הספר הוענק לי במתנה ליומולדת האחרון מהמשפחה (הבכורה בחרה וקלעה). הוא מחולק לפרקים קלילים ונעימים לקריאה
למדתי הרבה מהקריאה בו וממליצה עליו בחום

מביאה 2 ציטוטים מפרקים שמתחשק לי לכתוב לי פה

" כשמשהו פאסיבי דוחף אותנו - אין לנו ברירה אלא לנסות. למשל, אם מפטרים אותנו מהעבודה אנחנו נאלצים להתמודד עם הזדמנות לעשות משהו שתמיד חלמנו עליו, או למצוא את הייעוד האמיתי שלנו... בקיצור, כדי להצליח להגיע להישגים או לצבור חוויות חיוביות צריך לצאת מאיזור הנוחות וללמוד להתמודד עם כשלון.
אי אפשר להישאר כל הזמן באיזור הנוחות ולהתפשר בשל הפחד ליפול כי הכשלון מלמד אותך על עצמך. את מתפתחת, צומחת, מרעידה את מיתרי ההתרגשות מהלא נודע. איזור הנוחות באמת נוח אלא אם תישארי בו לעולם לא תתטעמי את הטעם של אושר עילאי. אם לא תרשי לעצמך לעבור לרגע אחד לצד האחר של גרף הסיכון מבחירה ולא מאילוץ את עלולה למנוע מעצמך פסגות חדשות של אושר" (עמ' 204)

פרק קצרצר וחשוב בעמ' 218 #להחזיק ידיים לפיו "תהיי את היוזמת, שלבי את 5 האצבעות שלך ב5 האצבעות שלו בזמן שאתם מטיילים או יושבים בסלון"

ספר יהודי שאני שמחה שהגעתי לקרוא בו. כמו כל ביוגרפיה שאני אוהבת להיחשף אליה כך גם נהניתי לקרוא על מסעה של נועה ירון דיין. המסע החשוף והכן ריתק אותי והלוואי ויכולתי להתמסר רק לקריאה.
ממליצה בחום לקרוא.

"...הטה אוזנך ושמע, פקח עיניך וראה, והבן והבט האמת לאמתו. הסר עיקשות לב ודרכי ליצנות ושקרים, וחוכמות של הבל הסר ממך. חוסה על נפשך והטה דעתך ומחשבתך אל האמת לאמתו, כי אם חס ושלום תיטה מן האמת, את מי תטעה? הלוא לא תטעה כי אם את עצמך...'
ליקוטי מוהר"ן (מורנו הרבי נחמן מברסלב) ספר היסוד של חסידות ברסלב בגדר ריבוי אור" (עמ' 122)

*מוסיפה בעריכה
מושג חדש שלמדתי בעקבות קריאת הספר "גלות הנפש" - לא רוצה להרחיב יותר כדי לא ליצור ספויילר.

אקדים, אכביר ואומר כי לדעתי כל יהודי באשר הוא כדאי שיקרא את הספר הזה (!) שהרי מי לא מכיר את אדמונד דה רוטשילד (חיפשתי אותו לאורך כל הספר מאחר והרוטשילדים שהספר עסק בהם לא כללו את אדמונד. הנ"ל הוזכר לקראת סופו וגם בצורה מאוד מזערית). הספר משתף את הקורא בבניית האימפריה שנקראת 'רוטשילד' ובהתבססות המשפחה, ולכן הוא מעניין ומומלץ. מי היה מאמין שבשנת 1770 ואילך היו גטאות שבידלו את היהודים מהגויים.

לעיתים אני מדמה קריאת ספר להרפתקה שיוצאים אליה (יתכן מאוד שכבר כתבתי זאת באתר זה, סימניה...) ההרפתקה לא ידועה מראש ואפילו שהומלצנו ליציאה לדרך - הרגליים הפוסעות מהססות מהצעדים הראשונים. גם פה היססתי בקריאת הספר, למרות ההמלצות עליו.
הספר התחיל עם הרבה 'הערות שוליים' שפירשו את נתוני הספר... חששתי שכך יהיה לאורך כל הקריאה - שהרי ה'קריאה השוטפת' מופרעת עם כל הפנייה והעניין די מתיש. ההערות המשיכו, אמנם קצת התמעטו, אבל היו ברקע הספר. המילים זורמות יפה והכתיבה רכה עם נטייה תנ"כית.
(סתם הערת אגב לא חשובה-ככל הנראה מישהו או משהו עבר על פני הכתוב וסימן 'ק' במקום ה'ה' המופיעה בהדפסה המקורית במילה 'אלוהים')

להלן ציטוטים שאהבתי מהספר :

"עוד מעט יתככבו השמיים" (עמ' 16) = השמיים צפויים להתכבות ולהתכסות בכוכבים

"'רוט-שילד' = השלט האדום " הערת שוליים מס' 25 בעמ' 29. מוזכר שוב גם כמגן אדום בעמ' 114 בהערה 70.

