• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
רחמים

רחמים

מאת מיכל שלו

הביקורת של מאיה

תמונה של מאיה
רחמים

רחמים

מאת מיכל שלו

הביקורת של מאיה

תמונה של מאיה
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:2005
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
עומרי
לפני 14 שנים

“מתכון לסלט ערבי-יווני: לקחת תחקיר אקדמאי מושקע, להוסיף דמויות במבטאים שונים, קצת תיאורי נוף, קמצוץ ע”

2/24
ביקורות על רחמים
הבאה
Eli.A
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 15 שנים

“ספר מצוין המתאר את חיי 3 משפחות במדינות שונות, אהבה על רקע נמצב המדיני ומאורעות פוליטיים המתרחשים, ס”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

התייאשתי ונישברתי. אני מתה על כל הספרים של מיכל שלו, אבל בספר זה מופיעים כ-1,000 שמות שונים. הספר מבלבל אפילו את הסופרת, כך נראה. בתחילת החלק השלישי של הספר נישברתי ולא נראה לי שאי פעם אנסה לסיים אותו. על פניו נראה כי הסופרת המקסימה והמדהימה פשוט חשבה - בוא נשב ונכתוב 520 עמודים עם שמות/סיפורים/התרחשויות ונאתגר את הקוראים הנאמנים ביותר בספר אמנם מרתק אך נוגע ברמה הגבוהה ביותר של לא קריא. באיזשהו שלב הרגשתי כאילו שאני לוקה בשיכלי כי לא הצלחתי להבין מי נגד מי ולמה.
חבל, כי כל סיפור יכול להיות מרתק בפני עצמו אם היה זוכה לספר נפרד. חבל חבל חבל....

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ר
רמי כהן
תמונה של רונה
רונה
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של אוהבת לקרוא
אוהבת לקרוא
ח
חנה
5קוראים|גיל ממוצע60|60%נשים

על המבקרת

תמונה של מאיה

מאיה

חברה מזה 17 שנים
35 ביקורות•1 נבחרות•75 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלאסית
תמונה של מאיה
מאיה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות35
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה75
דירוג ממוצע5.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת18ספרות מקורית12ספרות קלאסית2

דיון על הביקורת

1 תגובה
אוהבת לקרוא
אוהבת לקרוא•לפני 15 שנים

מזדהה עם הרגשתך לגבי הספר

למרות שבסוף הצלחתי לסיים אותו הרגשתי שהוא עמוס בסיפורים שהיא מתעקשת לחבר בין כולם בסוף
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של מאיה

יומנו של מכשף (מהדורת 1998)

יומנו של מכשף (מהדורת 1998)

פאולו קואלו

אחרי שקוראים את הספר הזה, פתאום מבינים שהספרים מוצאים אותנו ולא תמיד אנחנו אותם. ראשית, הספר הזה הוא לטעמי המעמיק והמקיף ביותר של הסופר.
הערת אגב, אם רק לאחרונה סיימתם לקרוא ספר אחר שלו-המתינו מעט וחיזרו לקרוא בספר לאחר שכבר כמעט שכחתם את הקודם. למרות שלגמרי לשכוח את הספרים שלו, פשוט אי אפשר וטוב שכך. אם קוראים אותם ברצף אז לעיתים יש את התחושה שהאחד הוא כמו השני ולא המשכו.
וכעט לספר עצמו:
אדם מחפש, כמו כולנו את הכוחות (חרב) לעשות איתה את הלא יאומן. כדי ל"הרוויח" את החרב, הוא עורך מסע עליה לרגל ובדרך מתגלים לו תובנות מחוכמות החיים.
לטעמי, היפה שבהם הוא ההבנה שאת החוכמות העמוקות והמדהימות ביותר יש לחפש דווקא אצל האנשים הרגילים והפשוטים ולוא דווקא אצל המאסטרים הרוחניים.
חוץ מזה, שזה ספר סוחף וקל לקריאה במרביתו. הוא שזור תובנות שישנו את גישתכם לחיים. אם לא ביקשתם שינויים, אזי תמצאו בספר-חיזוקים. ואם ביקשתם לטלטל מעט את חייכם כדי לצאת "מתחום הנוחות", אזי תמצאו בספר הזה מדריך טוב להתחלה חדשה.

