• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שטן

שטן

מאת ל.נ. טולסטוי

הביקורת של Marcus Aurelius

תמונה של Marcus Aurelius
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
שטן

שטן

מאת ל.נ. טולסטוי

הביקורת של Marcus Aurelius

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של Marcus Aurelius
הוצאה לאור:גוונים - עלים
שנת הוצאה:2003
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
זאבי קציר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 5 שנים

“⭐️⭐️⭐️1/2 מדובר בנובלה שטולסטוי כתב בערוב ימיו ואשר פורסמה בשנת 1911 רק לאחר מותו. טולסטוי כתב ורי”

4/5
ביקורות על שטן
הבאה
scoe
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שעות•4 דקות קריאה

המלכודת הסטרילית: על חטא, טירוף וחברה חולה ב"השטן" לטולסטוי

נובלת המופת של לב טולסטוי, "השטן", היא הרבה יותר מסיפור על בגידה או תשוקה אסורה; היא כתב אישום חריף, פסיכולוגי ומצמרר, נגד מוסר מעוות ותפיסת עולם חולה של "הכל או כלום". העובדה שטולסטוי עצמו התלבט עמוקות וכתב ליצירה שני סופים שונים – באחד הגיבור מתאבד ובשני הוא רוצח – אינה עדות לחוסר החלטיות ספרותי, אלא שיקוף מדויק של קריסה נפשית טוטאלית שאין ממנה מוצא.
​במרכז העלילה עומד יבגני אירטנב, גבר צעיר, אריסטוקרט, האובססיבי לחלוטין לניקיון, סדר ושלמות – הן בניהול אחוזתו והן במצפונה של נפשו. לפני נישואיו, הוא מנהל קשר מיני יצרי ומתמשך עם סטפנידה, איכרה מקומית נשואה, כחלק מ"סידור" מעמדי מקובל שנועד לספק את יצריו של האריסטוקרט הצעיר. אך הטרגדיה מתחילה כשיבגני נישא לליזה הטהורה, מנסה לבנות חיים "סטריליים" למופת, ומגלה שהקשר ההוא הותיר במוחו עקבות בלתי ניתנים למחיקה. סטפנידה הופכת עבורו לדיבוק מחשבתי, ל"שטן" המאיים להחריב את עולמו.
​כדי להבין את עוצמת הדיבוק הזה, חובה לחדור אל נבכי נפשו של הסופר עצמו. "השטן" אינו תרגיל ספרותי במגדל שן אקדמי; הוא נכתב בדם ליבו של טולסטוי, מתוך בעתה עמוקה מהשדים של עברו. יבגני הוא כפיל כמעט מדויק של טולסטוי הצעיר, שניהל בעצמו קשר מיני ממושך ויצרי עם איכרה באחוזתו (אקסיניה). גם שנים לאחר שנישא לסופיה ואף שהפך ל"נביא המוסרי" של רוסיה שהטיף להתנזרות, נרדף טולסטוי על ידי אותם דחפים חייתים. החרדה הפנימית שלו מפני הפיתוי הייתה כה קורעת, והאשמה כה כבדה, עד שהוא החביא את כתב היד של הנובלה בתוך ריפוד הכיסא שלו, באימה מוחלטת שמא אשתו תמצא אותו ותגלה את התהום הפעורה בנפשו.
​מנקודת מבט רציונלית של קורא מודרני, הפתרונות למצוקתו של יבגני נראים כמעט מובנים מאליהם: לעזוב את האחוזה, להרחיק את האיכרה, או אפילו – כפי שחלקנו עשויים לחשוב בצורה פרגמטית ועקמומית – למסד את החטא ולהפוך אותה למאהבת קבועה ודיסקרטית מהצד. לחלופין, הפתרון הטהור והאנושי ביותר היה שבירת חומות הגאווה וניהול שיחת כנות נואשת עם אשתו ליזה או עם אמו. ליזה, באהבתה ובאצילותה, סביר להניח שהייתה מוצאת את הכוח לחמול על בעלה החולה, לקחת פיקוד על האחוזה ולהרחיק את האיום הפיזי כדי להציל את נישואיהם.