הוראות למשא ומתן "מאיר, שמבטו התמקד כל העת בנתן (בנו), הסב כעת פניו אל אמשל ושלמה (בנים נוספים). "זכרו זאת גם אתם, כדי לא להיחשף, עלינו לנהוג כלפי חוץ מנהג של עסקים כרגיל. לעולם לא נחשוף חולשה ולא נניח לתחושות שלנו להשתלט עלינו. שליטה עצמית היא מפתח להצלחה. שליטה עצמית מתבקשת באינספור מצבים בחיינו, גם במשא ומתן. אל תרשו לעצמכם לצאת מגדרכם.
גם אם מתחשק לכם למלוק את ראשו של הסחטן הפיננסי הניצב בפניכם, דברו אליו ביראת כבוד, בנועם, ובה בעת בדקו בתוככם אם ראוי יהיה לוותר על העסקה או שמא היא כדאית וטעות תהיה להחמיצה. זכרו, אל לכם לרסן את להיטותם, עליכם לרסן את צפונות לבכם. הישמרו מהכתלים, כי אליהם צמודות אוזניים מאיימות. פעלו באופן שגם המסובב הגדול מכולם לא יצליח להציל מפיכם דבר. הרצון לדעת הוא נטייה טבעית של האדם, של כל אחד מאיתנו. כל שעלינו לעשות, בניגוד לאחרים, הוא לשמור לעצמנו את הידיעה מצד אחד, ומנגד להשתמש בה כמנוף מהיר אל העושר. ככל שנקדים לדעת לפני כולם, כך תהפוך הידיעה שלנו כלי יעיל לפעולה" (עמ' 203)

"הריב הוא פורקן נהדר. ההתפרקות היעילה ביותר היא זו הנעשית בתוך המשפחה, בין אנשים קרובים, שתמיד מותירה אחריה שובל חם של פיוס" (עמ' 370)

ספר טוב שהתברר כ'טוב' מנקודת מפנה בו-לא ציינתי בפניי את מס' העמוד שזה קרה ולא רוצה גם לציין פה את הסיטואציה שגרמה לשינוי החיובי, אבל יכולה לכתוב פה שבהחלט היה שווה לחכות לנקודה מסויימת אשר שינתה את הספר מאחד כזה שהעלילה נראית בנאלית וידועה מראש לסיפור 'מתגלגל' ולא ידוע כיצד יגמר.
באופן אישי אני לא יודעת אם הייתי מתחילה בקריאת הספר הזה באם לא היינו במלחמה... הספר מתאר את חייהם של צעירים אנגלים המתגוררים ועובדים בלונדון וכיצד הבליץ (התקפה פתאומית כבדה, בעיקר מן האוויר) משפיע על רחובות העיר.
אמנם הייתי צריכה להתרגל לאופן הכתיבה - בכל-זאת מדובר בתרגום מאנגלית (ע"י דנה טל) וכן לשמות הנפשות המוזכרות בספר (לעיתים השמות הרבים בלבלו, שהרי אני לא קוראת ספרים ברצף, אלא עוצרת וממשיכה בזמני הפנוי) אבל, בכלליות הספר היה טוב וחביב בעיניי - יכולה לקרוא לו 'ספר טיסה' כפי שהוא הוצע לי... אבל, אני, כאמור, קראתי אותו עם עצירות ועדיין נהניתי מתוכנו כי הוא כתוב בתמימות יפה, משתף את הקוראת בהגיגי הגיבורה בכנות יפה.

היה כיף להיתקל בספר שמורכב מפרקים-פרקים שלא קשורים האחד לשני והאחד בשני.
התכנון שלי היה לקרוא פרק או שניים ממנו ולהמשיך בדרכי. התחלתי עם הפרק ששמו הכי מצא חן בעיניי ו/או הרגשתי הכי 'קרובה' אליו בבחינת פרק שרוב הסיכויים ימשוך אותי לקרוא בו...
הפרק הזה היה השני בספר "אולי צריך להספיק לי שאיש כל-כך מוכשר נמצא איתי. דליה: אישיות מביסת-עצמי" בעמ' 48.
קטעים שרוצה לתעד מפרק זה פה :
" הספר 'אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים' של ד"ר סוס הוא נפלא לדעתי (כך כותב אריאל הרטמן, פסיכולוג קליני המטפל בגישה האינטר-סובייקטיבית), לא רק מפני שהד"ר מצליח, כמו תמיד, לשרטט ביד נאמנה סוגיה מרכזית בחיינו, אלא מפני שהוא מצליח לתאר במילים ספורות את מהות הטיפול הפסיכולוגי, ואת הפרדוקס המרתק והמורכב של הנפש האנושית: אם נאזור אומץ, נעז, נצא ונחדש, נגלה, נגדל ונתפתח. אולם איך אפשר לצאת אם החוץ כל כך מפחיד? ומצד שני, רק אם נצא ונסתכן, נגלה שלא כל כך מסוכן בחוץ. בכל אופן, מסוכן פחות משדמיינו. בספר, הילד יוצא, נתקל בקוצים, פוגש מפלצות. הוא הולך ונחבט, אך גם חי ונהנה. בשלב מסוים הוא מגיע למקום שבו אנשים מחכים – הם מחכים לכל מיני דברים חיצוניים שיקרו להם ויעזרו לחייהם להשתנות. לאחר תיאור קצר של המקום, אומר לנו ד"ר סוס שזה לא מקום בשבילו. הוא לא אוהב לחכות, הוא רוצה לנוע ולחוות. רק לא לחכות...

