הספר מאוד קריא, ובהתחלה קצת מעצבן עם כל הסצינה התל אביבית ונראה בהתחלה שיש שם איזה נוסטלגיה, עד שכמעט קבעתי שהוא בזבוז של כמה עשרות שקלים בסטימצקי (מה לעשות) עד שהגיע החלק הטוב. שהוא- החלק הטוב...

מעל הכל, נועה תבורכי הספר שלך כל כך חיזק אותי, תודה תודה תודה לך. היה תענוג לקרוא, מאוד מעורר הזדהות מבחינת התהליך הפנימי הלא קל, השאלות, המרד הפנימי, הנפילות הלא הגיוניות מתוך פחד והרגל, ההבנה אותן והחזרה והקימה. ממש מקימי ב"ה, כמו שבחרת. כנראה אותו ניצוץ יהודי המשותף לכל עם ישראל הקדוש. היה מחזק, מיד כשסיימתי את הקריאה הייתה לי כבר רשימה מוכנה של אנשים להעביר להם אותו. תודה נועה על הספר המחזק, ממליצה לכל מי שנמצא בתהליך ומחפש רגע לנוח עם ספר פשוט שגם מחזק וגם מועיל ומרומם את הנפש ומעורר אותה לתשובה אמיתית. שנזכה כולנו!

איך אנשים משבחים את הספר הזה.. אחד הספרים שהכי הצטערתי שקניתי. במקום שני אחרי "המדריך לאישה המושכת" של נרי לבנה. לפחות לאחרון הייתה עטיפה יפה.
את הספר הזה קניתי מכספי בטיפשות מתוך היגררות אחר העדר וביקורות משבחות. כשפחתי אותו.. סבלתי כמה עמודים, חשבתי שמשהו ישתנה.. שמתישהו מישהו יכריז שעד עכשיו זו הייתה בדיחה ועכשיו מתחיל הסיפור, אבל לא. כל הספר עילג ומזלזל בקורא, כבר עדיף לקרוא חכמת הבייגלה.

הספר היחיד של מאיר שליו שאהבתי, וזה בולט בעיקר לאור שאת שאר הספרים שלו שנאתי והלוואי שהייתה מילה יותר חזקה להדגיש כמה הם היו מגעילים וגרועים בעיני. רומן רוסי- חברה שלי קראה אותו בכיתה י"א כשהחליטה להיות אינטיליגנטית ולשמוע ג'אז ולקרוא מאיר שליו כמה איכותי... היא כל כך שיבחה (רק כי שמעה את אמא שלה משבחת שבטח קראה המלצה עליו אצל.. יאיר לפיד או איזה סמכות מהימנה אחרת)
ממה שקראתי רציתי להקיא, פשוט כל כך נגעלתי, איזה שקרנות ברמה נמוכה לשתול זימה בעלילה חסרת כיוון, או יותר נכון להיפך- לקחת ערימת תועבה וזימה וללזרוק לתוכה כמה פצפוצי עלילה חסרת כיוון ומשמעות. אבל היות והספר כתוב בשפה עברית ולא בשפת אינטרנט וקי3ורים שהתרגלנו אליה אז זה נראה כאילו זה איכותי. פשוט מגוחך ותעודת עניות לקוראים שלו, שהם תעודת עניות למחבר.

כמה שנים אחר כך בצבא היה לי חבר דתל"ש שכל כך התלהב מהספר עשיו והביא לי אותו לקרוא.. הזהרתי שניסיתי לקרוא ספר של מאיר שליו בעבר ולא התאים. בסוף, פסיבית ועלובה כאישה, הסכמתי בניגוד לכל היגיון לנסות. היה דוחה, מיותר. וודאי.


אמנם הביוגרפיה של המחבר שמשתנה מעת לעת, או מפיו של מכר לאחר, ומפיו של הלה עצמו, דבר אחד נשאר קבוע- ספרות מבוגרים עלובה.


אבא עושה בושות, לעומת זאת, ספר נחמד שדווקא חיבבתי מאוד.

ספר מגעיל. לא תגובה רהוטה אבל זו המילה הכי כנה בשבילי לתאר אותו. פשוט מגעיל, הדמות הראשית פשוט לא אמינה, חמידות סינטטית שגורמת לקוראת הספציפית הזאת להקיא.
ומהצד החיובי דווקא העטיפה היפה משכה אותי לקרוא, במחשבה שיהיה שם סיפור פשוט שנעים לקרוא ולהתחבר אליו. אבל באופן מאוד הולם את התוכן- סיפור מחליא בכריכה יפה.