​אך עבור יבגני, השבוי לחלוטין בתוך המערכת המושגית הנוקשה של זמנו ושל יוצרו, האופציות הללו פשוט לא היו קיימות. הוא נעל את עצמו בצינוק פנימי סגור ומסוגר. הגאווה המעמדית מנעה ממנו להודות בפני אמו שהוא איבד שליטה, ופחד המוסר הטוטאלי מנע ממנו "ללכלך" את עיניה של אשתו התמימה. בתוך תפיסת עולמו, להתוודות בפני ליזה ולבקש את חמלתה לא היה פתרון, אלא העונש הקשה מכל – אקט שהיה מכתים אותה ומחריב לחלוטין את ה"מקדש הסטרילי" האחרון שנותר לו. אפילו כשהוא מנסה להתוודע בפני דודו, החברה מנפנפת אותו בציניות ובקלילות, ומותירה אותו בודד לחלוטין בתוך הטירוף.
​בכך נוצר פער אירוני מרתק: טולסטוי ניסה לכתוב משל מוסרי-דתי על כניעה לחטא הבשרים, אך בגלל הגאונות הריאליסטית שלו, יצא תחת ידו תיאור קליני מושלם של קריסה פסיכיאטרית. במונחים מודרניים, יבגני אינו נבל קלאסי; הוא חולה נפש. הוא סבל מהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) קיצונית שהפכה פנטזיה חולפת ללופ מחשבתי כפייתי (Obsession). מחשבה זו הידרדרה בהדרגה לפסיכוזה חריפה ולאובדן בוחן המציאות, עד שראה באישה פשוטה הנושאת חציר שטן קוסמי בעל כוחות מאגיים שרודף אותו. בשני הסופים – בין אם הוא מפנה את הנשק כלפי עצמו ובין אם כלפי סטפנידה – הירי הוא אקט פסיכוטי חסר אונים, ניסיון חולני "ללחוץ על כפתור הכיבוי" של מוחו המיוסר מהחרדה והאשמה.
​כאן בדיוק טמונה הביקורת החברתית הנוקבת של היצירה. יבגני חלה בגלל שהסביבה שלו, כמו גם האידיאולוגיה הנוקשה של טולסטוי עצמו, דרשה מהאדם סטריליות דתית וחברתית בלתי אפשרית. המוסר של אותה תקופה הציב בפני האדם ברירה אכזרית: או להיות מלאך מושלם ונקי מחטא, או לחדול. בתוך המערכת הנוקשה הזו אין שטח אפור, אין מקום לטעויות, ואין הבנה לבסיס האנושי הפשוט ביותר: שאם נופלים – קמים.
​הדרישה לסטריליות מוחלטת היא סכנה נפשית, משום שהיא מונעת מהאדם לצמוח, ללמוד מחולשותיו ולהשתקם. היא דוחפת אותו להדחקה מטורפת, לציניות מוחלטת, או לקריסה קטסטרופלית. יבגני העדיף להפוך למפלצת רוצחת או לגופה, ובלבד שלא יצטרך להסתכל במראה ולראות אדם פגום ולא מושלם. "השטן" הוא אזהרה נצחית ומהדהדת נגד מוסר שמעדיף את השלמות החיצונית על פני החיים עצמם. הוא חושף את הטרגדיה של טולסטוי, שנחנק בעצמו תחת המוסר המוחלט שניסה לכפות על עצמו, ומזכיר לנו שחוסן אנושי אמיתי נמדד לא בנזירות סטרילית, אלא באומץ לנער את האבק מהברכיים אחרי הנפילה – ולהמשיך קדימה

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מר קוואק
מר קוואק
תמונה של מירית
מירית
2קוראים|גיל ממוצע38|50%נשים

על המבקר

תמונה של Marcus Aurelius

Marcus Aurelius

חבר משנה
1 ביקורות•3 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של Marcus Aurelius
Marcus Aurelius
חבר באתר משנה
ביקורות1
לייקים שקיבל3
דירוג ממוצע5.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות על "שטן"

שטן

שטן

ל.נ. טולסטוי

היצירה הראשונה של טולסטוי שאני קורא.
העלילה עוסקת באציל צעיר שמנהל רומן עם איכרה בכפר שלו לפני נישואיו, ואז הוא מתחתן עם אישה נפלאה אבל הזיכרון של הרומן הזה ממשיך לרדוף אותו עד ל.. שני סיומים שונים שטולסטוי כתב לסיפור, בהפרש של יותר מעשור ביניהם.