הטיפול הנפשי עוסק במקומות תקועים, באזורים נפשיים שבהם האדם מתקשה לפעול באופן חופשי ומשוחרר. רוב האנרגיה של המטפל מושקעת בניסיון להגיע לאותם אזורים ולפרום מעט את הקשר שבתחילת הטיפול נראה בלתי ניתן להתרה. דבר זה עלול להימשך שנים. פרויד טען שיש דמיון בין הפסיכולוגיה לארכיאולוגיה. לעיתים קרובות נראה שמקורות הבעיות הנפשיות טמונים מתחת לשכבות מתקופות שונות של חיי האדם. אני סקרן לגלות אותם, מרותק אל תהליך החפירה הזה, כמעט מאוהב בו. כל חפירה היא אחרת, כפי שכל מטפל שונה מעט כשהוא מצוי במחיצת מטופל אחר.

אך בכל חפירה בנפש, בכל תהליך התמודדות עם קושי, יש פרט משמעותי ביותר - מידת האחריות שהאדם נוטל על חייו. כל האנשים הם במידה זו או אחרת קורבנות של תנאי חייהם. איש מאיתנו לא בחר לאילו הורים להיוולד ולאיזו משפחה. איש מאיתנו גם לא בחר את המטען הגנטי שלו. אפשר, אם כן, להעביר חיים שלמים בלי לקחת אחריות על המתרחש, מתוך תחושה שנסיבות חיינו יצרו אותנו ואת בעיותינו ולנו אין כל שליטה על חיינו. לכן פעמים רבות מה שעוזר בטיפול הוא לעמת את המטופל באופן אקטיבי עם האפשרויות השונות שבהן היה יכול לבחור כדי להתמודד עם בעייתו. להראות לו שהיה יכול לפעול גם אחרת. הישארות מתמדת בעמדת הקורבן אינה מאפשרת לאדם להשתנות "

לאחר הפרק הראשון (מבחינתי) שקראתי המשכתי לפרקים נוספים עד שבאיזשהו שלב עזבתי את הקריאה בספר. ה'חיטוט' בנפשות מטופלים מורכבים יותר ויותר (אישיות פסיכוטית וכד') כבר לא 'קסם' לי ואולי אפילו הפחיד אותי בהשוואה למה שקורה אצלי...

בכל אחד מאיתנו חבוי (או גלוי-תלוי במינון ובעוד מאפיינים רבים) אי אילו שריטות, שלא לדבר על כאלה שהעמיקו והפכו ל'סדקים' עמוקים יותר.

בכל מקרה, הספר כתוב באופן מעניין, ברור ובשפה שניתנת ל'הבנת העם', למרות שמדובר בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה.

סיפורי האישי לפני חוות דעתי על הספר החיובי הזה :
קיבלתי את הספר הנ"ל מאמא שלי בזמן שהייתי מובטלת. חוויית ה'מובטלות' הזו הגיעה אליי בפעם השנייה בחיי. הפעם הראשונה הייתה לא חיובית (בלשון המעטה)-הופתעתי מאוד כאשר פוטרתי ע"י מנהלת המחלקה מעבודה שמאוד אהבתי (את המקום עצמו פחות אהבתי ועם האנשים למדתי להסתדר). הייתי מובטלת כחצי שנה והרגשתי אכזבה מעצמי ומהסיטואציה... ברבות השנים שוב פוטרתי, לצערי. הפעם פחות אהבתי את העבודה והייתי זו שהתפטרה וחזרה מהחלטתי-כך שכאשר הפעם פיטרו אותי - התגובה שלי הייתה הודיה והכרת תודה למצב שנקלעתי אליו. בשלב זה אמא שלי נתנה לי את הספר הזה (מבלי שהיא בעצמה קראה אותו) ובמשך 2 חודשי האבטלה, וגם אחרי שחזרתי לשוק העבודה.ב"ה.המשכתי לקרוא את הספר.
בהתחלה חשבתי שיש יותר מידי הוראות בספר הזה, אבל בהמשך הקריאה בו הבנתי שמדובר ביועצת ארגונית שכתבה את הספר מהניסיון הרב שלה עם הלקוחות שעבדה איתם במרוצת השנים כך שהיא מספרת את הסיפורים כמעט בגוף ראשון והתרגולים שהיא מציעה בו משכו אותי לבצעם.
טיפים לתקשורת :
הקשבה - עמ' 149
בהירות - בעמ' 150
קשר עין
שפת גוף
חיוך
תוכן
טון דיבור
'הסוד' - ספר שהומלץ ע"י הסופרת
*חוק המשיכה כ'חוברת הכנה' לספר הנ"ל

