כל מי שלומד לפסיכומטרי שומע תמיד שהדרך הכי טובה לשפר את האנגלית זה לקרוא, לקרוא ולקרוא שוב.
הלכתי לספריה, ולקחתי כל כך הרבה ספרים שוויתרתי עליהם אחרי שעה כי בכל זאת ספר ראשון שאני קוראת באנגלית.
עד שנתקלתי בספר, ונזכרתי כמה נהניתי מהסרטים, אמנם אני זוכרת אותם, אבל כמעט בקושי זוכרת את העלילה.
התחלתי לקרוא, ואני מבינה שאני נהנית, ומצליחה להבין את הספר בזכות זה שראיתי את הסרטים (בכל זאת לא הכי טובה באנגלית). ואת האמת? זה לא הרס לי את הספר בכלל. ספר מהמם, נהניתי מאוד. שיפר לי את הקריאה ברמות, וזה רק בזכות ספר אחד!
ממליצה מאוד לקרוא

בתור תולעת ספרים, זה הספר היחיד שאני מסוגלת פיזית לזרוק לקיר ולקלל.
הכל התחיל כשהתארחתי במלון ממוצע של כוכב וחצי בירושלים למשהו כמו שבוע. לפני שנסעתי פגשתי קרובת משפחה. היא דחפה לי את הספר לידיים ואמרה, "את חייבת לקרוא את זה, חייבת! זה רומן ערפדים, את תאהבי את זה."
אם להיות כנה, היא באה לי בזמן. בדיוק סיימתי את זה של סטיבן קינג, ספר מעולה, והייתי צריכה ספר טוב. שבוע שלם במלון בלי לקרוא יכול היה להיות סיוט.
האמת שבסוף הסתבר לי שלהיות תקועה עם הספר הזה בלבד למשך שבוע שלם – זה הסיוט באמיתי. אבל הייתי תקועה רק עם ספר אחד, ולא משנה כמה גרוע הוא – אני אקרא.

אז קראתי. היה לי קשה, לא מבחינת הרמה – זה ספר נוער. אני מדברת על כוח הסיבולת. הוא לא נגמר לי. בדרך כלל אני קהל מאוד פשוט לבידור, מה אני יכולה להגיד - קלה להשגה. זונת ספרות. אבל הספר הזה... אוף.
אז מה בעצם הייתה הבעיה שלי עם הספר הזה?
אני יודעת, כולם מדברים על הערפדים המנצנצים. הסיבה שהנצנצים כל-כך מעצבנים אנשים זו לא העובדה שהם מנצנצים. תכלס, כשקראתי את זה זה גרם לי לגלגל את העיניים, לא יותר. אבל חיכיתי. חיכיתי לשמוע הסבר אחד ארור, למה הערפדים האלה מנצנצים? אם לא מסיבה מדעית, לפחות בשביל חוקתיות הספר. אבל אצל גברת מאייר הדברים עובדים אחרת. היא כל-כך מיוחדת שמותר לה לכתוב מה שבא לה בלי להסביר, כמו הסופר של התנ"ך.
חוץ מזה, היצורים האלה שקוראים לעצמם 'ערפדים' ועושים עוול למונח, הם גם חסרי ניבים. בלי ניבים הכל יהיה הרבה פחות אסטטי, אבל ניחא. אף ערפד לא נשך אף בן אנוש במהלך הספר. איזה מן ערפדים אלו? אלה לא ערפדים, אלה בני אנוש עם חיי נצח. זה הכל.
גם את סיפור האהבה כבר ראינו בעשרות מקומות אחרים – ערפד ובת-אנוש מתאהבים זה בזו, אבל אסור להם להיות ביחד כי הוא מסוכן. היא מאוהבת והוא חושק בה, אבל לא, הוא מפלצת.

מצטערת, אבל ערפדים הם יצורים מיתולוגיים, זה בין הפולקלורים הישנים ביותר והטובים ביותר, ערפדים הם אפלים, מפחידים, הם מוצצים דם ואין להם הרבה מצפון. כמובן שהרבה סופרים או בימאים כפפו הרבה חוקים, אבל היו להם הסברים ברורים, היה להם רקע, הדמויות שלהם לא היו דו ממדיות.
מה יש לי ספציפית נגד דמדומים? - לא רק שזה הדבר הכי קלישאתי, צפוי ומוכר שראה אור בעולם, זה גם קיבל הערכה הרבה הרבה מעבר למה שמגיע לו. למען האמת, זה צריך להיזרק למגרסה.

נעבור לאנשי הזאב. אותם יצורים שמהיום בו הם ננשכים על ידי איש זאב, הם הופכים לאחד כזה בעצמם. בליל ירח מלא הם משנים את צורתם ונהפכים לחצי-אדם חצי-זאב. כל האיברים הפנימיים שלהם משנים צורה, הקיבה שלהם מתרחבת, העצמות שלהם נמתחות, צומחות להם טלפיים – אלה כאבים עצומים. כבר מבחינה פיזיאולוגית הם צריכים לעבור כאב בלתי נסבל. שוב אני חוזרת לבעיה שכבר הזכרתי – ל"אנשי הזאב" של מאייר אין חולשה. הם משתנים מתי שהם רוצים והם עושים את זה בשניה.
אין לי בעיה עם זה, באמת. זה בסדר גמור, אבל אלה לא אנשי זאב. אלה שיפטרים. רק שגם בתור שיפטרים הם לא אמינים, כי עדיין, אין להם חולשה.

בקשר לכתיבה עצמה, הרשו לי לסיים בציטוט נהדר של סטיבן קינג מתוך הספר על הכתיבה, שכבר יסכם לכם הכל: "אני סבור שהדרך לגיהינום רצופה בתוארי-פועל, ואני מוכן לצעוק זאת מעל הגגות."

