• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הרחק מטשקנט

הרחק מטשקנט

מאת נתן שחם

הביקורת של משה

תמונה של משה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
הרחק מטשקנט

הרחק מטשקנט

מאת נתן שחם

הביקורת של משה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של משה
הוצאה לאור:זמורה-ביתן
שנת הוצאה:2008
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/7
ביקורות על הרחק מטשקנט
הבאה
אהוד בן פורת
לפני 10 שנים

“אני לא מדרג ספרים (זה נראה לי יומרני יותר מאשר לכתוב חוות דעת שהיא אפילו לא ביקורת) אבל לוא הייתי מד”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 חודשים•2 דקות קריאה

שם הספר מאוד מטעה, מי שחושב שיקרא כאן משהו אקזוטי בדמות טשקנט הרחוקה יתבדה.

הסיפור פוגש את יגאל מאור בן השבעים ותשעה תקופה קצרה לאחר שהתאלמן מאישתו. הוא מוצא שביתו גדול מידי והוא לא מסתדר בו ולכן מחליט להשכירו ולעבור לדיור מוגן. הוא מאמין שבכך יכנס יותר רוגע ושלווה לחייו, אך תיק מסמכים ישן שאישתו הטמינה עמוק בבוידם מתגלה עם מעברו לביתו החדש. התיק מכיל מסמכים על כך שאישתו נהנתה לכתוב סיפורים ואף השתתפה באופן פעיל בחוגים לספרות. יגאל לא ידע על כך הרבה מכיוון שהיא לא שיתפה אותו יותר מידי בעניין זה. בתיק המסמכים מתגלים מסמכים שונים המעידים על קשר בין אישתו למנטור הספרותי שלה שחותם בראשי תיבות ב.פ.

יגאל שבעברו היה חוקר בנציבות המס ומתורגל לקרוא בביקורת רבה מסמכים מרגיש שהיה במכתביו של ב.פ יותר מאשר מכתבי ביקורת ספרותית ועולה בו המחשבה שאישתו אולי בגדה בו. תוך כדי קריאת המסמכים הוא גם מגלה מידע על ילדותה של אישתו שהייתה יתומת מלחמה מהנאצים וברחה לטשקנט בילדותה, אישתו לא שיתפה אותו במידע על תקופה זו בחייה וסקרנותו מתעוררת.

יגאל מאור מכיר בבית הדיור המוגן את ליזי, אלמנה בלונדינית יפהפיה ואנרגטית ובניהם נרקם קשר תוך כדי שהיא עוזרת לו לגלות את עברה של אישתו.

נתן שחם היה כמעט בן שמונים כשכתב סיפור זה. אין ספק שלכתוב סיפור טוב הוא יודע היטב גם בגיל מתקדם זה בו חלק גדול מהאוכלוסיה כבר עם אלצהיימר ושאר עניינים בריאותיים. הוא מצליח לייצר עניין ואפילו מתח מסויים בסיפור תוך כדי חשיפת עברה הסודי של אישתו.
נהנתי מהקריאה, לטעמי הסיפור ארוך מידי (460ע"מ) ומתפתח מאוד לאט.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
I
ilana
תמונה של מירית
מירית
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של דן סתיו
דן סתיו
תמונה של rea
rea
תמונה של מורי
מורי
13קוראים|גיל ממוצע56|38%נשים

על המבקר

תמונה של משה

משה

ותיק
חבר מזה 14 שנים
515 ביקורות•9 נבחרות•8,412 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ביוגראפיות
תמונה של משה
משה
ותיק
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות515
ביקורות נבחרות9
לייקים שקיבל8,412
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת248ספרות מקורית65ביוגראפיות20

דיון על הביקורת

1 תגובה
דן סתיו
דן סתיו•לפני 4 חודשים

משה

סקירה יפה ומעניינת מאד. תודה. הנושא נשמע מעניין וגם בנוי היטב. נשמע מפתה מאד עבורי (גם בגלל שהוא עוסק בגיל השלישי). האורך באמת מעט מרתיע.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של משה

