם??) ניסתה לתאר מציאות בני נוער, ובמקום זה יצרה סיפור מפגר מנקודת מבט של מתבגרת שמתאהבת בכל אחד, חסרת עמוד שדרה שנשלטת על ידי ילד אחר, ואדם נורא שתוקע סכין בגב לאיש אחר איש.
הספר מספר בסך הכל על פרחה שמתלהבת מסדרה ארגנטינאית שמחליפה חברים כל בוקר.
בשנייה אחת, נופר- היריבה שלה מאז החטיבה, הופכת ליצור נחמד.
בשנייה אחת, ההורים שלה מדהימים ולא מעצבנים וחופרים.
עצבן אותי נורא שהיא הפכה את הבולמיה למשהו נורמטיבי, כאילו 'בוקר טוב, בואו נאכל ונקיא. זה לגמרי בסדר!', גלילה יצרה את הרושם שהיא מעודדת אנשים לעשות את זה.
הדמויות שטחיות וצבועות, העלילה לא מובנת ומשעממת.
לא התחברתי לאף דמות, למען האמת, כולן דפוקות ומיותרות.
במשך כל הספר לא הייתה שיחה אחת שריגשה אותי, או שהייתה אפילו טיפה עמוקה. הכל היה שטוח ורדוד,
מצטערת, אבל לא ממליצה בכלל.

יש לי קטע כזה, שקשה לי לנטוש ספר באמצע או אפילו בהתחלה. גם אם הוא לא מעניין אותי או לא זורם לי, אני בכל זאת אתעקש לנסות להמשיך ולקרוא אותו. אמא שלי תמיד אומרת לי שהחיים קצרים, ושלמה לי לבזבז זמן על ספר שאני לא רוצה לקרוא? ובאמת, מעטים הפעמים שלא סיימתי ספר - גם אלו שפחות אהבתי. במקרים קיצוניים של ספרים בלתי ניתנים לקריאה עבורי, נהגתי לדלג אל הסוף ולקרוא מה עלה בגורל הדמויות.
אבל במקרה הזה, פשוט פתחתי את הספר קראתי קצת קלטתי שהעלילה הגרועה ממשיכה ולא משתפרת לשום מקום ועזבתי אותו.

את הביקורת שלי אני אסכם במשפט:

גלילה רון פדר צוחקת על הנוער הישראלי שהיא כותבת את הספרים האלה כאילו היא אופה לחמניות, יש לי תחושה שלוקח בין שבוע לשבועיים לכתוב ספר כזה, והנוער הישראלי צוחק עליה ועל הספרים שלה כשהוא קורא אותם.
זה לפחות במקרה שלי. אז גלילה, השתוונו - תודה רבה לך על חצי שעה של צחוקים.

אין לי ממש מה להגיד על הספר הזה(בכל זאת רק לפני כמה דקות
סיימתי אותו)
ספר בסדר,לא ספר מדהים שגורם לך להצטער על כך שסיימת אותו ולא ספר גרוע שלוקח לך חודש לקרוא אותו.

אבל מאוד התאכזבתי מהספר(בכלל מאז הספר 'להיות מחונן' הסדרה איבדה חלק מהטעם הטוב שהיה לה),גלילה רון-פדר ניסתה להציג בפנינו עולם שלא כולם נחשפים עליו,עולם של ילדים/ילדות שהם בנים/בנות יחידות.

אבל הפעם גלילה רון-פדר לא הצליחה במשימתה(ותכף אסביר לכם למה),עולמה של גל שטחי מאוד(וכשאני אומרת שטחי אני מתכוונת לזה)ורדוד(כל מה שהיא חושבת עליו הוא המשקל שלה,החבר שלה שהיא לא אוהבת וכמה שההורים שלה מלחיצים ומנג'סים)בהמשך אמנם חל שיפור ניכר(אבל גל עדיין נשארה אותה ילדה שטחית ומגעילה שהיא הייתה מתחילת הספר).
מאוד עצוב לי שגלילה רון-פדר רואה את הנוער ככה(לא כל בני הנוער חושבים כל הזמן על המשקל שלהם ועל עוד כל מיני דברים,שאני לא רוצה אפילו לפרט אותם)
אני לא ממש ממליצה על הספר הזה,אבל אם אתם רוצים תקראו אותו

