המאחריםאָגוּר שיף1לא היכרתי את אגור שיף הסופר, ולא ידעתי מאומה על ספרו "המאחרים". אינני יודע מדוע צדה עיני דווקא את הספרהזה באחת מספריות הרכבת. ואכן זכיתי להכיר סופר מצויין, בעל רמת כתיבה שגרמה לי הנאה גם מן התוכן הלא פשוט, גם מן השפה, וגם מן האופן בו מוצגת העלילה . הספר מצריך ריכוז ושליטה, מפני שמשולבים בו כמה סיפורים, והוא משתרע על שתי תקופות בהפרש של כ - 40 שנה. לאוהבי ספרות טובה מאוד תהיה חוויה ספרותית מהנה ביותר.אינני מבין, מדוע כותבי ביקורות מפרטים את סיפור העלילה, האם למלא שורות, או הוכחה לקריאת הספר. אני נמנע מקריאת ביקורות כאלה, שחושפות את העלילה ומקלקלות לעתים את ההנאה של הגילוי העצמי.
הלילה הארוך ביותראשכול נבו3מה יש בספר יותר מאשר עוד כתבות עיתונאיות על אשר ארע לאנשים ב"לילה הארוך ביותר". הכתיבה שטחית ביותר, רצף של אירועים שלעיתים אינם מציאותיים. לדעתי, ניצול של האירוע הדרמטי שאירע לנו, ועדיין טבוע בנפשנו, ליצירת עוד ספר שיירשם ברזומה של הסופר. בסופה של הקריאה נותרתי ריק ממש כפי שהתחלתי. לא נותר מאומה!
קריאת הינשוףפטרישיה הייסמית (הייסמית')2לאור ביקורת אוהדת מאוד בעיתון לקחתי את הספר לידי, וקראתיו כמעט ללא הפסקה בכל רגע פנאי. יש בו עלילה מרתקת, והתפתחויות מפתיעות. אולי איננו מתאים לספרות דורנו (הדפסתו הראשונה היתה ב 1962 - עולם ללא טלפון נייד, וכעת יצא לאור ב 2025 בעברית), אך אין בו רגע דל , עד העמוד האחרון.
לחפש בן אדםמתי פרידמן5לכל מי שמכיר את פרשת הצנחנים, ולכל מי שאינו מכיר אותה היטב, מוגש ספר חדש המתאר את הפרשת מזווית אחרת - זווית מאוד אישית - דמויותיהן של חלק מן הצנחנים - אישיותם ומה היו המניעים להתנדבותם, וקורות חייהם. מתוך 37 המתנדבים (מהם 3 נשים) מעמיק הסופר ב: אנצו סירני, חביבה רייק, חיים חרמש, ראובן דפני, ובעיקר את דמותה ההירואית של חנה סנש. (שמו של הספר לקוח משירה של חנה סנש). הסופר מבקר לצורך כתיבת הספר בקיבוצים מהם יצאו המתנדבים, במקומות בהם צנחו באירופה, במקומות אשר שהו בעת היותם שם, ומקומות הוצאתם להורג של אלו שנרצחו.הספר כתוב בצורה מרתקת ומרגשת. ושוב מועלה הדיון, האם שליחתם של הצנחנים היתה לשווא, האם המטרות אליהם נשלחו בוצעו האם מותם היו לשווא. הדיון הזה פתוח עד היום. נכון שרוב הצנחנים עסקו בעיקר בהישרדותם האישית, וחלקם נתפש ונרצח, אבל המיתוס שנוצר סביב גבורתם האישית - לצנוח בארץ אויב (לארץ מוצאם מהם עלו ארצה) - הוסיף הילה גדולה לדמות היהודי - ישראלי החדש, שאיננו מתחבא מרודפיו, אלא, נלחם, ופרק מעורר השראה בהיסטוריה הישראלית, כדברי השיר שכתבה חנה סנש במטוס לפני צניחתה: "אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות.אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות.אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד.אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות."
100 חורפים [מאה חורפים] מיכל שלו2נהניתי מאוד. באחת מתחנות הרכבת בארון הספרים בלי לדעת מאומה על הספר והסופרת - ראיתי, לקחתי. נהניתי מאוד מיכולת הכתיבה, והיכולת ליצור למספר רב של דמויות, לכל אחד סיפור עשיר ומעניין. עלילה מעניינת המשתרעת מ 1883 בפולין ועד 1973 בישראל. לא הוצאתי אותו מידי עד לסיומו. בוודאי שאנסה ספרים אחרים של מיכל שלו.
