הספר היה ממש טוב ומצחיק

נהניתי מאוד לקרוא אותו, היו קטעים ממש מצחיקים שצחקתי בקול רם, עד כדי כך. הם זוג משעשע ביותר, ואהבתי שאין יותר מדי דרמה ואם יש אי הבנה היא נפתרת מהר כי יש תקשורת טובה ביניהם.
ספר מוצלח ואני מתכוונת לקרוא את שאר הספרים בסדרה, מקווה שהם גם טובים

הספר היה טוב ומעניין

בניגוד לספר הראשון שעובר כל הזמן בין עבר והווה, כאן הכל בהווה והיא מדי פעם נזכרת מה קרה בעבר, זה יותר נחמד לקרוא על זה ככה.
העלילה קשה לקריאה בגלל הסיפור, לחשוב שנערים, ילדים, מתנהגים ככה, מרשים לעצמם וגם התנהגו ככה בהמשך כשהם מבוגרים.
הדמות של קימי, לאורך כל הספר קשה לגבש דעה, מצד אחד מרחמים עליה, מצד שני כשמבינים מה רמת המעורבות שלה בכל החבורה הזאת קשה לרחם עליה וקשה שלא לחשוב שכל מה שקרה לה מגיע לה.

הסוף היה קצת לא מספק, צריך היה סוג של סגירת מעגל, לפרסם את השמות שלהם, שכולם ידעו מי הם ומה הם עשו.

אבל הספר היה טוב ומותח ובגלל הדמות של קימי קשה היה לדעת מתי ייגמר ואיך. אז שווה לקרוא

הספר היה בסדר בעיניי.

היה מעניין לקרוא בעיקר את דרך החקירה של הבלש איך הוא מוצא פרטים חדשים על מקרה שקרה לפני 5 שנים.
אבל קצת הפריע לי המעברים בין עבר והווה, למה אני צריכה לקרוא על מה שעבר עליה לאורך השנים בשבי? מה אמרו לה החוטפים, מה הרגישה? ואז גם מגלים לנו באחד הפרקים האלה מי חטף אותה ולמה.

למה להרוס? למה לא לתת לנו לגלות יחד עם הבלש כשהוא חוקר את המקרה, לדעתי בלי הפרקים שמתארים מה קרה לה בעבר זה היה יותר מוצלח.
הסיבה לחטיפה והסבל שהיא עוברת קצת מופרכים בעיניי אבל מצד שני, בן אדם שחוטף ומחזיק אדם אחר במשך 5 שנים הוא לא ממש שפוי ונורמלי.

יש על זה סדרה בנטפליקס, אני לא קישרתי ביניהם וראיתי את הסדרה מזמן ועכשיו קראתי את הספר וזה גם ביאס אותי שראיתי את הסדרה, קצת הרס לי את ההנאה מהספר כי כל פעם עלו לי סצנות מהסדרה ודיי ידעתי מה הסוף. מה ששונה זה מי שחטף אותה ולמה, בסדרה זו סיבה אחרת לגמרי ואנשים אחרים.

הספר השלישי הכי אהבתי.
הסיפור של סביו וקמילה היה ממש עדין וחמוד בעיניי, הוא נבנה באיטיות והקשר ביניהם היה יפה.
שניהם שבורים והם לומדים להכיר אחד את השנייה, לסמוך אחד על השנייה וליצור מערכת יחסים מכבדת ולבסוף גם יש אהבה ביניהם.

הספר היה מהנה לקריאה
הוא בעתם המשך של הספר הראשון, ברונו מגלה את הסוד שלוקה הסתיר ובורח להשתכר, אבל חוטפים אותו לשיקגו.
בזמן שהוא כלוא אצל המאפיה בשיקגו הוא פוגש את פיורה.

הם מתאהבים לאט לאט, היא מורדת בכל המוסכמות, מבקרת אותו בסתר וגם עוזרת לו לברוח.
הספר היה מותח אבל מצד שני אהבתי שלא משכו את החטיפה שלו יותר מדי וגם את החילוץ עשו מהר יחסית.
היה חסר לי סגירת מעגל בנוגע להורים שלה, היא גילתה את האמת אבל מעבר לזה לא התעסקו יותר מדי, לא הרגשתי שהיא זכתה להגיד מה שהיא רוצה ולהביע רגשות בנושא.
אבל הספר היה מעניין.

הספר היה בסדר

לקח לי זמן להתחבר אליו, אבל לאורך כל הספר הדבר העיקרי שהפריע לי זה פער הגילאים ביניהם. היא בת 17 והוא בן 27.
וזה לא שהיא בת 17 עומדת להיות בת 18, יש לה עוד שנה שלמה עד שהיא תהיה בת 18, בתוך כל זה היא תלמידת תיכון, יש לה עוד שנה בתיכון ואז היא מסיימת ללמוד.
אז זה דיי הפריע לי בקריאת הספר.