לפני 14 שנים•מאיה
ליל האוב

ליל האוב

פול אוסטר

שמעתי שהספר מצויין !!!

אני רצה לחפש אותו בסיפרייה המקומית. אדווח לכשיסתיים.

לפני 14 שנים•מאיה
ערבה עיוורת, עלמה נמה

ערבה עיוורת, עלמה נמה

הרוקי מורקמי

מאסטר הספרות "הנושכת", בעיניי !! זהו אוסף סיפורים קצרים שכמו נדחסו למספר עמודים וכל שורה נוספת בסיפור תגרע מטעמו המשובח ותמתח את העלילה שלא לצורך. הדמויות בסיפורים משעשעות, וכבר בשורות הראשונות של כל סיפור הקורא ניצב לצד הדמות, מתאהב בו ועוקב אחריו בשקיקה. גם אחרי שהסיפור נגמר נשארת תחושת הידהוד מ"נוכחות" הדמות בסיפור שפתאום מלווה את הקורא גם אחרי שתם הסיפור. אני מאוד אוהבת את הגבול הדק שבין סיפור הזוי לבין סיפור פנטזיה והרוקי מורקמי מהלך בדיקנות על החבל הזה במינון עדין ומדוייק. סיפורים הזויים אינם לטעמי אך מעט מתח בגבול הפנטזיה הינם חוויה עילאית. זאת בעיניי ספרות "נושכת". מומלץ למי שאוהב להלך על חבל דק אך יציב.

לפני 14 שנים•מאיה
מסע אל בטן האדמה

מסע אל בטן האדמה

ז'ול ורן (וורן)

קראתי את הספר הזה כמתבגרת לפני המממוווןןן שנים! מומלץ מאוד לאוהבי סיפורי הפנטזיה ומדהים עוד יותר לגלות כמה ממה שהוא כתב עליו באמת פותח בימינו.

לפני 14 שנים•מאיה
ואם היו אומרים לך

ואם היו אומרים לך

גלית דיסטל אטבריאן

ספר מיוחד על נושא ייחודי שקל להיזדהות בו עם האם הנאבקת בין הידיעה להכחשה ובין המציאות לחלומות. מאוד אהבתי את הסיפור, אך העלילה מעט "נמרחה" על פני עמודים רבים בעיקר במחצית הראשונה של הספר.
ספר טוב...בסך הכל.

לפני 14 שנים•מאיה
המאהב השני של הרבנית

המאהב השני של הרבנית

משה גרנות

חיוך קל התפשט על פניי למין הפיסקה השניה.
סרג'יו מ"גבעת חלפון אינה עונה" דיבר אליי מבין דפי הספר. הספר כתוב כאילו איש חביב ממוצא רומני פוגש אותך בחדר המדרגות ומתחיל לספר לך בעברית "משובשת" את קורות חייו. הספר מלא בחן ונורא כיף לקרוא בו. חולשתו של הספר היא בעובדה שזה קצת מעייף לקרוא ספר במבטא רומני ובעיברית "שגויה" לאורך עמודים שלמים. אך בהחלט ראוי להיקרא גם אם בהפסקות. במקרה לקחתי ספר זה מהסיפריה ופתאום אני רואה שאין אף תגובה אחרת על הספר. מעניין לדעת מה אחרים חושבים עליו?
דרך אגב הצילום על הכריכה מאוד חינני.

לפני 14 שנים•מאיה
חצי שמש צהובה

חצי שמש צהובה

צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה

ספר חשוב מוסרית ! אך לא מלהיב ספרותית. היה כן מעניין לקרוא סיפור אפריקאי שיש בו ניחוחות אקזוטיים וגם מצבים מצחיקים. אך הספר לא הצליח לרתק אותי עד סופו. סגנון הסיפור חביב והמאורעות חשוב שיסופר עליהם. לקחתי אותו מהסיפריה כך שזה בסדר.... לא ספר חובה וגם לא נפילה.

לפני 14 שנים•מאיה
בתו

בתו

יורם קניוק

לא הצלחתי לסיים את הספר.