נזירים מדברים - ראיונות עם נזירים בודהיסטים ממוצא מערבי

נזירים מדברים - ראיונות עם נזירים בודהיסטים ממוצא מערבי

נטע דביר

המחברת היא פסיכולוגית קלינית המתרגלת משנת 1999 בודהיזם טיבטי. הספר הוא למעשה עבודת הדוקטורט שלה עם עריכה כזו שתתאים לקריאה לקהל הרחב ולא תהיה קריאה אקדמאית.
יש הרבה ספרים נהדרים וטובים בהרבה מספר זה המסבירים על בודהיזם לסוגיו, לכן כשליש מהספר הזה הוא די מיותר למי שיש רקע עבר על בודהיזם, עד כאן החלק הפחות טוב של הספר.
שאר הספר מצויין ושונה מכל מה שתקראו ברוב הספרים. אפשר לחלק את הספר לשלשה חלקים עיקריים:
1) מבוא והסבר על בודהיזם לסוגיו (קטע מיותר למי שיש קצת רקע).
2) ראיונות עם נזירים בודהיסטיים ממוצא מערבי. זהו החלק הכי מעניין של הספר בו המחברת מראיינת ארבעה נזירים בודהיסטים המספרים על עברם, כיצד הגיעו לבודהיזם ומדוע בחרו בו כדרך חיים. הסיפורים מרתקים, במיוחד מעניין היה סיפורו של הנזיר דניאל שנולד נוצרי, אך אומץ בילדותו ע"י משפחה יהודית, הוא גדל כיהודי, אך תמיד לא ידע לאן הוא שייך בדיוק, וזהותו הייתה מבולבלת עליו, הוא מצא את עצמו משתמש בסמים ואלכוהוליסט, החשיפה לבודהיזם הצילה את חייו.
3) זהו החלק בו המחברת סוקרת כיצד הבודהיזם יכול להשפיע על הפסיכולוגיה של חיי אדם מנקודת מבט מערבית. הסקירה היא מבט רחב הקף מעיניהם של מייסדי הפסיכואנליטיקה המערבית כגון ויניקוט, ביון, וקוהוט.

ספר מעניין שנותן מבט רחב על הבודהיזם מעיניים מערביות ובהקשרו לפסיכואנליזה המערבית. שווה קריאה.

לפני 6 ימים•
★★★★★
•משה
ספינה בים

ספינה בים

אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס

הספר נכתב ב-1893 ע"י אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס, נחשב בידי רבים לדוסטוייבסקי היווני. אני לא מצאתי שום קשר בין שני הסופרים, מלבד העובדה שחיו באותה התקופה.

פאפאדיאמנטיס כותב פשוט, ברור, ייצרי, חם וריגשי, רכלני במקצת, נו..יוון אמרנו, מאוד אופייני.

הסיפור מתרחש בשלהי המאה ה-19 באי סקיאתוס וסביבתו, שהוא גם אי מולדתו של המחבר. אי קטן יחסית בו כולם מכירים את כולם.
פאפאדיאמנטיס מעביר היטב את האווירה השוררת בין התושבים, את הנופים המרהיבים וכמובן הים שתמיד נמצא קרוב.
מקום קטן בו כולם מכירים את כולם וזמן יש בשפע, מקום בו במיוחד הדור השלישי משועמם ומקבל את כח חיותו מהרכילות היומית המקומית.
הסיפור סובב סביב דודה סקבו שקמה בוקר אחד וכמו תמיד דבר ראשון שהיא עושה הוא להתבונן בים דרך חלון חדרה, הפעם היא לא רואה ים חלק כתמיד, ספינה גדולה הטילה עוגן ועומדת מספר קילומטרים מהאי.
מסתבר שיש התפרצות כולרה שהגיע מאזור טורקיה, אנשים רבים בורחים מטורקיה ומגיעים לאזור בספינות. מוטל עוצר על כל הספינות שמגיעות מטורקיה ואלו מופנות לאי קטן ולא מיושב מספר קילומטרים מסקיאתוס.

לדודה סקבו נודע כי בנה היחיד נמצא על אחת הספינות והוא כרגע שוהה בבידוד באי במרוחק וכי הוא נגוע בכולרה. היא לא מצליחה לקבל מידע עדכני על מצבו ומחליטה לסוע לבקרו באי הנגוע בכולרה. היא מפעילה את כל קשריה עם מכריה כדי להגיע לאי, היא מצליחה לקבל תפקיד של בודק בריאותי ולהגיע מחופשת לגבר לאי.

את המשך הפרשיה תוכלו להמשיך לקרוא בספר. סיפור בעל ניחוח של נוסטלגיה לימים עברו שלא יחזרו, כמובן ללא הכולרה.
זהו ספרו הרביעי של פאפאדיאמנטיס שמתורגם לעברית. יש גם מוזיאון לזכרו באי סקיאתוס.

לפני שבוע•
★★★★★
•משה
שובו של בן המקום

שובו של בן המקום

תומאס (תומס) הארדי (הרדי)

שובו של בן המקום הוא סיפור אהבה מורכב קלאסי המתרחש באנגליה הכפרית של תחילת המאה ה-19.