קודם כל כדאי להבהיר עד כמה היצירה הזו אינטימית עבור המחבר, משהו שלא ידעתי לפני הקריאה והיה מאוד מעניין ללמוד; טולסטוי ניהל רומנים עם איכרות בכפר שלו כשהוא היה צעיר, ושפט את עצמו בחומרה על כך במשך כל חייו.
הוא חיבר את הנובלה הזו על רקע סיפור דומה שהתרחש לאדם שהוא הכיר, ולא פרסם אותו בגלל שהוא לא רצה שאשתו תקרא את הסיפור. לבסוף, באחרית ימיו, אשתו מצאה וקראה את הסיפור, והוא תיאר ביומנו שזה הוביל לשיחה טעונה ביניהם. הסיפור פורסם רק לאחר מותו, עם שני הסיומים השונים.

כלומר, עבור טולסטוי התשוקה הזו לנשים אחרות הייתה משהו שרדף אותו כל חייו ושהוא ייחס לו משמעות מסוכנת רבה.
הבעיה היא שתחושת הסכנה והחטא הגדול עוברים רק חלקית בספר עבורי. זה כנראה כי לא הייתי ממש במצב כזה, אבל אני מניח שהמהות של סיפור טוב היא לגרום למישהו שלא היה במצב המתואר בסיפור להזדהות עמו, לא?
זה עובר במידה מסוימת, אבל האובססיה הזו שהגיבור מפתח עם האיכרה הרגישה לי קצת מוגזמת ומנותקת, בעיקר כשלא היו יותר מדי תיאורים עמוקים של הקשר הראשוני ביניהם, שמוזכר באופן די טכני ויבש for the most part.
אולי הנקודה הייתה לא לתאר את הקשר הראשוני באופן עמוק, כחלק מהמאבק התמידי שהגיבור מבצע עם הכחשה של המשמעות של האיכרה הזו עבורו? אבל זה מקשה עליי כקורא להרגיש שיש עומק באובססיה, בטח כשאנחנו רואים איך היא משפיעה עליו ואיזה דברים הוא עושה בניסיון להתגבר עליה.

אבל סה"כ זו נובלה טובה. הדמויות כתובות טוב, אישתו של הגיבור ממש רילייטבל, יש כאן הרבה הומור לצד רגעים מרגשים, אמירה מוסרית ברורה, ותיאור המציאות הקשה של האיכרים הרוסים, שאפילו בשלהי המאה ה19 היו עדיין במעמד חצי פיאודלי ונתונים לגחמותיהם של אדוניהם האצילים, לטוב או לרע.
בהחלט לא הטולסטוי האחרון שאקרא, וגורם לי להתעניין יותר בכתבים הפילוסופיים והרעיוניים שלו דווקא. אדם שמדבר באופן כזה פתוח על הפגמים שלו (ובקריאה שלי על הסיפור ראיתי שטולסטוי גם ביקש במפורש מהביוגרף שלו לציין גם את "הדברים הרעים" עליו, כולל ספציפית רומנים שהיו לו, ושהוא השיב לאנשים שהעריצו את התפיסות הרעיוניות שלו ורצו לפעול על פיהן שהם צריכים לפעול לפי צו מצפונם) הוא אדם שכנראה יש לו לא מעט יושר בכתיבתו ההגותית כמו גם הספרותית.

8\10

"ובאמת, אם יבגני אירטנב היה חולה־רוח, אז כל האנשים הם חולי־רוח כמוהו, והחולים ביותר הם ללא ספק אלה, שרואים אצל אנשים אחרים סימנים של טירוף, סימנים שאינם רואים בהם עצמם."

