דואט חביב
האמת לא החלטתי עד הסוף אם אהבתי או לא ויש כמה סיבות.
אחת מהן היא שאני לא אוהבת ספרים שמציגים את החיים האמיתיים, מה קורה אחרי הסוף הטוב, לא רוצה לדעת, אני קוראת ספרים כדי לחוות מציאות אחרת, לא רוצה לקרוא על הקשיים שלהם בזוגיות.
רוצים לספר מה קרה אחרי הסוף הטוב? תעשו אפילוג קצר וזהו.
סיבה נוספת זה שיש לספר הראשון פוטנציאל, יש רעיון טוב ומקורי והייתי מעדיפה להישאר סקרנית ולנחש לאורך הספר ולא שיגידו לי את התשובה בפרק 2.
מי זה הגבר שהיא מתחתנת איתו? פשוט נגיע לפרק 2, נראה שזה כתוב מנקודת המבט שלו והנה גילו לנו הכל.
לדעתי היה כדאי להשאיר הכל מנקודת המבט שלה כדי שלאט לאט ננחש ונחבר נקודות.
התקציר של הספר השני גרם לי לחששות לפני הקריאה, כי הוא נשמע ממש דרמטי וכבד קצת.
בפועל, מלא דרמות אבל הן קצרות מאוד ונפתרות מהר (אני מעדיפה ככה במקום אי הבנות שמידרדרות לאורך הספר)
הספר השני גם מתחיל דרמטי בפרולוג אבל כנראה זה רק כדי לגרום לנו מתח.
בסופו של דבר הייתי ממליצה לקרוא כי הם זרמו בקריאה, הרעיון טוב (למרות שאפשר היה לשפר אותו) והם זוג חמוד למרות חוסר הביטחון של שניהם וכל אחד מסיבות שונות. הוא יותר עצבן אותי.
אי אפשר להיות מוכנים באמת, לא לנישואים ולא לילדים.
העלילה:
קורטני רוצה להתחתן, נמאס לה לצאת לדייטים ולחפש את האחד, היא רוצה שישדכו לה מישהו, הם יתחתנו ויהיה להם את כל החיים יחד בנישואים להכיר אחד את השנייה.
היא מתחתנת עם הבחור ששידכו לה (זה סיכוי של אחד ל... אבל שיהיה, זה ספר, לא חייב להיות אמינים תמיד)
והספר השני מספר על המשבר הזוגי שלהם.
אהבתי שתחילת כל פרק בספר השני כתוב עצות על זוגיות.