חמש דמויות עיקריות עומדות ונלחמות ביצרים עזים לממש את אהבתם באזור אנגלי כפרי פסטורלי. אם לפשט את קשרי האהבה בסיפור למשפט אחד אפשר לומר שיוסטישה הסוערת והרוגשת נשאת לקלים שחוזר מפאריס הגדולה לכפר האנגלי, אך מנהלת רומן בסתר עם וילדייב, וילדייב מאוהב ונושא לאישה את תומסין הנשית והעדינה, אך מנהל רומן אסור עם יוסטישה. אחרון חביב דיגורי ון האוכרן (אדם שמתעסק לפרנסתו במכירת צבע אדום לבדים, צבע המופק טבעית ולכן העיסוק באוכר היה הופך את כל הנוגעים בו לאדומי עור) מאוהב בתומסין.

קרוב לתחילת הסיפור יוסטישה נישאת לוילדייב ותומסין נישאת לקלים, לאחר מכן מתחיל עיקר הסיפור בו קשרים רומנטיים אסורים ויצרים אפלים נרקמים בין הדמויות השונות, הכל על רקע אנגליה הכפרית של תחילת המאה ה-19. הארדי מתאר היטב את הטבע, הנוף ומזג האוויר השורר באזור ואת אורח החיים המסורתי של אנשי כפר אנגלי בתקופה.

זהו רומן אנגלי קלאסי שפורסם ב-1878.

לפני שבוע•
★★★★★
•משה
הים, הים

הים, הים

אייריס מרדוק

ספר נהדר שיש בו הכל. כתיבה משובחת, תרגום מעולה, סיפור מצויין ואווירה מחשמלת.
צ'רלס ארובי כותב בגוף ראשון את סיפורו. צ'רלס הוא פנסיונר מתחום התיאטרון, אחרי חיים מלאים ופרסום רב כבמאי תיאטרון הוא מחליט שהוא רוצה לצאת לפנסיה במקום מבודד ורחוק מלונדון. הוא קונה בית באיזור נידח ממש על מצוק הנמצא על חוף הים ושם הוא רוצה להעביר את שארית חייו.
הספר נפתח בכ-30ע"מ נפלאים של תיאורי נוף ומזג האוויר של האזור ליד ביתו יחד עם תיאור הבית עצמו והכפר המבודד הקרוב לביתו.

מה לעשות שלעיתים קרובות החיים יותר חזקים מהרצונות שלנו ואט אט מתחיל עברו של צ'רלס להגיע אליו לביתו המבודד. חברים מעברו מגיעים ומתנחלים אצלו לאירוח ושלוותו מופרת ללא הרף. נוסף לכך אופיו השתלטן והקנאי שמביא אותו להתמודד מחדש עם אהבות נשכחות.

צ'רלס הוא רווק מושבע, היו לו נשים רבות בעברו, אך להתחייב לאחת מהן לא היה מוכן. מצד שני הוא לא בוחל לקיים יחסים עם נשים נשואות, לשדוד אותן מבני זוגן ולאחר שהאתגר עלה בידו הוא נוטש אותם.

צ'רלס מוצא כי אהבת ילדותו והאישה היחידה שהיה מוכן להינשא לה גרה בבית מבודד ליד הכפר השכן יחד עם בעלה. הוא נכנס לאובססיה לכבוש אותה ולקחת אותה מבעלה . כיצד תגמר אפיזודה זו תצטרכו לקרוא.

איריס מרדוק כותבת היטב, הדמויות בנויות לעומק ומורכבות והיחסים בין צ'רלס לכל אחד ממכריו כתובים בצורה מרתקת.
שאפו גדול לתרגום מעולה של חיים גליקשטיין, בלי תרגום טוב גם ספר מעולה לא יהיה קריא ומהנה.

המחברת זכתה ב-1978 בפרס מאן בוקר על ספרה הזה וממש בצדק.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•משה
גילוי אליהו

גילוי אליהו

ס. יזהר

קשה לקרוא ספרי מלחמה בזמננו הנוכחי, בכל זאת משהו משך אותי לקרוא את ס.יזהר. זהו ספרו האחרון של יזהר ויצא לאור ב-1999 כשיזהר היה בן 84, מפתיעה חדות מחשבתו וכתיבתו בגיל מתקדם זה. הספר מתרחש במהלך מלחמת יום כיפור, יזהר התנדב כאיש רוח להשתתף במלחמה להעלאת המורל של החיילים הלוחמים. הוא צורף לאוגדה 252 שנלחמה בסיני ואף חצתה את התעלה תוך כדי קרבות קשים. מעל לשלושים שנה אחרי שחווה יזהר את המלחמה הוא כותב את שעבר עליו בסיני.