כן כן, אני יודעת, זה ספר לנערות מתבגרות.. קפצו לי כולכם! אני בת 32 ואהבתי את הספר הזה! :)

*למרות שאני נמנית עם אוהבי שפת הקודש, משום מה נראה לי שעדיף לא לקרוא את הספר הזה בעברית.. חוץ מזה שספרים קלילים זה תירוץ טוב עבורי להשחיז את האנגלית.. :)

קראתי את הספר הזה גם בעברית וגם באנגלית (אין מה לעשות, צריך איכשהו ללמוד לפסיכומטרי), ומהאנגלית נהניתי הרבה יותר. מומלץ לכל מי שרוצה ללמוד אנגלית וכבר קרא את הספר בעברית :)

הספר הכי מדהים שקראתי החיים שלי.
לא כמו ספרים אחרים הספר מתחיל ישר בסיפור. הוא לא מתחיל 70 עמודים אחרי.
אם אין לך בעיות לקרוא חפירות לפעמים קצת מוזרות על אהבה הספר הזה מתאים לך.
הדמויות מעניינות העלילה ממש מותחת ומעניינת.
הספר האהוב עלי!

לדעתי הספר היה סביר הוא כמו ספר שקוראים כשהדבר היחיד הבאה הוא מילון ויכול להיות שזה מה שהוא באמת כי הספר פשוט נמרח ולא נגמר "לשבתי האת השמלה שוורודה עם התחרה השחורה ש נגמרת בדיוק מתחת לברך אבל מספיק ארוך......" מבינים העלילה הייתה טובה אבל צריך לסכם לפחות קצת עוד דבר שלא אהבתי היא שבלה הייתה (סלחו לי על המילה)קצת מתומתמת "אני אוהבת את אדוורד לא אני אוהבת את ג'יקוב לא אדוורד לא ג'יקוב אני מתחתנת אם אדוורד אבל אני אוהבת את ג'יקוב אבל את אדוורד יותר אבל נישקתי את ג'יקוב" בקיצור מפגרת וגם אדוורד "אני לא רוצה להכאיב לך אבל אני כ"כ אוהב אותך " בקיצור זיבולי שכל. הסרט היה יותר סביר אבל לא משהו שאני ישלם כדי לראות הקולנוע אלא יותר לראות בבית במחשב וגם את זה ראיתי רק אחרי 4 שנים אחרי שהוא יצא
בקיצור תקראו אם אין לכם מה לעשות

טוב, הביקורת שלי לא תוסיף הרבה,
אבל באמת שזה ספר מצוין.
הקטע הוא שאחרי הפעם הראשונה שקוראים אותו,
אי אפשר לקרוא אותו יותר. הוא הופך לקצת סתמי.
אבל שאר הספרים בסדרה-
הם פשוט מושלמים. שלמות זו אפילו לא ההגדרה הנכונה בשבילם.
כל ספר הרבה יותר טוב מקודמו.
אני פשוט מתה על הסדרה הזו, אין מילים.
מומלץ !

בס"ד
ספר פשוט מעוולה!!הספר הכיי הכיי טווב שקראתי בכול החיים שלי וקראתי הרבה ספרים,ספר מאווד מושך ומותח עד כדי כך שאי אפשר לעזוב אותו עד שגומרים לקרוא אותו.
משלב כל כך הרבה דברים שביחד יוצרים עלילה מושלמת,אני אהבתי בעיקר את הספר הראשון,בגלל הקסם של התחלת האהבה שלהם וזה שהוא כל הזמן מציל אותה ובכך מראה על כמה שהוא אוהב אותה....מה שלא אהבתי בספר ה-3 הוא הנשיקה של בלה וג'ייקוב אני חושבת שצריך למחוק אותה וגם את זה שהיא מתאהבת בו זה פשוט כל כך פוגע באדוארד שכול הזמן נאמן לה ובחיים לא אהב מישהי אחרת חוץ ממנה(מי שקרא יבין).
הדמות של אדוארד פשוט מוושלמת!!גם יפה חיצונית ואפילו יותר יפה פנימית כל כך מגן,מגונן,נאמן,רומנטי,אוהב,תמיד מגיע משום מקום כדי להציל את בלה והמסתורין שבו הופך אותו למושך ומהפנט ו..פשוט מושלם לא חשבתי שאפשר ליצור כזאת דמות,באמת,גם בלה דמות מאוד יפה,היא חמודה והיא מאוד אוהבת אותו,היא נשארה איתו למרות שהוא ערפד והיא בסכנה איתו מרוב אהבה אליו,בקיצור אני ממליצה מאווד לקרוא את הספרים,האמת היא שאת הסרטים עוד לא ראיתי אבל אני מקווה לראות בקרוב אבל בינתיים הספרים פשוט מעולים מומלץ לגיל הנוער בעיקר..מקווה שמי שיקרא יאהב:]]בעצם אני בטוחה שמי שיקרא יאהב אין מה לא לאהוב בספר,ספר מוושלם!!

ראיתי את הסרט לפני שקראתי הספר. שנאתי אותו. ממש. למזלי, חברה שקראה את הספרים, הפצירה בי לקרא את הספרים לפני שאני חורצת את הדין. אז קראתי.
נכון שהזיכרון הטראומטי של הסרט העיב מעט על הקריאה, אבל אני מוכרחה לומר, זה הצליח למשוך אותי מספיק. היו לי רגשות מעורבים במהלך כל הקריאה, אבל איכשהו סיימתי אותו ומייד רצתי לספר השני.
מומלץ (עדיף לא לראות את הסרטים!!)