מזעזע.
הדמויות כלכך שטחיות שזה לא יאמן, ואיך שגלילה מציגה את בני הנוער? זה נורא.
היא מציגה את בני הנוער כשטחיים, כאלה שלא מבינים כלום מהחיים שלהם.
מה זאת הסטיגמה הזאת? מה, כל בני הנוער שטחיים? ממש לא. אבל הסדרה הזאת ממש מציגה את זה ככה.
וגל, היא נוראית.
היא מתנהגת כמו ילדה בכיתה א' ולא ילדה בכיתה י'.
כל המחשבות שלה זה רק על בנים, ואיך נראת או מה היא לבשה או איך להרשים את כולם. איכס.
בואו תביאו לי ילדה אחת בכיתה י' שמתנהגת כמו הגל הזאת.

עוד משהו שממש הרגיז אותי, שהבולימיה פשוט מוצגת כמשהו שהוא רגיל ונכון. ממש ממש לא.
העלילה? משעממת.
הדמויות? שטחיות.

בני נוער הם ממש לא כאלה. ממש לא.

אני לא ממליצה בכלל, ספר שטחי ורדוד.

לפי דעתי הספר לא משהו. באופן כללי- לא הצלחתי להתחבר לאף אחת מהדמויות בסדרה, ובמיוחד לדמות הזאת. היא מאוד שטחית ומאוד "צומי" ואחת שמתייחסת לכל פרט קטן והיא די בכיינית; על כל דבר קטן היא זוללת גלידה והולכת להקיא אותה.
לא הצלחתי ללמוד שום דבר מהספר, וקראתי אותו רק כשממש שיעמם לי. אני ממש הצטערתי שקניתי אותו, אז נתתי אותו לבת דודה שלי. אחרי כחודשיים היא החזירה לי אותו ואמרה שהוא לא עניין אותה.
אני לא מרגישה צורך להמליץ עליו, אבל בכל זאת- מי שאוהב את הסדרה והצליח להתחבר לכמה מהדמויות, לו אני ממליצה לקרוא.
אבל אם אתם בכל זאת רוצים לקרוא, תשאילו מהספרייה.

הספר הזה הוא הספר הכי דפוק שיכול להיות קראתי את כל הסדרה ואהבתי אותה אבל הספר הזה פשוט משעמם ומגעיל בעיני וחבל שהוא נכתב הספר הזה דרדר הרבה בנות שאני מכירה לאנורקסיה אחרי שהם קראו את הספר הזה רק בגלל שהם החליטו שהם גם כמו גל שמנות ותקעו את האצבע שלהם בגרון עד שזה נהיה הרגל לדעתי הספר הזה מיותר במיוחד וחבל שהוא נכתב

קראתי את הספר,ופשוט הזדעדעתי!!!
הספר,דבר ראשון,מזעזע.
על מה מסופר? על בת יחידה שמתחצפת להוריה?
מה זה עוזר לקרב המתגברים? להתחצף להוריהם?
לצעוק עליהם? מה?
וחוץ מזה-העלילה קיטשית
ומכל בעיה גדולה(למשל שיעל התווחכה איתה או על אבנר שכעס עליה) היא טוחנת כמו פסיכית גלידה ומקיאה אחר כך בשירותים.ומה זה נותן בקרב המתבגרות? שמכל שטות צריך לזלול כמו מטורפת ואז לדחוף ת'אצבע עמוק עמוק בגרון ואז להקיא?
בקיצור:ספר לא לעניין.אם אתם מעוניינים בספר זה:פשוט אל תקנו אותו!!!

ושוב ספר בסדרה הזאת שאני לא אוהבת, ספר נוראי ממש
יופי אז היא למדה לשחק באנשים והיא לא מודה להורים שלה על מה שהם עושים בשבילה כמעט
אז מה? אז שוב התאכזבתי מספר בסדרה
היא מרגישה שההורים שלה יושבים לה על הוריד למרות מה שהם עושים בשבילה
ועל זה אומרים שזה ספר מחנך?!
לי נמאס כבר לקרוא את סדרת "להתבגר"
ספר לא מומלץ!!!
אם אתה מאומץ אז תדע שהספר הזה בטוח לא דומה לך קצת!