החצי הראשון של הספר מתאר בעיקר את שעובר בראשו של יזהר ואת מחשבתו על הלחימה, על החיילים, על המוסר שבטוהר הנשק ומחשבות בכלל על המלחמה. חצי הראשון של הספר כתוב מעולה, חד, נבון ונוגע ללב ולמחשבה. החצי השני פחות טוב לטעמי, שם מתחיל יזהר לכתוב על ההמלחמה עצמה, מה קרה, לאן נסעו, איך נלחמו, ממש סיפור קרב. תוך כדי התיאורים הוא מביא קטעי עדויות של חיילים שפורסמו בזמנו ב"במחנה".

החוט העלילתי המקשר את קטעי הספר הוא חיפושו של יזהר את אליהו (אליהו שם בדוי לאליעזר חתנו של יזהר), צנחן שהשתתף במלחמה בסיני בזמן שיזהר היה שם.

פחות עניינו אותי תאורי הקרבות והלחימה, כתיבתו של יזהר במחציתו הראשונה של הספר היא עיקר ההנאה בסיפור והיא מעולה.

לפני חודש•
★★★★★
•משה
שירים ומחזות

שירים ומחזות

אברהם גולדפאדן

אברהם גולדפאדן (1840-1908) ידוע כמייסד התיאטרון היידי. הספר מחולק לשלושה חלקים עיקריים, הראשון קובץ שירים בעברית "ציצים ופרחים", השני מדגם של שניים מהמחזות הנודעים שלו "דוד במלחמה" ו"שולמית", החלק השלישי הוא מבחר מתורגם משירת היידיש שלו.

קובץ שיריו הראשון נכתב בעברית בתחילת דרכו ולאחר מכן רוב מה שכתב נכתב ביידיש וחבל. קובץ שיריו הראשון שנכתב עברית נקרא "ציצים ופרחים" והוא מצויין, עברית חדה וברורה ושירה המושפעת חזק מן המקורות.
לאחר שכתב את קובץ שירי העברית שלו השקיע גולדפאדן את מירב זמנו בכתיבת מחזות לתיאטרון היידי והם כמובן נכתבו ביידיש. בספר מובאים שניים מהנודעים במחזותיו, הטוב ביותר הוא "שולמית" הוא גם הארוך בספר, כ-60ע"מ, זהו סיפורה של שולמית בת מנוח שבאה ממשפחה מעוטת יכולת ופוגשת את אבשלום שבא ממשפחה מבוססת ועשירה. אבשלום מציל את חייה של שולמית לאחר נופלה לבאר והשניים כורתים ברית נישואין בעל פה במדבר כשהעדים היחידים הם הבאר והחתול. לאחר שנפרדים דרכיהם אבשלום חוזר לביתו ושולמית לביתה, היא שומרת על נדרה ומחכה לו, אך אבשלום נושא לאישה מישהי אחרת ונולדים לו שני ילדים. מה יהיה בסוף הסיפור.. תקראו את המחזה. זהו המחזה הנודע ביותר של גולדפאדן והוא הומחז והוצג מאות פעמים.

החלק השלישי של הספר מכיל מבחר שירים מתורגמים מיידיש, זה החלק הפחות מוצלח בספר, או שהתרגום חלש או שהשירים פחות טובים שהרי גולדפאדן השקיע את כל זמנו בהמחזת מחזות וכתיבת שירה הייתה עיסוק פנאי שלו.
שווה קריאה.

לפני חודש•
★★★★★
•משה
במחיצתו של איציק מאנגר

רבקה רוס

במחיצתו של איציק מאנגר

רבקה רוס

איציק מאנגר הוא ממשוררי היידיש האהובים עליי. ספר זה מאוד מיוחד בכך שהוא מסופר ממקור ראשון ע"י המחברת.
המחברת הכירה אישית מאוד את מאנגר בעשר השנים האחרונות לחייו, לא פעם נרמז שלמעשה הייתה מאהבת שלו. היא כותבת על המשורר, על האדם, אופיו והתנהלותו היום יומית, מה שלא תקראו בשום ספר שירה שלו.
הספר מלווה את העשור האחרון לחייו של מאנגר, בתקופה זו הוא היה מבקר הרבה בישראל ולעיתים נשאר לתקופות של כמה חודשים. למרות שמאוד אהב להיות בתוך עמו עדיין היה מעביר את רוב זמנו בארה"ב וזאת מכיוון ששם היה קהל היעד העיקרי לשירת יידיש.
רבקה רוס (המחברת) פוגשת במאנגר לראשונה ב-1958 בקפה כסית. היא מציירת את מאנגר כאיש לבבי, אוהב אדם וחברה. הוא הגיע לישראל לתת מספר הרצאות. אחת ההרצאות הטובות ביותר שלו היו על אברהם גולדפאדן מי שידוע כמייסד התיאטרון היידי.