לווייתן ברוחחיים באר4גם אני סבור שחיים באר הוא מן הסופרים המעולים שלנו, וידיעתו בנבכי המסורת היהודית על כל שנותיה ותהפוכותיה מדהימה. ספרו: "אל מקום שהרוח הולך" הוא מן הספרים הטובים שקראתי בכלל. בשמחה גדולה ובצפייה גדולה חיכיתי לחוויה ורכשתי את ספרו החדש: "לווייתן ברוח". אך לצערי, ולאכזבתי הרבה נאלצתי לנטוש אותו לאחר כ 50 עמודים, למרות כל המאמצים להמשיך, בצפייה שאולי ישתנו דברים.הספר גדוש במקורות יהודים לעייפה, והם כיסו על ייעודו - סיפורה של קהילה יהודית בעיר הגרמנית רגנסבורג. אני מכיר ומוקיר את התרבות היהודית לדורותיה, אך בספר הזה המלל על אגדות ומדרשים הלך ותפח עד שהתעייפתי. צר לי, אלא לאמר, שהספר אולי נועד ליחידי סגולה בלבד. וחבל. כי כגודל ציפייתי כך גודל אכזבתי.
גוטפרוינדשאול אולמרט8ספר עצוב, על יחסי חברות עמוקים של שני חברים - זוהר ויפתח - מילדות ועד לסיומם הטראגי. יחסים המגיעים לידי אהבה הומוסקסואלית ביניהם. הסיפור מסופר בשני קולות: האחד מסופר בגוף שלישי (כתוב באותיות שמנות) על חייו של זוהר בבוסטון, והשני המסופר בגוף ראשון (אותיות רזות), יומנו של של זוהר על ימי ילדותו ועד בגרותו והתפתחות יחסיו עם יפתח. הספר ריתק אותי בשל הכתיבה המושכת, האופן שבו מסופר על ידידות מיוחדת, ודרכו הטראגית של יפתח הגאון המרתק באישיותו.מומלץ מאוד.
הילדים הם מלכיםדלפין דה ויגאן5והפעם בקצרה !!סיפור המציג את אחת הבעיות של חיי העולם כיום: הטלפון הנייד. משפחה, שהאם מחליטה להפוך את ילדיה לכוכבי "סטורי", ומצלמת אותם בכל שעה ובכל מצב (חוץ משירותים ומקלחת), והופכת אותם לכוכבי רשת, ואת חייהם לאומללים. התוצאות יישארו חרוטות בנשמתם בימי בגרותם. הספר כתוב היטב, מעניין ומושך ומתאר את חיי המשפחה "מאגרא רמא לבירא עמיקתא". יש בו אזהרה חמורה ביותר לתופעה הנוראית הזו. הספר מאוד מאוד מומלץ.
קוראים לזה חייםאמילי מואטי5אחרי שקראתי את ספרה הראשון והמופתי סימנים כחולים של אמילי מואטי, לא יכולתי שלא לקרוא את ספרה השני קוראים לזה חיים כי אמילי כותבת רגש מופלא שנוגע בתוך נימי הנשמה. שוב הכריכה המסתורית והמעולה שלו עשתה את שלה ביופי , בפשטות ובמסתוריות שלה המרמזת לבאות לאחר הקריאה ..." בספרה של אמילי מואטי יום ההולדת של הגיבורה בסיפור אינו נגמר בעוגה . אלא הוא מתחיל בהתפרקות ומסתיים בגילוי עצמי שמטלטל נשמתה ...."בכתיבה יפה ורגישה , נוגעת ויחד עם זאת לא מרוככת , ומאפשרת הצצה ישירה ועמוקה לתודעת הגיבורה מואטי מספרת את סיפורה של רונה , רווקה , על סף גיל ארבעים . רונה מחליטה שאת יום הולדתה ה40 היא תחגוג שונה ומיוחד ומתכננת את היום לפרטי פרטים . היא מזמינה מקום לחדר הטיפולים במלון הרצליה למסאז' מפנק , ובזמן שתמתין במרפסת לעיסוי שהזמינה, יגישו לה קוקטייל ורוד מבעבע , ואחרי הטיפול תאכל ארוחת בוקר. ולסיום גם תטבול בבריכה הקרירה ותנמנם על אחת ממיטות השיזוף שיהיו רכות ומזמינות.בבוקר יום ההולדת היא מתעוררת מוקדם ונרגשת וכמו ילדה שמתלהבת ומתרגשת מיום הולדתה , היא מתארגנת ונוסעת להרצליה שם קבעה לעצמה להתחיל את החגיגות יום ההולדת במסאג' מפנק .כשקוראים לה להיכנס לחדר הטיפולים משהו אצלה קורה . שם גם הכל מתחיל .... אירוע מטלטל מכמיר כואב ושובר לב שהיה בחייה מילדותה עולה ומציף אצלה זיכרונות שמשתלטים אותם מיטיבה לתאר מואטי בעומק רגשי ובכישרון רב דרך התמודדותה בטראומה. בדידות משתנה למרחב של תחושת אובדן . והסוד של רונה הילדה שומרת נפרש לו דרך סיפור חיים הרוחש לו כביצה פראית שמכשף שולט בה תרתי משמע ....ספר חשוב ונוגע , עמוק וישיר קשה ומרתק כאחד , שלמרות שהיה לי לא קל לקרוא , הוא נכנס עמוק עמוק לנימי נשמתי וחדר לליבי .