מזמן לא קראתי ספר שנגע וריגש אותי כל כך.
אנצו (המספר) נולד ללא אגודלים וזה מקומם. לדבריו, אפילו לקוף שהוא החיה כמעט הכי סתומה על כדור הארץ יש אגודלים.
גם נבצר ממנו לתקשר מילולית עם בני אדם אך מבין אותם.
והוא חברו הטוב ביותר של דֶני (דניס) המתגורר בסיאטל. דֶני הינו נהג מרוצים מחונן בעל יכולות פנומנליות, נשוי לאיב ואב לזואי אותה מכיר אנצו מיום היוולדה. דני מכנה אותו בחיבה 'צוֹ' ויש ביניהם הבנה מעבר למילים. הוא לומד מדני ומצפייה בטלוויזיה הרבה. בין השאר על מירוצים בכל מזג אוויר, גם בגשם. נהיגת מכונית מרוץ בגשם היא אמנות של ממש. צריך ללמוד איך להתאחד עם המכונית והמסלול, לדעת מתי לתת לרפלקסים לפעול ומתי צריך לחשוב כשיש לך חלקיקי שנייה. איך להימנע מסחרור ואבדן שליטה.
דני אוהב את אנצו שאוהב לא פחות אותו ואת משפחתו. הם עוברים הרבה יחד, שכם אל שכם בטוב וברע, באש ובמים, בשמחות ועצב. נאמנות ללא תנאים. כשאנצו מזדקן ואינו חש טוב דני שם בשבילו. כשדני במשבר אישי קשה ומסתבך משפטית על לא עוול בכפו- ומעורבים בכך הורי איב שאנצו מתייחס אליהם בלגלוג 'התאומים' בגלל דמיונם החיצוני ולבושם הזהה- הוא לצידו. 'התאומים' רעים וחורשי מזימות. דֶני גם נקלע לקשיים כלכליים בעטיים ואנצו רוצה להחטיף להם כהלכה אבל אינו יכול לעשות הרבה. בעיקר לעודד את דני בדרכו המיוחדת ולקוות שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.
הוא יודע שיומו יגיע ומאמין במסורת המונגולית לפיה ישוב לעולם כאדם.
כי אנצו שדרך עיניו מובא הסיפור אינו אדם רגיל אלא הולך על ארבע.
כלב מופלא ונבון שאוּמץ כגור, מלא חמלה ואנושיות כמו הספר ובמיוחד סופו.

"לפעמים אני חושב שאתה ממש מבין אותי," הוא אמר. "כאילו יש בתוכך בן אדם. כאילו אתה יודע הכל."
נכון, אמרתי לעצמי. אני יודע הכל. (עמ' 60)

אנצ'ו הוא כלב לברדור. כלומר, חצי ממנו. אין לו מושג מה החצי השני האחראי על הגנים שלו. בעל החווה בספאנגל -שם נולד, אומר שאביו היה תערובת של פודל וכלב רועים אבל אנצ'ו אומר שזה זיוני שכל. כי ידוע שהפודלים לא מי יודע חכמים. אנצ'ו משוכנע שאבא שלו היה טרייר. הם ידועים כבעלי חשיבה יצירתית ודעתניים.
כשהוא היה בן כמה שבועות דני בא לחווה ואימץ אותו. אנצ'ו זוכר איך דני תפס אותו בעורפו והרים אותו לגובה. ואז אנצ'ו הציץ על דני. הוא ראה גבר לא גדול, אבל תקיף., בעל עיני קרח כחולות וחודרות , והיה לו זקן קצר כמו פרווה של טרייר אירי.

דני הוא נהג מירוצים. בבוקר כשהוא יוצא לעבודה הוא משאיר לאנצ'ו את הטלוויזיה דולקת. הכי הוא אוהב את ערוץ המירוצים ספיד., ואת הפורמולה 1 הוא אוהב במיוחד, ושולט בכל השמות שלקחו אליפות: ג'ים קלארק, ג'קי סטיוארט, איירטון סנה,ועוד. כשדני ואנצ'ו צופים ביחד בקלטות של מירוצים - בעוד דני מנתח את המהלכים ובונה לו אסטרטגיה, אנצ'ו חושב איך לתעל את כל אותם מהלכים ולהפוך אותם לכלים לחיים. כי בזמן שאמצ'ו שוכב על הרצפה כשראשו מונח על כפותיו אולי זה נראה לכם שהוא סתם מתבטל אבל האמת היא שהראש שלו כל הזמן עובד, המחשבות לא מפסיקות להתרוצץ, והוא ממש פילוסוף פרוותי שאומנם לא מדבר, אך הוא שופע חוכמה ורגש, ומבין הכל.
דני גידל את אנצ'ו מאז היותו גור, ואנצ'ו היה שם וליווה את דני בכל תחנות חייו החשובות , ושימשו זה לזה כתף והיו אחד לשני הרבה יותר מכלב ובעליו.