שניהם משוחחים מידי פעם על זלמן שניאור שהיה ידיד משותף שלהם. אני מאוד אוהב את כתיבתו של זלמן שניאור, במיוחד בפרוזה. בתור אדם כבר קראתי במספר מקומות שהיה טיפוס בעייתי מה שהתבטא בעיקר בשחצנות וביקורתיות כלפי אחרים. אלו כנראה הסיבות שלא הצליח בארץ ולאחר מותו נשכח לחלוטין. גם בספר זה מאנגר מספר למחברת שפעם התהלך עם שניאור ברחובות פאריז ושניאור ראה מישהי שמצאה חן בעיניו, הוא צבט בעכוזה, זו הסתובבה וסטרה למאנגר המסכן, שניאור ממשיך ללכת בגאווה לבוש בפרוותו היקרה. מאנגר אומר לו שאילו קראה האישה למשטרה הוא היה "אבוד", אין לו דרכון ואין לו התר שהיה, שניאור ענה לו "הה.. מי מסוגל להתאפק למראה עיכוס שכזה".

המחברת מספרת את סיפורה שלה עצמה בגוף שלישי, כך שהספר קריא כמו רומן ולא כמו אוטוביוגרפיה.

מאנגר היה מאוד מוכר בשנות ה40-60 של המאה הקודמת גם בארץ וגם בחו"ל, במיוחד אצל דוברי היידיש, אבל כל חובב ספר הכיר אותו. הוא לא היה יכול ללכת ברחוב מבלי שההמון נדבק אליו. היום הוא נשכח, לא כמו שניאור, אבל קרוב לזה.

הספר מציג הרבה חלופות מכתבים בין מאנגר לרבקה רוס ומעבר להם מתאר את ביקוריו ושהותו בישראל, אז המחברת בילתה איתו זמן רב, בשנותיו האחרונות אף סעדה אותו יחד עם אישתו ואחותו. משולש היחסים הזה של המחברת, אישתו של מאנגר ואחותו מתואר על כל צדדיו ומטבל היטב את המסופר.

אסיים בסיפור אישי, באחד מטיולי הרבים בחנויות הספרים המשומשים בת"א מצאתי באחת החנויות ספר של מאנגר, כשבאתי לשלם המוכר התבונן בי בהשתאות רבה ואמר "אף אחד לא מכיר את מאנגר היום, אני נותן לך את הספר במתנה כאות הערכה על שאתה קורא אותו", אני סרבתי למתנה שהרי זו פרנסתו, לבסוף התפשרנו על מחצית הסכום.

מאוד ממליץ על הרומן הרציני העיקרי שלו שתורגם לעברית "סיפורי גן-עדן".

שווה קריאה.

לפני חודש•
★★★★★
•משה
סופרים : עשרים מסות קטנות

סופרים : עשרים מסות קטנות

דֹב קִמְחִי

דב קמחי (1889-1961), מהסופרים היותר נשכחים של דורנו וחבל, ספרו 'בית חפץ' הוא יצירת מופת. אני נהנתי עד כה מכל מה שכתב.
ספר זה מכנס עשרים מאמרים שכתב קמחי על עשרים סופרים ישראלים. המאמרים נכתבו בשנות הארבעים של המאה הקודמת.

מה שמיוחד בספר זה הוא שרוב הסופרים הם ידידיו של המחבר, או מכריו או שיצא לו לפגוש אותם מספר פעמים, לכן רוב המידע הוא מגוף ראשון ומחוויותיו של המחבר עם הסופרים המתוארים.

נמצא כאן מאמרים על מיכ"ל, אליעזר בן יהודה, ש.בן ציון, יוסף קלוזנר, שאול טשרניחובסקי, ר' בנימין, יעקב רבינוביץ, יעקב שטיינברג, א.א.קבק, ג.שופמן, י.ד. ברקוביץ, דוד שמעוני, ש"י עגנון, אשר ברש, משה סמילנסקי, יהודה בורלא, א.ראובני, שלום שטרייט, שלמה שילר, א. בן-אב"י.

מכיוון שרוב המידע הוא ממקור ראשון והוא תוצר של מפגשים עם הסופרים יהיה כאן הרבה חדש גם למי שבקי בביוגרפיות של הסופרים הללו.