מעבר לזה הספר היה מעניין, אבל לקח זמן עד שהעלילה זזה, וברגע שכן זה זרם.

מאוד נהניתי לקרוא את הספר
מולי היא דמות מעולה ומגיעה לה שיהיה לה רק טוב.

הספר מתרחש כמה שנים אחרי הספר הראשון, מולי התקדמה להיות חדרנית ראשית, היא מלמדת את לילי, מתלמדת חדשה בתפקיד. מולי חיה עם חואן מנואל בן הזוג שלה והחיים טובים.
עד שבמהלך אירוע בבית המלון אחד האורחים מת.
שוב מולי מסתבכת עם המשטרה, אבל לא רק היא, אבל הפעם היא עוזרת לחוקרת לפתור את המקרה.

הספר הפעם סיפר את העלילה בהווה ומדי פעם סיפר על העלילה בהווה, איך מולי קשורה לאורח המסתורי. היה מעניין ללמוד על החיים שלה כילדה וככה מגלים עוד פרטים על המשפחה שלה עד הגילוי היחסית מפתיע, כי אפשר היה לנחש אותו בספר הראשון אחרי שרמזו עליו.

מקווה שיתרגמו את הספר השלישי

ספר טוב ומעניין
מאוד נהניתי לקרוא, הספר כתוב מעניין וזורם, הדמות שלה שונה ומיוחדת ורואים את העולם דרך העיניים שלה.

מולי בת 25 היא חדרנית בבית מלון, היא אוהבת את העבודה שלה, היא אוהבת שיש לה מסגרת, שגרה ברורה, היא אוהבת ניקיון וסדר.
היא חיה עם סבתא שלה אבל היא נפטרה ועכשיו מולי נשארה לבד.
היא מתקשה לקרוא מחוות גוף של אנשים, לפרש רמיזות ולהבין מבטים של אנשים.
היא מתקשה להבין מתי צוחקים איתה או עליה.
אבל היא דמות ממש חמודה, וקל לחבב אותה בספר. בתור קוראת, לקרוא ולהבין שמנצלים אותה היה קצת קשה כי היא לא מבינה והיא חושבת שהיא עוזרת לאחרים, אבל יש לה חברים שאוהבים ודואגים לה ואחרי שמאשימים אותה ברצח, הם מתגייסים לעזור לה ומצליחים בזה.

הטוויסט בסוף היה ממש מעניין וגורם להסתכל על מולי בצורה חדשה, היא לומדת איך להבין סיטואציות חברתיות שונות והיא מתפתחת חברתית.

הספר היה בסדר, קצת שונה.
אני אוהבת את יו נסבו, קראתי את כל הספרים שלו בסדרת הבלש הארי הולה (רק את האחרון הכי חדש עוד לא קראתי)
ורק עכשיו קראתי את הספר הראשון בסדרה, אז היה לי קצת שונה מהרגיל.
התרגלתי לסגנון מסויים בספרים שלו, הכל בנורווגיה, קר, אפור, יש הרבה דמויות ורמזים והכל משתלב איכשהו וזה זורם.
הפתיע אותי שדווקא הספר הראשון בסדרה על בלש נורווגי, מתרחש בכלל באוסטרליה.
ובגלל שאני רגילה לסגנון המסויים שלו אז זה היה שונה.

גם תחילת הספר לא הייתה ברורה, לא ממש זרם לי, הכל הסברים על אוסטרליה, סיפורים על התרבות של האבוריג'ינים ועוד.
לא הבנתי איך זה קשור, מה זה תורם לסיפור ועד כמה שזה היה מעניין לקרוא את זה, חיכיתי שתתחיל החקירה של הרצח וזה יתקדם.
ואז באמצע הספר בערך פתאום הכל זרם, הרגשתי איך רואים את הדמות של הארי הולה כמו שהתרגלתי מספרים אחרים, איך הוא מקשר הכל ופותר את המקרה.

הגילוי מי הרוצח היה מפתיע אבל הרגשתי שהוא לא היה וואו, גם ההסבר למה הוא עושה את זה הרגיש לי סתם ולא באמת, אבל שיהיה.
גם הסוף של המקרה קצת עצוב, ובאמת קיוויתי איכשהו לסוף קצת יותר טוב.

לסיכום, זה לא ספר שהייתי ממליצה להתחיל איתו את הסדרה של הארי הולה, עדיף להתחיל מספר אחר.