לפני 14 שנים•מאיה
שומרת אחותי

שומרת אחותי

ג'ודי פיקו

הסיפור מפתיע ו"חכם" מאוד. לצערי ראיתי תחילה את הסרט ובמקרה של הספר הזה, הנאת הקריאה נפגמה אנושות... הדמויות מהסרט, שהוא אגב חזק מאוד - עד דמעות למין הדקה העשירית של הסרט- העיבו על הדמיון, ודמותם נשקפה אליי מבין העמודים. הספר סחף מאוד גם את אלו מבין חבריי שאינם קוראים בכלל. שפתה של הסופרת מדויקת מאוד והיא התברכה בכישרון לעיתוי ספרותי ויצירתיות בתוך קלישאות אמריקאיות דביקות. מומלץ לחובבי הספרות האמריקאית-דרמטית-סנטימנטלית. במצבי רוח מסוימים אני מכורה לזה ובאחרים היא דביקה לי מדיי.

בשום מקרה אל תראי תחילה את הסרט.

לפני 14 שנים•מאיה

ביקורות נוספות על "רחמים"

רחמים

רחמים

מיכל שלו

יש לי חשד שישנם סופרים שמוציאים לאור ספרים ארוכים מאוד בכוונה, מתוך מחשבה שאם יעלו את כמות העמודים הספר יימכר יותר או יצליח יותר. כדי למלא את הספר בעמודים דוחפים המון דמויות והמון עלילות לא רלוונטיות. חוזרים ללא לאות על אותם עובדות שידועות לנו מ5 פרקים לפני. כאילו שמדובר באופרת סבון שצריך להזכיר לצופים לפני כל פרק מה היה בפרק הקודם.
זה בדיוק הספר הזה. וזה הסבל שנגרם לקורא.
יחד עם זאת ישנה כמות עצומה של דיאלוגים סתמיים שלא מזיזים את מהלך העלילה במיל אחד. לעיתים הדיאלוגים כל כך שטחיים שזה נראה כאילו ילד בכיתה ו כתב חלק מהספר.
מה שהכי הוריד את רמת הספר – היה הניסיון העלוב מצד אחד להציג דמויות מקהיר וכביכול מתרבויות שונות אבל מצד שני לתת להם את סגנון הדיבור הישראלי ומנטליות ישראלית עם כמה מילים אותם שמעה מישראלים יוצאי תרבות ערב. הכלל הראשון לסופר שרוצה לכתוב על תרבויות אחרות – ללמוד את השפה שלהם ואת המנטליות האמיתית שלהם. מספיק לקרוא כמה דיאלוגים ולחוש בכך שמדובר בדיאלוגים של ישראלים בסגנון ישראלי מובהק.
לגבי המאכלים במצרים. אולי הסופרת תתפלא לשמוע אבל המצרים אוכלים עוד אוכל חוץ מפול ואת המילה "סלמאתק" – אני בספק אם המצרים אומרים זאת . אז היה רצוי יחד עם החקירה ההיסטורית לראות סרט אחד או שניים מצרי או לפחות לדבר עם יהודי מצריים על ניב הדיבור ואופן הדיבור.
הסופרת שוכחת שהספר מיועד לקוראים ישראליים ומספרת לנו את העובדות על מלחמת השחרור ועוד כמה עובדות בנאליות על ישראל. דוגמא – איסור אכילת בשר וחלב. עובדות אלו מיותרות אשר מנפחות את הספר וידועות לכל שוחר ספרים ואפילו לקורא מתחיל.
מי יודע אולי היא חשבה שהספר ישר יתורגם ל20 שפות ויצטרכו הסבר מפורט בגוף הספר על מדינת ישראל ועל מנהגים ותחביבים שונים.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רמי כהן
רחמים