לפני שנה•
★★★★★
•roeilamar
שטן

שטן

ל.נ. טולסטוי

את טולסטוי אין צורך להציג, מיותר לציין שאני אחת ממעריצותיו. את הספר גמעתי במהירות כמו זה שרץ למרחקים קצרים, נו איך קוראים לו? בולט לא?. טוב אם נדייק , לא בדיוק סיימתי אותו בפחות מעשר שניות, אלא ביומיים.

על מה הספר? על יצרים מיניים וחשקים, והתמודדות הגיבור עימם. טולסטוי אלוף, גאון ספרותי, הוא מתאר את חשקיו, מחשבותיו ויצריו המיניים של הגיבור ללא תיאורים פורנוגרפיים. היש עוד אחד כמוהו בימינו אלו? פשוט אין.
כמובן שאני אוהבת לחלוק חוויות, ביצירות גאוניות שכאלו. ספרתי לחברה על הספר. היא לא הכירה אותו. התחלתי לתאר לה את הגיבור, ורצונותיו, ויצריו בשפת טולסטוי, ומצאנו עצמנו מצחקקות כמו שתי נערות בתיכון. על מה הצחקוקים? לא מיצריו או חשקיו של הגיבור, חלילה, אלא מתיאוריו של טולסטוי. קריאת המחשבות שלו, מדוייקת כל כך מתובלת בחוש ההומור נפלא. קבלו מעדן.

תיאור קצר לגבי העלילה:
גיבורנו, יבגני אירטנב, בעל חינוך ביתי נהדר, בוגר משפטים מבריק מחליט להתפטר ממשרתו כדי לנהל את אחוזת הסבתא (ירושה מאביו שנפטר), כדי לסגור את החובות אשר השאיר אביו. הוא מוצא לעצמו מאהבת בעזרתו של שומר היער. לאחר שנה , הוא מרגיש שאינו יכול להמשיך כך ומחליט להתחתן. העלילה מתחילה להסתבך.
היופי בספר, הינו התמודדותו של יבגני עם היצר ומחשבותיו. המלחמה הזו פשוט נפלאה בתיאוריה.
הבונוס, הסופר ביקש לפרסם את כתביו לאחר מותו, הוא לא היה סגור על הסיום. קבלנו שני סיומות. סיום רגיל ותוספת, הנקראת ואריאנט נוספת לשטן.

מומלץ מאוד. הוא נהדר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•צילה
שטן

שטן

ל.נ. טולסטוי

⭐️⭐️⭐️1/2
מדובר בנובלה שטולסטוי כתב בערוב ימיו ואשר פורסמה בשנת 1911 רק לאחר מותו. טולסטוי כתב וריאנט נוסף לסיום הסיפור כחצי שנה לאחר שסיים את מלאכת הכתיבה. זהו סיפור על מאבקו של אדם צעיר בעל אחוזה מול ייצרו ותשוקתו הבלתי ניתנת לריפוי לאיכרה צעירה ויפה עימה ניהל ברווקותו חיי מין קבועים בהיעדרו של בעלה. נישואיו לאישה אוהבת וניתוק הקשר עם אותה איכרה צעירה הפכו אותו לאדם מאושר עד שאותה אישה מהעבר, מעשה שטן, חוזרת לחייו ומכאן מתחיל מאבקו הפנימי בינו לבין עצמו, עד ש...
לסיכום, אהבתי את הנובלה אולם פחות אהבתי את שתי הגרסאות לסיומה

לפני 5 שנים•
★★★★★
•זאבי קציר
שטן

שטן

ל.נ. טולסטוי

הנובלה הזו ככל שהיא קצרה היא סוחפת, הסיפור הוא סיפור אנושי מזווע ומרגש.
טולסטוי במיטבו.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•scoe
דירוג
5.0
לפני 16 שנים

“הנובלה הזו ככל שהיא קצרה היא סוחפת, הסיפור הוא סיפור אנושי מזווע ומרגש. טולסטוי במיטבו.”