הספר הטוב ביותר שקראתי אי פעם.
ואני רצינית לחלוטין.
הוא סוחף, מרגש, מעניין ומותח.
הבחירה של המילים מושלמת, כל מילה במקומה. מרטטת על הלב ונחרטת בזיכרון. התיאורים מרהיבים וכנים, הרגשות אמיתיים כל כך, הדמויות צבעוניות ומלאות חיים. לספר יש שפה ייחודית משלו, שפה יפהפייה שמנגנת בדיוק על המיתרים הנכונים. אני כמעט יכולה לצייר את העולם הזה בעצמי, ולחשוב שהוא קיים.

הקריאה השנייה מומלצת. זה סיפור שצריך לדעת לעכל.
אני מלאה אושר מהמחשבה שהספר השני אמור לצאת במרץ הקרוב.

ספר מצויין. אהבתי אותו ביותר.
הזכיר לי במעט את ספרי "אראגון" האהובים.
שילוב נהדר של היסטוריה, התבגרות, מסעות וקרבות, הרפתקאות, אהבה.
קל מאוד להתחבר, על אף התקופה המיושנת (ואולי בזכותה, אני מאוד נמשכת לז'אנר המיושן) הספר מרגש, מרטיט, מלא אקשן. ישבתי עליו בשבת ולא רציתי להניחו מידי.

משתוקקת לקרוא את שאר הסידרה ומלאה דיכאון על כך שהספר הרביעי חסר בסיפרייה.

מומלץ, לאוהבי "אראגון" במיוחד.

מעניין, מרגש, מקסים.

ספר שיש בו המון טכניקות כדי ליצור עניין אצל הקוראים: המספר הוא המוות, הארות והערות שלו, סופי פרקים עם שורות ניצחות, אמרות קטנות מלאות מיסתורין, שפה קולחת ופשוטה אך גם מלאה בביטויים ספרותיים נהדרים.

הקטע הגרוע, שפשוט לא צריך את כל זה. המאמץ להפוך את הספר הזה למעניין הוא באמת מיותר. אחרי הכול, זה ספר על מלחמת העולם השנייה- על השואה. אין דבר שיותר מעניין מזה. הטראגיות, הזוועה, הריגוש, הפחד. כל אלה עוברים יפה את הספר גם בלי המאמץ להפוך אותו למעניין עוד יותר.

אבל האם לא צריך לזקוף את זה לזכותו?
איש איש ודעתו. אני חושבת שזה קצת גרע מן הספר.
אבל בכל זאת - ספר שאכן שווה קריאה, תכינו קצת טישו בצד.

ספר מצויין.

איכשהו מכניס בתוכו שני עולמות כשכל אחד יותר הזוי וקסום משני. והפלא הגדול הוא:
סוף העולם נדמה לנו לא מציאותי בעליל.
ארץ פלאות קשוחה נדמית לנו כהעולם בעוד 30 שנה.

מדהים איך אפשר לשלב סיפור שכזה במציאות מקבילה שעל אף היותה הזויה למדי, עדיין נראית הגיונית להפליא. עולם שקרוב לוודאי שנחיה בו בעוד עשורים מעטים.

ספר מעניין מאוד, התיאורים המדעיים קצת עייפו אותי. ולא את הכול הבנתי. אבל הבייסיק היה טוב מאוד ומעניין.

ספר ייחודי, מקורי ומעניין.
קרוב לוודאי שכעת אחפש בסיפרייה עוד ספרים מפרי עטו.

סיפורים חביבים, ישראליים משהו.
היה לי קצת קשה להתחבר, כי הנושאים סבבו על דברים שאני לא כל כך אוהבת: גאדג'טים פרסום וכלכלה. כמה סיפורים קצת חזרו על עצמם, וזה גם משהו שלא אהבתי.
אבל בסופו של דבר היו כמה סיפורים ממש חביבים.
נחמד ולא יותר מזה.

ת'אמת, לא מבינה את רוב התגובות פה.
נהניתי מאוד מהספר.
יש לדיוואקרוני סגנון כתיבה ייחודי ומקסים, תיאורים מלאי קסם, מלאי פרטים, דימויים ומטאפורות, ספרותיות במיטבה.
העלילה ממש מעניינת, יש מיסתורין קוסמי בסיפורים של דיוואקרוני, משהו שהוא אפילו על גבול הפנטזיה.
אני אוהבת את הז'אנר מאוד, אולי לכן התחברתי כלכך לספר.
והסיפורים והדמויות היומיומיות פשוט נוגעים ללב.
נהניתי מהספר, תנסו אולי גם אתם תהנו :)

חביב ביותר.
עלילה מקסימה, אנשים מעניינים. מרגש.
פמניסטי למדי, מפליא שהסופר גבר. כי רוב האמירות שם שנאמרו על ידי נשים, היו על עליבותם של הגברים.

מקסים ביותר.
סגנון הכתיבה ייחודי, אהבתי את הדיאלוגים בסיפור הראשון(יש שתי נובלות) שכתובים בשפה נהדרת וקולחת, משעשעת משהו. הסיפור השני גם הוא מקסים, רק אולי מעיק קצת מבחינת תוכן.

אבל עדיין נהניתי לקרוא, שפה קלה, זורמת, מצחיקה.
כדאי לקרוא :)

מקבץ סיפורים קצרים.
קשה להתחבר אליהם, כיוון שהם מתרחשים בתקופה ישנה עם דת אחרת, מנהגים אחרים ומקומות רחוקים (לפחות מישראל) אבל כאן אולי טמון גם קסמם של הסיפורים, ואני בד"כ אוהבת ז'אנרים של סיפורים ישנים.
אבל לא יודעת, הרבה מהסיפורים היו מאוד מבולבלים. הסיפורים אמנם נפרדים, אבל כמה דמויות חוזרות בסיפורים שונים וזה רק מוסיף על הבילבול.
מתוך כל הסיפורים (יש בערך שבעה או שמונה) אהבתי אולי שלושה.
הם דרמתיים ומעניינים, אבל עומס הפרטים והבילבול מעיקים לעיתים, וזה פוגע משמעותית בהנאה מהספר.