קיבלתי את הספר מידיעות ספרים לא הצלחתי להבין את עלילת הספר. הדמויות לא הבנתי את הקשרם לסיפור מאכזב מאוד.

ספר מקסים מאוד. ספר יוצא דופן הן במבנהו והן במרקמיו ובעומקיו הספרותיים - שילוב סוחב ומסקרן, היפנוטי ממש, בין מונודרמה, פרוזה ופיוט במיטבם.
ספר עם סיפור שלא ישאיר אף קורא מחוץ לדפי הספר.
גנב החלומות הוא ספר קולאז' של מונולוגים ושיחות מפי תשע דמויות, החושפות בהתנהלותן כמיהה עד כאב לתשוקה - זו שחומקת מהבית כשאיש אינו שם לב, ןמותירה בנו געגוע עז.

נטשתי את נדודיו הפילוספים והפסיאודופסיכולוגים של טבת לטובת ספר מרתק יותר (מקווה). החזרתי אותו למדפי הספריה למען אלו שטעמם שונה משלי.
כולי הערכה לסופרים, אבל לא התחברתי להגיגיו של זה.

הספר הזה טוב.
בפעם הראשונה שקראתי אותו לא חשבתי ככה,
משהו בו היה קשה לי להבנה. מלנכולי כמעט.
לאחרונה הגעתי למסקנה שיש ספרים שחייבים לקרוא לפחות פעמיים.
זה ספר שטס לך. לא רק שהוא קצרצר יחסית.. העלילה פשוט זורמת.
האמת שבהתחלה הוא קצת בלבל אותי עם כל הדמויות, אבל לאט לאט מתרגלים לחילופי הדמויות.
הספר הזה הוא מהספרים האלה שכשאני קוראת אותם אני מרגישה שפיספסתי משהו,
אולי הסופר התכוון ליותר ואני פשוט לא הגעתי מספיק לעומק העניין.. אבל בסופו של דבר זה לא ככה.
הסופר התכוון למה שהוא התכוון, ואני הבנתי את הספר בצורה שהבנתי. אין הרבה מה להתעמק בזה.
זה מה שיפה במילים, כל אחד מבין אותן בדרך שלו.
הספר הוא עמוק ומלא מחשבה, ללא ספק.
אין כמעט אנשים שחושבים כמו יפתח אלוני.
מה שמיוחד בספר לדעתי הוא שכל הדמויות מיוחדות, חושבות בצורה מיוחדת ומאד עמוקה.
כביכול מסופר על תקופת חיים של קבוצה נורמלית למדי של אנשים רגילים.. שחיים כרגיל,
אבל בפנים עמוק כל אחד בעצמו הוא עולם מלא. לכל אחד מחשבות משלו שאין לאף אחד אחר.
את המחשבות הוא מתרגם למילים ומנסה לשתף, מה שלא כל כך קיים במציאות, מה שמדהים.
וטבת, טבת הוא אומן הזיכרון.
זה מה שאני אוהבת ביפתח אלוני, בדברים הכי פשוטים של היום יום הוא מכניס את העומק הזה שלו, את תשומת הלב לפרטים שמזמן הפסקנו לשים לב אליהם.

ספר נחמד.
הקריאה זורמת וקלילה.
מסופר על אדם שגונב זיכרונות וחלומות מהקרובים אליו.
לא מובן מה רצה הסופר להעביר לקוראים.
היו המון קטעים מבלבלים. כל המאגר זכרונות שלו מהעבר משמשות אותו בעתיד.
בספר קיימים המון נושאים. הוא מספר על אהבה, געגועים מהעבר, התרחשויות מעורפלות, פנטזיות וחלומות.
הוא מספר על עצמו ובמקביל מזכיר כמה דמויות שהפכו למרכזיות בספר.
הספר סוחף, אך לא ברמה המצופה.
בסה"כ ספר חביב ונחמד...

טוב, נטשתי באמצע.
נואשתי מסבך הרגשות והתיאורים שלא מתקדמים לשומקום...
הדמות היחידה בספר שאפשר למצוא איזה כיוון בדברים שלו הוא שאול "המיוחד" ואני מניחה שזה אומר הרבה על הספר...
טוב למי שמחפש לקרוא משהו שאפשר לפרש אותו לכל כיוון אפשרי פחות או יותר- מין סיפור פתוח, שהקורא מוזמן לעשות בו כרצונו.
אני בכל מקרה- החלטתי להחזיר אותו לספריה.

בתחילה כשקראתיו התקשיתי היה זה תלוש משהו כל ההתכתבות הזו ביניהם ובין עצמם אך לבסוף צלחתי זאת והאמת שהיה שם משהו קסום בתלישות הזו ובכל הריחוף - השיטוט מדמות לדמות ...
ב'גנב החלומות' נסחפים עם הדמויות חודרים הכי עמוק שאפשר לעולמם ובונים מהם מאגר של חלומות.
".. ארכיטקטורה מופלאה של חלומות .."

חלומות של אחד ובעצם חלומות של כולם!!!!

עלוב.
הרעיון נשמע מעולה, העטיפה מעניינת, שם הספר גרם לי להוריד אותו מהמדף, והתלהבתי עוד יותר אחרי שקראתי את התקציר בגב. וכשמתחילים לקרוא.. טוב, מתאכזבים זו מילה עדינה מאד.
לא ברור אם מגיע לו אפילו כוכב בודד.
אלוני, תחזור לארכיטקטורה או מה שזה לא יהיה.

ספר שלוקח, מסע אינטלקטואלי שיש בו אסוציאציות וצירופים מקסימים.