לפני חודשיים•
★★★★★
•משה
ברנר

ברנר

אניטה שפירא

ביוגרפיה מצויינת על ברנר, כתובה ברור וטוב ועם זאת מקיפה ומביאה פרטים מעניינים. מאמין שמי שבקי בדרכו של ברנר ימצא כאן חידושים ויוכל להעמיק ידיעתו.

ברנר היה סופר שהשפעתו הייתה גדולה מהשפעת הספרים שכתב, המאמרים שפרסם וההרצאות שהרצה. חבריו ראו בו את המצפון והמצפן בחברה היהודית ההולכת ומתגבשת בארץ ישראל של תחילת המאה ה-20.

סיפוריו של ברנר ברובם מסופרים מתוך חייו עצמו והרבה מהם נוגעים בהתנתקות מהעיירה היהודית, התנתקות מבית ההורים, המעבר לעיר הגדולה ובעיקר נטישת הדת והמסורת ואובדן האמון באלוהים. לעיתים התוצאה היא קרע משני העולמות.
סיפורו הראשון של ברנר "פת לחם" הודפס לראשונה ב"המליץ" ב-1900, מאז לא הפסיק לכתוב וליצור. סיפורו הנודע "בחורף" הוא האוטוביוגרפי ביותר, מעין יומן נעורים.

הספר עוקב אחר כל תחנות חייו המרכזיות של ברנר מילדותו, גיוסו לצבא הצאר ועריקתו ב-1903 ממש לפני תחילת מלחמת רוסיה-יפן. ב-1904 הוא מגיע לאנגליה ללא מטען וללא כסף. מאוגוסט 1905 ועד עזיבתו את לונדון הוא מתגורר ועובד בבית הדפוס נאורודצקי. ברנר פוגש את ר' בנימין והשניים מתיידדים והתוצאה של חיבור זה הוא כתב העת "המעורר" שמופיע בראשית 1906.

דרכו של ברנר עד מותו הייתה כולה מוקדשת לספרות העברית והוא תרם רבות להתפתחותה, במיוחד לאחר שעלה לארץ ישראל ב-1909. הוא הגיע לארץ כשכבר היה מפורסם והשפעתו על הספרות העברית בארץ באותה התקופה הייתה גדולה.
הספר מתאר רבות את יחסיו של ברנר עם עמיתיו הסופרים וכמובן עם משפחתו.
כתוב בצורה מרתקת ממש כמו ספר מתח. אניטה שפירא יודעת לכתוב מעניין, עד היום לא התאכזבתי מאף אחד מספריה. מומלץ.

לפני חודשיים•
★★★★★
•משה

ביקורות נוספות על "הרחק מטשקנט"

הרחק מטשקנט

הרחק מטשקנט

נתן שחם

אני לא מדרג ספרים (זה נראה לי יומרני יותר מאשר לכתוב חוות דעת שהיא אפילו לא ביקורת) אבל לוא הייתי מדרג ספרים הדירוג של הספר הזה היה גבוה, ללא שום הגזמה אולי אפילו במקום הראשון. בכנות מזמן לא יצא לי להתחבר כלכך לספר, עד כדי שזה הביא אותי אפילו להרים שיחת טלפון עם נתן שחם, הסופר בכבודו ובעצמו. התנצלתי בפניו שאני אולי מפריע לו, הוא כיום בן 91 ולבטח כבר זכה ללא מעט שיחות שכאלה (אפילו פנים אל פנים) במציאות. הוא באמת עבר לא מעט בחייו, והכל בזכות ולא בחסד למרות שגם בעניין של חסד, בהתחשב לזה שהוא בן של אליעזר שטיינמן הוא יכל להסתפק בהבאת ספריו של אביו לדפוס ובהעסקת עצמו סביב חקר הדברים שכתב כמו לנוח על זרי דפנה אבל לא, מי שמכיר את נתן שחם יודע שהוא לא כזה ובכך זכינו אנחנו לא פחות מאשר מאשר שחם בעצמו שהוא בעל שם עולמי.

אני כמעט ואף פעם לא ממש מתייחס לעטיפות של ספרים, למרות שאני מוצא את עצמי לא פעם אומר לעצמי שגם אליהם צריך להתחיל ולהתייחס ולשים לב שיש סופרים מסויימים שיוצאים לאור כמה מהדורות של ספרים שלהם ומעת לעת העטיפה שלהם משתנה. עטיפת הספר שהיא אגב ציור של טבע דומם, משום מה הרבה זמן הייתי בטוח שזו לא פחות מאשר תמונה, מזכירה לי את סגנון של עטיפות הספרים של אהרן אפלפלד (קחו לדוגמא את "האיש שלא פסק לישון" ואת "מים אדירים").

