משפטו של רומן זדורוב, הוא כנראה ההליך הפלילי המוכר ביותר בישראל, יש בו את כל המרכיבים של סרט הוליוודי, רצח אכזרי של ילדה צעירה בבית ספר, מהגר עני שהורשע ברצח למרות טענות רבות שהוא חף מפשע, מתמודדת נפש שמואשמת ברצח ומאוחר יותר תתבע את מאשימיה, בקשה למשפט חוזר שמתקבלת אחרי מאבק של עיקש, מאבק בין פרקליטות, שופט, ציבור ותקשורת שמסתיים בזיכוי, שחרור, אבל גם תעלומה שנשארה, מי רצח את תאיר ראדה?
ספרו של פרופסור אזי לב און "רצח תאיר ראדה ופרשת רומן זדורוב-ממסד צדק אזרחים ורשתות חברתיות, הוא ספר מקיף, מעניין שסוקר את הפרשה משני הבטים עיקריים.
ההיבט הראשון הוא ההיבט העובדתי, אזי סוקר באופן דקדקני את הנסיבות לפני הרצח, את חייה של תאיר, מתאר את הממצאים בזירת הרצח. את חקירת רומן זדורוב, משפטיו השונים, עד למשפט החוזרו הזכוי ב 2023. התיאור הוא מפורט מאוד, מדוייק, מכיל תמונות רבות, הוא משתדל להיות אוביקטיבי ומביא את העובדות וטענות הצדדים, כמעט ללא פרשנות משלו. חלק זה א הוא מאיר עיניים ומדויק מאוד, בניגוד לספרים אחרים שעסקו בפרשה ומטבעם אינם אוביקטיבים, כמו ספרו של ירום הלוי פרקליטו האחרון של זדורוב, אזי מנסה כמיטב יכולתו לשמור על איזון ולא להביע את דעתו אלא לסקור את העובדות כמעט בלי פרשנות משלו, בסיפור שמטבעו מעורר כל כך הרבה רגשות זהו מהלך לא פשוט ואני חושב שאזי עומד בו היטב.
החלק השני החדשני יותר עוסק בהשפעת התקשורת בכלל והרשתות החברתיות בפרט על מהלך המשפט, הוא מראה את ההיבטים החיוביים הרבים של התקשורת אך גם מזהיר מפני השפעות שליליות לא מעטות.
הוא מנתח באופן מפורט את הנסיון להשיג צדק חברתי באמצעות בלשות המונים. התופעה שבה עשרות אלפי אזרחים הפכו את פייסבוק לחמ"ל חקירות אלטרנטיבי.
בעבר, המשטרה והפרקליטות החזיקו במונופול על חומרי החקירה, והתקשורת הממוסדת תיווכה אותם לציבור. פרשת זדורוב, דרך קבוצות פייסבוק ענקיות שברה את המבנה הזה. פרוטוקולים, עדויות, חוות דעת פורנזיות וסרטוני שחזור נסרקו והועלו לרשת. המידע הפך לנחלת הכלל, והציבור הפסיק להיות צרכן פסיבי והפך לשחקן אקטיבי.
הפעילים הקימו אתרים ייעודיים שבהם הועלו, תומללו וקוטלגו כלל פרוטוקולי המשפט, העדויות והראיות הפורנזיות. הדבר אפשר לאזרחים מן השורה לבדוק, לחקור ולבדוק את הממצאים, לדוגמה תומללו כל השיחות של זדורוב עם המדובב, שחלקן לא תומללו או תומללו בצורה מוטעית, דוגמה נוספת הפעילים שחלקם היו מומחים למחשב גילו כי ההאשמות על כך שזדורוב חיפש סרטי סנאף, עיין בחומר פדופילי וחיפש חומרים על תקיפה במחשב, לא היו ולא נבראו, האשמות אלה היו חלק מהבסיס להרשעה של זדורוב
לב-און מדגיש שהאקטיביזם הדיגיטלי בפרשה זו לא צמח בוואקום, אלא מתוך תחושת מיאוס עמוקה וחשדנות כלפי זרועות החוק. הרשת תפקדה כ"בית משפט של העם" מתוך הנחה מוקדמת שהממסד רקוב, עצלן או מנסה להגן על עצמו בכל מחיר מפני הודאה בטעות.
עם כניסתו של עו"ד ירום הלוי לתיק, נוצר שיתוף פעולה הדוק בינו לבין פעילי הרשתות. הספר מראה כי קטעים נרחבים מהבקשה הרשמית לקיום משפט חוזר התבססו באופן ישיר על תגליות של פעילים, שגם סייעו כספית כדי להשיג מימון להבאת עדים מומחים, ודאגו הנושא ישאר בתודעה ציבורית ותקשורתית.
אבל לבית המשפט של העם יש גם צדדיים שליליים, הפצת תאוריות קונספירציה ושמועות שיח בלתי מבוסס: ה\הקונספירציות טשטשו לעיתים את העובדות המשפטיות והפורנזיות היבשות והקשו על הציבור להבחין בין ידע מבוסס להשערות פרועות. הפעילות הנרחבת ברשתות ליבתה זעזוע מתמשך ואובדן אמון מוחלט במערכת המשפט, המשטרה והפרקליטות. דה-לגיטימציה של מוסדות המדינה: בעוד שבביקורת בונה יש תועלת, השיח ברשתות נטה לעיתים קרובות לשלילה מוחלטת וגורפת של החלטות שיפוטיות וחקירתיות, ללא היכרות עמוקה עם סדרי הדין והראיות. ובעיקר פגיעה באנשים חנונים והטרדות ("משפט השדה") השמצות ופגיעה בשם טוב: גולשים ברשתות הפנו אצבע מאשימה כלפי אזרחים וגורמים שונים שלא היו קשורים לפרשה או שלא הוכחה אשמתם, והפכו אותם ל"חשודים" בעיני הציבור. הטרדות ופגיעה בפרטיות: מעורבים ושאינם מעורבים סבלו מהטרדות קשות, מציד מכשפות דיגיטלי ומחדירה חמורה לפרטיותם על לא עוול בכפם.
האם מדובר בתפעה חיובית? האם חוכמת ההמון עדיפה על חכמת המומחים? האם הרשת היא מקום למצוא את האמת או דווקא כר לטיפוח תיאוריות קונספירטיביות? האם מדובר בסיוע של אזרחים לאחראיים ומודאגים מערכת הצדק או שפרשת רצח הפכה למשחק וירטאלי לגריפת לייקים?
אני ממליץ לקרא את הספר ולהכריע בעצמכם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
