כשאנשים רבים שומעים על עבודתי עם חולי אלצהיימר, הם שואלים אותי: "כבר קראת את 'היומן'?" מהיום אוכל לענות להם "כן, אבל מה הקשר?", שכן אין שום קשר בין הרומן הרומנטי הראשון שכתב ניקולאס ספארקס לבין המחלה האיומה הזו.
הספר מתחלק לשני חלקים שווים באורכם אך שונים לחלוטין במהותם, בקו העלילה שלהם ובמידת האמינות שלהם. החלק הראשון מספר על אלי ונוח, הנפגשים לאחר 14 שנות פרידה ונופלים זה לזרועותיה של זו כמקובל בז'אנר. אמנם היא מאורסת לעורך דין מצליח שאוהב אותה מאוד, אך יומיים בחיק אהובה מגיל 15 משכנעים אותה ש"העיקר זה הרומנטיקה", שוב, כמקובל בז'אנר.
בחלק השני אלי ונוח גרים בבית אבות מפואר למדי, ואלי חולה באלצהיימר, או ליתר דיוק, במה שניקולאס ספארקס חושב שהוא אלצהיימר. נוח מקריא לה מדי יום את החלק הראשון של הספר, והיא כמובן לא מזהה שמדובר בה ובו או שהם נשואים. לפעמים היא שואלת: "שמעתי את הסיפור הזה פעם?", לפעמים היא מתאהבת בנוח מחדש. הרופאים והאחיות יודעים מצוין שככה לא נראית מחלת אלצהיימר, ואומרים לנוח/ ספארקס: "אף פעם לא ראינו דבר כזה, אין לה אלצהיימר". והם צודקים.
כי אלצהיימר לא נראה כך. תאמינו לי, אני יודעת. במחלת אלצהיימר הדבר הראשון שאובד הוא הזיכרון לטווח הקצר והבינוני. זכרונות מהעבר הרחוק נשמרים עד שלבים מתקדמים למדי. אישה שכבר לא מזהה את בעלה שנמצא איתה כל יום בדרך כלל לא תהיה מסוגלת לדבר, ללכת ולשלוט בצרכיה. כמו כן, חולי אלצהיימר על פי רוב אינם מודעים למצבם. הם לא יגידו לעולם משפט כמו: "אני פוחדת שעוד פעם אשכח אותך.". חולת אלצהיימר אמיתית לא תצליח לקשר בין האיש הנחמד שמקריא לה סיפורים כל יום למי שמניח לה פתקי שירה מתחת לכר.
מה הטעם בתיאור של מחלת האלצהיימר באופן כל כך לא אמין? ספארקס יודע מצוין שלא כך נראה אלצהיימר. הוא מתייחס לכך פעמים רבות. האם זה כדי לתת תקווה למשפחות החולים? לא נראה לי. לדעתי הוא פשוט לא העז לתאר את השפעת המחלה כפי שהיא באמת. זה לא היה יוצא רומנטי כפי שהוא רצה. חבל. זה היה יכול להפוך את הרומן הבינוני ומטה הזה לספר טוב באמת.

הם האמינו שהאהבה שלהם יכולה ליצור ניסים...
הוא לא נתן לניצוץ לדעוך גם כשהיא לא זכרה...
אבל האהבה חזקה מכל עד שלבסוף...
זה אנחנו...אנחנו הסיפור...

ספר נחמד.
מסופר על אדם בן 80 שכותב את סיפור חייו ביומן.
הוא כותב בעיקר על אהבה עצומה ונצחית שהייתה לו עם אהובתו.
בכל פעם שהוא פותח את היומן, הוא נזכר בתקופות מאושרות, קשות, מתוסבכות,
ברגעי שבר וחוסר וודאות, על הרצון הענק לזכות באהבה שרבים מתנגדים לה.

הסיפור מקסים. מוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון.
קיימים המון מכשולים בדרך, ועם מאמץ גדול ניתן להשיג דברים שרוצים מאוד.
סיפור אהבה מיוחד ומרגש.
הנוסטלגיה של גיבור עלילה מודגשת במיוחד.
היו קטעים קצת שנמרחו לדעתי.
הספר נחמד בסך הכל, ניקולס ספארקס מפתיע בכל פעם מחדש.

ווואו!!סיפור אהבה כל כך רומנטי.מרגש עד דמעות!אין על אהבה אמיתית זה הרגש היחידי שבאמת מנצח הכל ונותן לך להתגבר על דברים גם הכואבים ביותר.ספארקס מעביר כל כך טוב את התחושות!

אווה ניקולס ספרקס,
זה פעם ראשונה שאני קוראת ספר של הסופר
ניקולס ספרקס,ובטוח לא תהיה פעם אחרונה.
היומן הוא ספר מזה רומנטי,אפשר להגיד שאין
כזואת רומנטיקה רק בספרים ובסרטים.
מדבר על סיפור אהבה נצחי, מה אני אגיד לכם
פשוט מאוד אהבתי~~~~~~~

ספר שנגמר ב-שעתיים.בלי להזיז את העיניים
יפה מרגש..כמו תמיד הסיפורים של ניקולס ספארקס
מעוררים תאבון לעוד מספריו המוצלחים...
חובה לקרא..גם זוכה ל-***** ובגדול!

