אהבתי מאוד את הספר, קודם כל בגלל שאני אוהבת לקרוא על מדינות שאני לא מכירה כל-כך, ואפגניסטן היא ללא ספק אחת מהן. "רודף העפיפונים" הציג את אפגניסטן בתקופות שונות וזה היה מאוד מעניין. הספר היה עצוב, כמעט טרגי לפעמים, אבל לא בצורה קיטשית, והיו טוויסטים מפתיעים בעלילה. לקראת הסוף הרגשתי כאילו הסופר מנסה להכניס יותר מדי "אקשן". אבל בסך הכל, ספר טוב ושווה קריאה.

קראתי את הספר הזה ליומן קריאה, אחרי התלבטויות רבות. בהתחשב בזה שלמדנו במשך כמה חודשים בהיסטוריה על העיר בגדאד והיהודים בה, לא ציפיתי מהספר הזה ליותר מדי, אבל הוא היה טוב יותר ממה שציפיתי. היה מעניין לקרוא על הקהילה היהודית בבגדאד ועל יחסי משפחה בכלל. הדמות של ויקטוריה מעניינת ומעוררת הזדהות. אבל באופן כללי, הייתה חסרה לי קצת עלילה בספר הזה, והיו יותר מדי קללות וגסויות.

חברה המליצה לי על הספר הזה, ובהתחלה הוא נשמע לי קצת מוזר - ילדה בת 11 שמפענחת רצח? כשהתחלתי לקרוא גיליתי שהגיבורה, פלביה, הופכת את הספר הזה למיוחד. זה לא סתם עוד ספר שמפענחים בו תעלומת רצח. הספר קליל, מצחיק ואי אפשר להפסיק לקרוא אותו. קל להזדהות עם פלביה ולאהוב אותה. זה לא ספר גאוני, אבל הוא נחמד מאוד וכיף לקרוא אותו.

הדבר הראשון שמשך אותי אל הספר הזה הוא הכותרת שלו. אחר-כך קראתי את הכריכה האחורית, וחשבתי שזה מעין ספר מתח, שבו ינסו לפענח איך שתי הנשים המתות הגיעו למצב הזה. במהלך הקריאה גיליתי שזה ספר עם עלילה סבוכה, שמתחילה כסיפור על כל אחת מהדמויות בנפרד, אך בסוף מתברר שהחיים שלהן נשזרו זה בזה. הספר מעניין מאוד והעלילה מפתיעה. הדמויות בנויות בצורה טובה. ממליצה לקרוא, למרות המוזרות שלו.

ספר נחמד מאוד. הגיבור, דון טילמן, הוא דמות מקסימה ומשעשעת, שמנסה לחפש לו אישה. הוא מתאהב דווקא ברוזי, הניגוד המוחלט לאישה ה"אידיאלית" שהוא חשב שישיג. בתור רומן הספר נחמד, קריא מאוד וקליל, הסוף קצת קיטשי וצפוי.

לא כל-כך אהבתי את הספר. נשמע כמו מריבה אחת גדולה בין אם לבנה. הבן מייצג דמות של נער מורד, למרות שהוא כבר גבר צעיר. הסוף פשוט הזוי ולא אמין.

כמו שאר הספרים של דוד גרוסמן שקראתי, לא התלהבתי. הרגשתי שגרוסמן מתאמץ כדי להפוך את הדמויות לרגשניות ופלצניות, ומנסה כל הזמן לספק לקוראים "תובנות" על החיים. קטע אחד שהיה קצת יותר טוב הוא הסוף - "גשם". אבל בסך הכל, לא נשביתי בקסמן של הדמויות ושל הספר בכלל.

ספר מקסים !!!!!!!!!!! העלילה מרתקת וכל כך מקורית - ילד שיכול לנוע בזמן בעזרת קמיע, ההסתבכויות שלו והבעיות שהכוח הזה יוצר לו, בעולמו ובעולם האמיתי, מתוארות בצורה יפה ביותר. מלמד הרבה ופשוט ספר מעניין. הספר עצוב במקצת והסוף בפרט, אך זה לא נורא מדי, מפני שהספר גם מרגש מאוד מסיבה זו. הוא קצת עמוס בפרטים ואי אפשר לעכל אותו ברגע הראשון, אך כשמבינים - נהנים.

מומלץ לנערות מתבגרות בגילאי 10 - 12. מסביר מצוין על גיל ההתבגרות אצל בנות והתופעות שלו, בלי להפחיד, עם פירוטים ובצורה קלילה, כך שאפשר להבין, להפנים ולדעת. לא מביך מדי ונותן מידע רב. בקיצור, בנות - כשיגיע הגיל - לקרוא ולקלוט !