סיפור המסגרת עוסק בשני אנשים: האחד דיפלומט או בעיסוק דומה והשני מרגל העושה עבודתו למען שני צדדים.
הדיפלומט הוא ישראלי הנמצא בברלין - יונתן. השני, סבסטיאן, הוא המרגל, מזרח גרמני לשעבר, בחור צעיר ויפה תואר, שנשים נופלות ברשתו בקלות וגם לא מעט גברים. הזמן הוא מספר שנים לפני נפילת חומת ברלין וממשיך מ-1987 עד 1996. בעיקרון, הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי.
סיפורו של סבסטיאן מובא לפני יונתן בהמשכים כתובים ואף מוקלטים, כשסוף הסיפור מסופר פנים אל מול פנים כשהשניים נפגשים בפעם הראשונה, או לפחות זה מה שנדמה ליונתן.
גם סיפורו של יונתן מובא לפנינו, סיפור נערותו וחברותו עם תומר חברו בנפש. הסיפור המקביל הוא סיפורו של סבסטיאן וחברו בנפש קונרד, שניהם תלמידים בפנימיית צוויקאו במזרח גרמניה, הפנימיה בה למד הקומפוזיטור שומאן.
רומן הריגול המובא לפנינו מרתק ברובו, עוסק בשינויים רבי העוצמה העוברים על אירופה עם נפילת חומת ברלין ומתארים את מזרח אירופה העלובה והקומוניסטית לעומת המערב השבע, הנוצץ, החדיש והעשיר.
למרות החומרים המבטיחים רבות הספר לוקה בבעיות מציקות.
1.הספר עובר בין שני קווי סיפור מקבילים. באחד, הסיפור מסופר בגוף שלישי ובשני בגוף ראשון. זו לא היתה צריכה להיות בעיה אלמלא שתי הצורות היו עוקבות זו אחר זו באותו פרק וגורמות לבלבול. בשביל תסריט זה טוב. לספר זה מעט מקשה ומעצבן.
2.קו העלילה העוסק בסבסטיאן ומלאכת הריגול שלו מרתק וכתוב היטב. קו העלילה העוסק ביונתן ירוד, מלא עברית ירודה של גרבוץ, בני זונות וחארות.
3.כמאה וחמישים עמודים של שעמום טוטאלי מחכים לקורא החל בעמוד 150 בערך והלאה.
4.תאור הדמויות לקוי ביותר, שטחי וסתמי. למרות שאין דמויות רבות בספר, אין כמעט תאור של רגשות פרט לדמעה פה ודמעה שם והקורא צריך לנחש על מה ולמה.
5.התפרים בין קווי העלילה גסים ולעיתים תמוהים, בעיקר הקשר המקרי והלא ברור לגמרי בין סבסטיאן ויונתן.
6.קווי עלילה נותרים פתוחים, בעיקר זה של קונרד ושל מאקס. גם הממליץ על העסקת סבסטיאן נותר עלום ומציק.
אבני-לוי יודע לכתוב. מעט פחות עמודים והורדת ההתבטלות המוחלטת של הישראלי החי ועובד באירופה מול אירופה והאירופאים היו יכולים ליצור רומן הדוק יותר וקצבי יותר. גדולתם של רומני ריגול הוא בתפרים העדינים ובטוויסטים ההגיוניים, אף כי מפתיעים המופיעים פה ושם. אצל אבני-לוי אין גוני ביניים: או שהכל נפלא, זהוב, ריחני, מהודר, מפתיע, נוצץ וצבעוני או שהכל עלוב, מסריח, אפרורי ודל.
השורה התחתונה היא שיש למחבר "הדודה פרהומה לא היתה זונה" כשרון. מצד שני, צריך להיות קצת נועז לתת שם כזה לספר. מצד שלישי, צריך קצת יותר כשרון. ובכל זאת, הספר מעניין ועוסק בתקופה רבת תהפוכות באירופה ושווה קריאה.