ספר כל כך מוערך יתר על המידה.
ההתרחשות בו מהירה מדי, ועד שנכנסים לעלילה, פתאום- פוף, קופצים קדימה ולאלי יש אלצהיימר.
אני לא מצאתי את הטעם בלקטוע את הסיפור בכזאת פתאומיות.

זה אחד מהספרים שהרגשתי שאני יוצאת מהם בידיים ריקות. לא ציפיתי לספרות מעולה, אבל גם בתוך הז'אנר של ספרות רומנטית קלה וסכרינית, יש ספרים טובים יותר. גם מבין ספריו של ספארקס זה ממש לא הטוב ביותר...

אם אתם בקטע של בחינת סיפור, דרך עיניים ביקורתיות, כמו למשל: האם הטקסטים ברמה מספיק גבוהה, או אם הסופר נזקק למעט "שמאלץ" לתבל בו את הסיפור, והדבר עשוי להפריע לכם, ייאמר מייד: הספר לא עבורכם, נקודה.
אבל...וכאן אבל גדול!
אם תוכלו להתעלם מעט מהאמור ולהחליט שסיפור אהבה שמתרחש בגיל צעיר - שנות העשרה, ממשיך לאחר כ-14 שנה, במפגש מחודש, ונמשך עד ערוב ימיהם, בזקנתם, נשמע מעניין - אני משוכנע שתיהנו מכל רגע בקריאת הספר הקצר, בעל 172 העמודים.
ושתי טיפות מהדבק שחיבר בין השנים שבהם לא נפגשו:
"גם אלי חשבה. על נוח, על עצמה, על הרבה דברים. למשך הרף עין היא ייחלה שלא הייתה מאורסת אבל עד מהרה נזפה בעצמה. לא את נוח היא אהבה: היא אהבה את מה שהם היו פעם. חוץ מזה, זה היה טבעי להרגיש ככה. אהבתה האמיתית הראשונה, הגבר היחיד שאי פעם הייתה אתו - איך יכלה לצפות לשכוח אותו?"
ובהמשך...
"זה היה כל כך נכון להיות פה. הכל נראה נכון. האש, המשקאות, הסערה - דבר לא היה יכול להיות מושלם יותר. דומה היה שכבמטה-קסם, השנים שהיו בנפרד איבדו מחשיבותן".
אולם, אל תתנו למשפט או שניים להתל בכם. עיקר הסיפור הוא בשנות השמונים לחייהם, כשהגוף מתחיל לבגוד והמחשבה - במידה וקיימת, לא תמיד ביכולתה למקם את אהוב לבנו על "ציר ההכרות", והבלבול - קשה מנשוא.
איני מומחה גדול לספרי ספארקס, אולם מהמעט שקראתי הוא נראה כלהטוטן בסיפורי אהבה המשלבים את הרקע המתאים. גם אם לא תמצאו שם דברי אלוהים חיים, בעיקר, כן בעיקר, הוא נותן לנו "ספר הפעלה לזוג המאוהב", ובו פרק נרחב כיצד יש להתנהג בקרות טרגדיה - שאז, אנו זקוקים לאהבה ולחמלת בן, או בת הזוג.
הספר מיועד, מבחינתי, לכל אותם האנשים שאהבה אינה מסתכמת רק בבילוי כיפי כאשר הכל הולך טוב והאהוב, או האהובה במיטבם, אלא מוכנים לקחת, אפילו מעט, מאהבתם של הדמויות, בעיקר בזקנתם.
מכשירים בחדר כושר מפתחים את הגוף, תשבצים וברידג' - את המוח, וספר זה, הייתי אומר, נותן כיוון לפיתוח הנפש...
והאם מישהו יכול לומר לעצמו, בוודאות: "לי זה לא יקרה?"
* מקסים.

את הסרט היומן ראיתי לפני יותר משלוש שנים והתאהבתי בו ברמה אחרת, כמו ילדה טיפוסית קטנה ורומנטית אהבתי את הסרט הזה , ברור שבכיתי בסרט ולאחר מכן ראיתי אותו לפחות עוד איזה ארבע פעמים . את הספר קניתי לפני כמה חודשים שהייתי בקניון והיה מבצע על מלא ספרים ב-20 שקלים, עברתי שם על הספרים ולא מצאתי שום דבר שמשך אותי חוץ מהרגע שראיתי את הספר היומן , כלכך התלהבתי לקרוא את הספר הזה , באותו יום כבר סיימתי אותו
ספר רומנטי ברמה שהמון אנשים יתרגשו ממנו
ניקולס ספארקס הוא מבחינתי אליל הסופרים כשזה מגיע לרומנטיקה ראיתי המון סרטים המבוססים על ספרים שלו , וזו רומנטיקה אמיתית הנוגעת בהמון אנשים ומגוון רחב של גילאים.
ספר מומלץ בחום וכמו כן גם הסרט