זהו ספר מקסים, הכתוב מבעד לעיניו של כלב בצורה מדויקת ולא נותר אלא להגיד בפעם המי יודע כמה: אם רק הייתם מדברים- זה היה מושלם!

סיפור מקסים שמובא לנו מפיו של כלב, ולא סתם אלא אחד אנושי מאוד, ועוד פילוסוף לא קטן.
"מאז ומתמיד הרגשתי מאוד אנושי. תמיד ידעתי שיש בי משהו שמייחד אותי מכלבים אחרים. מובן שדחסו אותי לתוך גוף של כלב, אבל זאת רק הקליפה. מה שחשוב הוא מה שבפנים. הנשמה. והנשמה שלי אנושית מאוד" (עמוד 10).

העלילה כאן לא משחקת תפקיד מרכזי, אבל נמצא הרבה משפטים מצחיקים וחכמים בנושאים כמו זוגיות, שאפתנות, אהבה, נאמנות ואפילו משמעות החיים. פילוסוף כבר אמרתי? אבל אחד חביב.

אגב, רואים שהסופר חובב מירוצי מכוניות. יש לא מעט התייחסויות למרוצים עצמם בספר. "המכונית נוסעת בעקבות העין. הנהג שלא מסוגל להתיק את עיניו מהקיר כשהוא נכנס לסחרור, יתנגש בקיר. הנהג שמסתכל על המסלול כשהוא מרגיש שהצמיגים שלו מאבדים אחיזה, ישיב לעצמו את השליטה ברכב" (עמוד 79).

העניין הוא שאמנות נהיגת המרוצים בגשם כוללת כמה דברים שאני חושב שכדאי מאוד ליישם, גם בארץ שלנו שלא בורכה בגשמים רבים, אחרת גם הקסדה לא תעזור לכם:
• יש להימנע מהתנגשות במכוניות אחרות. זה עלול לגרום להן נזק בלתי הפיך.
• יש להימנע מלשפוך שמן על הכביש כדי לפגוע במכוניות אחרות. חוץ מזה שזה מכוער, זה יכול לפגוע במזיק עצמו.
• יש לשמור על חוקי התנועה הבסיסיים.
• יש להקפיד על מהירות מקסימלית מסוימת ולא לחרוג ממנה. אתם אמנם נוהגים על מכונית מירוץ, אבל בכל זאת זה לא מטוס.

טוב אז ככה: השם לא מי יודע מה אבל התוכן מדהים!לקרוא ספר מזוית ראיה של כלב ואוו. כאוהבת כלבים הספר ממש הצליח לגעת בליבי, הספר כתוב טוב הספר רגיש והספר מומלץ נקודה!

ספר מקסים מהנה ומרגש. סיפור חיים לא קל ממבט עיניו ומפיו של כלב פילוסוף. אנצו היה גור צעיר כשדני לקח אותו אליו. במשך מספר שנים אנצו מלווה את דני, מרווקות, להכרות עם איב, לחיים משותפים, חתונה ולידת בתם המשותפת (של איב ודני, לא של אנצו) - זואי. כשחיי המשפחה עוברים מהפיכה לא פשוטה, אנצו הוא זה שנשאר לצד דני בשעותיו הקשות ועד בכלל. הסיפור מסופר מי אנצו, כעת כבר כלב זקן, שהיה ונשאר חבר נאמן למשפחה - לדני, איב וזואי.

כמו שרבים כתבו אז גם אני חושבת שהספר מקסים ומרגש, הספר מסופר מזוית עינו של כלב, יש בו עצב שמחה והמון אהבה, מומלץ בחום לאוהביי חיות, ולא רק, פשוט מומלץ לכולם לקרוא, הנאה מובטחת.

".. כי הזיכרון הוא זמן שקורס לתוך עצמו."(עמ' 19)
ספר מופלא המשלב נקודות מבט מיוחדות ומעניינות: האחת, מנקודת מבטו של נהג מרוצים
והשניה, מנקודת מבטו של כלבו שלמעשה מבין ורואה הכל, אך לא יכול לדבר.
ואם תהיתם על חוכמתו של הכלב, אז טעיתם..
ספר משמעותי שלבטח אהרהר בו רבות.
תהנו!

אין מילים לתאר כמה הספר מרגש, מקסים, נוגע ללב...כמה אנושיות יש בסיפור הזה! כמה עומק, חמלה, תבונה...נראה כאילו באמת רק כלב יכול לכתוב בצורה כזאת.

ספר מדהים!!!
את הסיפור מספר אנצ'ו הכלב - דמות חכמה, חמודה ומעוררת הזדהות. הוא מספר הכל מנקודת מבט שהיא תמימה וחדת אבחנה בו זמנית .
סיימתי את הספר הזה נקרעת בין עצב לשמחה, ומעל הכל - בתחושה של "גמני רוצה כלב!!!".
אין ספק שגארת' סטיין הוא סופר מעולה (וגם נהג טוב/חובב מירוצים מושבע - הספר מלא בדימויים גאוניים מעולם הנהיגה והמירוצים...).