ספר חביב שמיועד למי שנקלע למצב של תסכול מעולם העבודה ( ובינינו-למי זה לא קורה, לפחות פעם בחיים... :) וגם בכלל-יש בו הצעות לא רעות בכלל לסיגול לחיים

לבקשתי נוסף הספר לאתר
אבל מאז ביקשתי את הוספתו 'נטשתי' את הקריאה בו כי הוא לא משך אותי מספיק...

ההתרשמות שלי עד לנקודה שבה עצרתי את הקריאה הייתה
שקשה לתפוס את הגישה המגוננת על אדם שאמור להיות שותף לחיים ומגונן ובמקום זאת-פוגע. במזיד או מתוך הרגל שפל.
העולם זקוק ליותר כנות - בינינו כבני אדם ובין הנשים בפרט

זה כיף שספרים מגיעים אליי

הספר הזה הונח אצלי כבר הרבה זמן אבל נמנעתי מלקרוא אותו למרות ובגלל השם, תמונת הכריכה ואפילו הרישום שעל גביו 'רומן עטור שבחים מאת מחברת רב המכר גן המכתבים'-כל אלה לא שיכנעו אותי... ההרגשה שמדובר בספר קיצ'י גרם לי להמשיך להתעלם ממנו

סגנון הכתיבה היפהפה הזכיר לי ספר אהוב אחר של הסופרת (אליסון ריצ'מן) שלא מזמן קראתי, הציור האחרון של ואן גוך, וגם פה בא לידי ביטוי הציור. לפי התיאורים גם בספר זה אני כמעט בטוחה שהסופרת מציירת או לפחות אוהבת מאוד את התחום.

*מי שתהה כמוני מה פירוש המילה "לינולאום" שמופיעה (גם בספר זה) - מדובר בחומר עמיד למים משעם, המשמש לריצוף, לבניית קירות, מעילים ועוד

** "תמיד האמנתי בקיומו של היסוד המיסטי. אי אפשר ללמוד את מדע ההתעברות ולעסוק במיילדות בלי לחוש יראת כבוד לאופן שבו גוף האדם יוצר חיים חדשים. בבית-הספר לרפואה לומדים שכל מה שחיוני לחיים נמצא בקו האמצע של הגוף. ואותו דבר אפשר לומר גם על אהבה.
המוח, הלב, הרחם. שלושת אלה שזורים יחד במחול קדוש. אגן היריכיים של האישה כמוהו כשעון חול עם היכולת לקבוע את הזמן. הוא גם יוצר חיים וגם מגונן עליהם. כאשר מזונה של האישה אינו מספק, הרכיבים התזונתיים נלקחים משיניה ועצמותיה. הנשים בנויות לחיים לא אנוכיים" / יוזף. פרק 12 עמ' 89

ספר מומלץ בחום

ספר בבחינת "כיד הדימיון"
ההרגשה שהותיר בי הייתה כי הסופר 'מתפלפל' ונהנה לכתוב אותו.
בנוסף, מבקשת סליחה מהסופר מאחר ולא הבנתי את פשרו של הספר-מה הספר בא לומר... נשארתי ללא מסקנה ברורה מה למדתי ממנו...
הספר כתוב יפה מבחינה ספרותית, אבל המטרה שלשמה הוא נכתב לא הושגה לדעתי כי בתור קוראת שסיימה אותו-לא הבנתי מה הוא אמר לי בעצם :(


הנחמה שקיבלתי במהלך הספר והשתלשלות הסיפורים בו היא שהתקופה הייתה מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה והשנייה... ואלה 'התחברו' לתקופתנו אנו-מלחמת חרבות ברזל/ה7 באוקטובר. הפרט הזה של חלקיקי פוליטיקה ש'מנצנצים' - מובאים ומובעים אחת לכמה זמן במהלך הספר הישראלי הזה-עיצבן קצת (כי ספרים הם ה'מפלט' עבורי והספר הזה קצת החזיר את הפוליטיקה הישראלית המורכבת-לעיתים, כאמור), אבל כפי שציינתי-המפלט כן בא לידי ביטוי כנחמה קטנטנה של קווי דימיון בין התקופות