עד היום קראתי לא מעט מספריו של נתן שחם אבל נראה לי שדווקא בספר הזה הוא הטיב לתאר את הדמויות שהוא העלה על הכתב עד כי אפשר לחוש שהן כמו יוצאות מדפי הספר ובהפסקות שבין קריאה לקריאה אנחנו, הקוראים יכולים לחוש במשהו מנוכחותם בלי לראות אותם מעבר לשורות הכתובות. לא אגזים אם אומר שיצירת הספר הזה הוא פשוט גאונות לשמה, אם בשימוש במילים ואם בטכניקת הלשון. הכל כלכך מדוייק כמו היה סטט בבית-המקדש, והקודש היא הלשון העברית. להזכיר שאם לא ביולוגית אז לפחות רגשית יש לו קירבה למחייה השפה העברית, אליעזר בן-יהודה ולדור שהאמין בהחייאת השפה והיה כמו ירא שמיים על השימוש המדוייק בשפה. אני לא אכביר במילים, כי פשוט לא אוכל למצות את חווית הקריאה המוגשת לקורא בספר הזה.

נתן שחם בלי עין הרע כתב לא מעט ספרים מתחילת דרכו (לפני לא פחות משבעים שנה !!) ועד היום במשך השנים אחת לכמה זמן לא רק שהוא עושה רושם הוא גם מראה לקוראים שלו איך הוא למד להתעלות על עצמו, המחשבות וההרגשות על הפער בין הדורות והיחס בין המינים ממש מוכיח את זה. לא להאמין, אני באמת לא האמנתי אבל בקטע מסויים בספר שחם העלה גם קטע ארוטי אבל יאמר לשבחו שהוא העלה תיאורים שרק משרתים את העלילה, ואומר שבניגוד לספרים אחרים זה לא גרם לי ולוא לרגע להירתע מהכתוב.

תמיד אהבתי לרכוש ספרים אבל מאז שהתחלתי לעבוד התחלתי להפוך את זה לתחביב עיקרי שלי, לצאת אחת לשבוע, ביום היחיד בשבוע שבו אני לא עובד ולבקר בחנויות ספרים יד שניה, כל פעם בחנות אחרת. לוא דווקא בכדי לקנות ספרים כמו להריח ולחבק אותם. אני מחפש ספרים להעשיר בהם לא רק את הספריה שלי אלא גם את רוחי. לצד הכאב שיש עותקים של ספרים שכבר אי-אפשר למצוא אותם בספריות העירוניות זה סיפוק גדול למצוא דווקא אותם. ביום שישי האחרון, ביקרתי בחנות שזכיתי למצוא בה ערימה של ספרים שנתן שחם כתב במרוצת השנים. תחילה התלבטתי באלו מהספרים לבחור אבל ברגע שביניהם יש את "דגן ועופרת", "האלים עצלים" שהם ממש מהספרים הראשונים שהוא כתב ועוד לא יצא לי לקרוא דברים מתחילת דרכו ומצב של הספרים הוא כשל חדש, ואומר לא רק שאף אחד לא קיפל את הדפים שלהם אלא גם לא קישקש בהם ולא טבע בהם איזו חותמת, הבנתי שהם מיועדים לי. עכשיו יש להם את החותמת שלי ואני כמובן כבר לעולם לא אפרד מהם.

מיותר לומר כמה שהעניין הזה ריגש אותי, זה אולי מה שדחף אותי הכי הרבה, אחרי התלבטות לא מעטה להתקשר אל שחם, לומר לו כמה שאני אוהב אותו ומאחל לו בריאות שלמה ואריכות ימים. שהספרים שלו (כבר רכשתי עד היום לא פחות מעשרה ספרים שלו) הם אוצר בשבילי ולדעתי שאלה של זמן עד שאת "הרחק מטשקנט" יעבדו לסרט קולנוע. בעיניי לספרים שלו יש פוטנציאל מאוד גדול לעשות את המעבר הזה, ובמיוחד לספר הזה בעיקר מהסיבות שהבאתי בכל האמור לעיל. תעשו טובה לעצמכם ותקראו את הספר הזה.

