יותר מפעם אחת נחשפנו לסיפורים בעלי תוכן דומה, אולם לא זכור לי שהאהבה החלה ממקום כה שונה, כה נמוך, וחסרת סיכוי למימוש - כפי שזו החלה.
אולם, לא סופר כניקולס ספארקס - בעל המוניטין בסיפורי אהבה, יעצור ויאמר: "רגע, כאן הגזמתי, המרחק רב, בוא נקרב בין הדמויות מעט יותר, לתחילת הסיפור."
ג'יימי, בתו של כומר העיירה שבה מתרחשת העלילה, נחשבה כמוקצת- שאיש לא יתאהב בה לעולם: יופיה, שלא היה מעורר איש, בגדיה הפשוטים, תסרוקת הקוקו התמידית ששיוו לה מראה מבוגר, וספר התנ"ך שתמיד היה מתחת לזרועה...נו, תסכימו שזה לא בדיוק המתכון שיגרום לאיש מחברי כיתתה לעמוד בתור ולהציע לה חברות.
ומנגד, לאנדון, שלא הצטיין במאומה. אה, נזכרתי: הוא ידע לקשור שמונה סוגי קשר מלחים, ולאזן עיפרון מאונך על האצבע במשך שלושים שניות... גם כאן, לא בדיוק מצאי שיעלה סומק על לחייה של מלכת הכיתה, ויגרום לה להחסיר פעימה...
וכך, כשרשימת מלאי הנערות ה"שוות" שבכיתתו נגמר, ולא נמצאה נערה אחת שתסכים להתלוות אליו לנשף סיום הלימודים ההולך וקרב, וכאשר מכבש ה"מה יגידו", ו"אי אפשר לבוא לבד" לוחצים עליו - החליט לאנדון להזמין את בתו של הכומר, שכפי שזכור לנו: לא הייתה "מציאה גדולה" ובתחרות למלכת הכיתה, כנראה שגם לא ביקשה טופסי הרשמה...
במהלך המסיבה ולאחריה, הגבות שהורמו כלפיו בהפתעה, וכמובן בזלזול - זכו לגמגומים ולהסברים שתומצתו למשהו כמו: "טוב, זה רק הפעם, למסיבה", "היא לא הטעם שלי", "לא הייתה ברירה", וכו', אם אתם מבינים למה הכוונה.
וכמו שכולנו יודעים, צרות באות בצרורות. ולאחר המסיבה, הגיעה הצגת סוף השנה, והתפקיד שהוצע לו היה לשחק לצידה של... ניחשתם. תפקיד שממש לא היה לטעמו, ועוד לצידה של מישהי שהייתה מבחינתו, תקלה חולפת.
בסיום ההצגה, שזכתה לביקורות מצוינות התחיל לאנדון להרגיש באהבה הפועמת, ואף היה מלווה אותה לביתה, בשעות הערב - גם מחשש שיראו אותו בחברתה. בקיצור, כפי שרבות מהאהבות מתחילות.
הסיפור מסופר בהומור קליל, היכן שניתן לשימוש, ופה ושם אף ישנה התייחסות לאמונה באלוהים (כמשהו שאנו מאמינים בו, כנראה, מתוך מחסור בידע. תנסו לחשוב על אדם וחווה...)
מיד יאמר: זהו לא ספר הומוריסטי, ולא ספר דת או משהו בסגנון, אלא סיפור מטריף על אהבה בלתי אפשרית שהחלה ככזו עד לסיום הסיפור ("להיות מאוהב בנערה כמו ג'יימי סאליבן היה בלי ספק הדבר המוזר ביותר שקרה לי אי פעם.")
הערה: נדמה לי שהוצאת הספרים שינתה את שם הספר ל"סיפור אהבה בלתי נשכח", שם שכמובן מתאים יותר לתוכן - אולם הספר שקראתי היה ללא המילה "אהבה", וגם זה בסדר.
ארשה לעצמי להגות בחצי קול: ללא ספק, זהו אחד הספרים המרגשים ביותר שהזדמן לי לקרוא אי פעם!
* ולא, איני חושב שהגזמתי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
