ספר מתח טוב ומעורר מחשבה. סיפור אכזרי שכתוב טוב ובצורה סוחפת למדי, על היכולת של בני אדם להיות אכזריים ואדישים לסבל של יצורים חיים באשר הם - קרוב משפחה, אדם זר או כלב.
אדם רגיל לכאורה, בורגני, עם אשה ותינוקת קטנה, עבודה מסודרת, בית בפרברים ותוכנית חיסכון, מוצא סכום כסף גדול והופך לאט לאט לרוצח אכזרי בלי מצפון. אשתו שותפה לרציחות ובעצם שתיקתה היא מעודדת אותו להמשיך בפשעיו:
" קור הרוח שבו הגיבה לווידוי שלי גרם לי תחושת הקלה שלא תאמן. חששתי שהמעשה שלי יפחיד אותה, שהיא תנהג בי פתאום כאילו הייתי מפלצת פסיכופטית, אבל שום דבר כזה לא קרה. לא היתה שום סיבה שזה יקרה - הבנתי עכשיו - בדיוק כמו שאני עדיין ראיתי את עצמי כאדם טוב למרות הפשע שביצעתי, כך ראתה אותי גם שרה. היה לנו כל עברנו המשותף כדי לשמש כמטען-נגד לאותה חריגה יחידה..."
( עמ' 112)
"והנה פתאום יש כסף והיא יכולה להתחיל לחלום שוב. היא יכולה לכתוב את רשימת המשאלות שלה, לדפדף בעיתונים ולתכנן לעצמה חיים חדשים. זה היה נחמד לדמיין אותה - מלאת תקווה וכיסופים...אבל היה בזה גם משהו עצוב נורא. היינו לכודים, קלטתי, חצינו גבול ולא יכולנו לחזור עוד. הכסף בזה שנתן לנו הזדמנות לחלום, התיר לנו לבוז לחיינו בהווה, למשרה שלי בבית המסחר, לביתנו המצופה אלומיניום, לעיירה סביבנו - כבר הסתכלנו על זה כחלק מעברנו, מה שהיה לפני שנעשנו למליונרים. זה היה מגומד, אפרורי, בלתי נסבל..."
(עמ' 114)
התחושה היא שאולי כל מה שאדם צריך כדי להצדיק את הפיכתו מאדם רגיל לרוצח סדרתי הוא רק תרוץ. במקרה זה - כסף.
האם אנו לא הופכים להיות שותפים לפשע בעצם טמינת ראשינו בחול לנוכח כל השחיטות האכזריות של בעלי החיים וההתעללות בהם? אני רואה בכך הקבלה.
ומעבר לכך, האם הרוע משתלם? מה אתה היית עושה אם היית מוצא 4 מליון דולר, עד לאן היית מוכן להגיע כדי להגן על הכסף שיכול לממש את כל הפנטזיות שלך?? איזה צידוקים היית מוצא למעשך?