רחמים

מיכל שלו

מתכון לסלט ערבי-יווני: לקחת תחקיר אקדמאי מושקע, להוסיף דמויות במבטאים שונים, קצת תיאורי נוף, קמצוץ עלילה מותחת.להכניס לקערת כחול לבן, להגיש בכריכה רכה. רק הכי חשוב, לא לערבב! מיכל שלו לא מערבבת , ויש לומר שמכל סופרי המשפטנים לשעבר(ותודו שהם צצים יותר בעשור האחרון)היא החביבה עלי. מהספר של מיכל שלו -עדנה מזי"א היתה יכולה לעשות מחזה מצויין. כמצופה, מדובר ברומן היסטורי-ציוני שחותך את גורלנו האכזר כיהודים שמצאו עצמם יחד בתוך מדינת מיתון וחמסין. הספר הצבעוני הזה, הוא בדיוק כמו סלט טרי שלא מעורבב טוב. הטעם חזק מדי ולפעמים תפל ולבסוף מה שנשאר זה רק המיץ הספרותי של רעיון מקורי בעל דעה פוליטית מובהקת ועלילה קצת מאולצת. התחקיר היסודי ללא ספק בנה את העלילה אך המציאות עולה על כל דמיון. וזאת בזמן שבנובלה הכהן הגדול הוא הדימיון המרתק באופיו המציאותי.והמציאות? בשביל זה יש חדשות. וזהו בדיוק ההבדל בין ספר מוצלח לזה שאינו. היכולת לבנות מציאות חדשה על זאת אשר היתה פעם או שהיינו רוצים לראות בעתיד. לא עבודת שורשים וגם לא מרקחת לספרות פופולארית.אגב, בסוף, המיץ של הסלט הזה לא כל כך רע. בתיאבון.

לפני 14 שנים•עומרי
רחמים

רחמים

מיכל שלו

האמת אני לא יודעת על מה שאר המבקרים מדברים, אני ממש אהבתי את הספר! אולי לא סיימתם לקרוא אותו ולכן לא הבנתם את הפואנטה?
נכון שהוא ארוך אבל הוא כן מתקשר לקראת הסוף וכל סיפור בנפרד הוא מעולה בפני עצמו. אני באופן אישי קראתי אותו מספר פעמים ובכל פעם לא בא לי שהוא ייגמר.
נכון, זה לא ספר קליל, אבל למי שיש זמן וכוח להשקיע בספר טוב, אני מאוד ממליצה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•shlomitzi
רחמים

רחמים

מיכל שלו

אהבתי, ספר טוב למרות עומס דמויות ואירועים, עקבתי אחרי כל דמויות ואירועים. וזה גם תרם ידע כללי על תרבות, דת והיסטוריה.
בקיצור נהנתי

לפני 15 שנים•
★★★★★
•shay
רחמים

רחמים

מיכל שלו

ספר מעולה,ספר שבו יוצרת מיכל שלו, פסיפס אנושי צבעוני ואקזוטי וסאגה משפחתית רחבת יריעה, הנפשרת על פני שלוש דתות, שלוש יבשות ושבע - מאות שנים.רשת של קשרים סבוכים, רווי תשוקה ומכאוב, מתרקמת בין בדמויות מלאות החיים, וסוחפת את הקורא למסע גילויים מסחרר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אורית
רחמים

רחמים

מיכל שלו

הסיפורים השונים הם לא רעים בפני עצמם (ביניהם יותר וביניהם שפחות) אבל כסיפורים נפרדים.
הניסיון לשלב ולקשור בין כלל הסיפורים השונים מרגיש מאולץ ומיותר.
היה עדיף כבר להשאיר את הספר כאוגדן סיפורים קצרים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•המרגל שהתרגל
רחמים

רחמים

מיכל שלו

אני,דווקא, מאוד אהבתי את הספר אפילו יותר מספרים האחרים של הסופרת, דווקא בגלל שהוא מאוד מסובך וצריך להפעיל קצת את המוח כדי לעקוב אחרי העלילה ולהבין מה קורה עם הדמויות, הספר תרם בצורה יוצאת מן הכלל לידע הכללי שלי!

לפני 15 שנים•soli
רחמים

רחמים

מיכל שלו

""מסובך", אמרה הכלה". כך הרגשתי כשקראתי את הספר. מסובך. יותר מידי דמויות, לטעמי לא ממוקד מספיק. ספריה הראשונים, לטעמי, טובים בהרבה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ברכה
רחמים

רחמים

מיכל שלו

למרות עומס השמות והארועים. מי שמצליח לעקוב פשוט נסחף לתוך סיפורים ועולמות שכתובים בצורה קולחת ומעניינת.
אבל באמת קשה לעקוב...
על הקטעים של מוחמד בצעירותו למשל דילגתי

לפני 16 שנים•
★★★★★
•שי