לפני 10 שנים•אהוד בן פורת
הרחק מטשקנט

הרחק מטשקנט

נתן שחם

המשפט הראשון של הספר עשה את העבודה מבחינתי. מצאתי בו מעין הבטחה שאני יכולה לשחרר את המוסרות ולהפקיד את עצמי בידיו האמונות של סופר שיסחף אותי ל"הרפתקה" בדיוק כמו שאני מחפשת לעצמי. ההרגשה הייתה של חזרה אל הקרקע הבטוחה והמוצקה של הבית (זה לא בדיוק נשמע תואם את ההגדרה של הרפתקה, ובכל זאת הסתירה הפנימית הזאת מתארת את מה שאני מקווה למצוא בהרבה ספרים). אחרי קריאה של ספר (מצוין) באנגלית, היה כיף לקרוא מה שכתב סופר שאני יודעת את שפתו והוא את שפתי; ומעבר לזה, סופר שיודע לכתוב (את זה ידעתי מספריו על רביעיית רוזנדורף) ויצליח לגעת בדברים המוכרים לי ולהביע כל מיני רחשי לב, גם כאלו שלא הייתי מודעת להם או שלא ידעתי לנסחם במילים. ובאמת נתן שחם יודע לכתוב. יש כמה דיאלוגים ותיאורים מצוינים ודקי אבחנה של בית גיל זהב ושל יחסיו של גיבור הספר עם ילדיו המבוגרים וגם של אהבתו לאשתו שהלכה לעולמה. בכל זאת בחלקים גדולים של הספר, הוא לא נעם לי. לפעמים גם קצת ייגע אותי. ועם זה, בשום שלב לא הייתה לי בעיה לחזור לקריאה ולהתחבר אליה. בחלקו האחרון של הספר הרגשתי שמתממשת במידה רבה ההבטחה מן המשפט הראשון לספר שיסחף ויעטוף אותי בחמימות.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•היערנית
הרחק מטשקנט

הרחק מטשקנט

נתן שחם

גיבור הספר הוא יגאל מאור, אלמן בן שבעים ותשע, גימלאי של היחידה הארצית למודיעין שטח וחקירות בנציבות מס הכנסה. הוא מחליט לעבור לדיור מוגן מאחר ומאס בחיי הרווקות שנכפו עליו עקב מות אשתו האהובה ליזי מסרטן.

במהלך פינוי דירתו והשכרתה לבוריס ויבגניה, זוג עולים מרוסיה, הוא נתקל בתיק עור ישן ובו מכתבים והערות שכתבה אשתו על חייה הסודיים. הוא מחליט לקחת עמו לדיור המוגן את התיק ולעבור ביסודיות על תוכנו.

מר מאור (כך הוא מכונה לאורך הספר כולו) ידע שאשתו משתתפת בסדנאות כתיבה אך מעולם לא ראה ולא קרא את פירות יצירתה. היא הייתה פרפקציוניסטית וטענה שהיצירות עדיין לא בשלות. מר מאור לא לחץ עליה ולאמיתו של דבר גם לא גילה עניין רב בכך.

עכשיו, כשהחל לעשות סדר בדברים, הצטער מאוד על חוסר התעניינותו. במאוחר הבין שהכתיבה הייתה חלק מאוד משמעותי בחייה והחוויות שעברו עליה בתקופת מלחמת העולם השנייה (היא הייתה מילדי טהרן) הותירו חותם עמוק ובל יימחה בנשמתה. הוא גילה מכתבים שכתב לה ב.פ. על יצירותיה. כל ניסיונותיו לגלות מיהו ב.פ. העלו חרס. ברור היה לו שזהו סופר ידוע אשר נתן סדנאות כתיבה באוניברסיטה. הוא קרא את ספריו של מי שחשבו לב.פ. אך לא הצליח להסיק מכך הוכחה ברורה.

מיד ביומו הראשון בדיור המוגן "התלבשה" עליו אישה נאה ואסרטיבית בשם רות. היא הייתה אלמנתו של מנתח לב ידוע ובסופו של דבר הפכה לבת-זוגו של מר מאור. ההתחקות אחר יצירותיה האבודות של ליזי מאור עוררו גם בה עניין רב והיא עזרה רבות למר מאור. רות גילתה כיווני חקירה מעניינים ולא התביישה לשאול את האנשים שמר מאור נרתע מלפנות אליהם ישירות. כל חיפוש היצירות מתואר בספר כמבצע בלשי של ממש ומעורר עניין רב.

הגיבורה הראשית של הספר היא ליזי מאור. על אף העובדה שהכל מתרחש לאחר מותה, הרי דמותה העדינה והמיוחדת עומדת במרכזו של הסיפור כולו. דמויות משנה נוספות הם שלושת ילדיו של מר מאור, הסופר שאול עין-דור, שוכרי הדירה בוריס ויבגניה ועוד מספר דמויות מעברה של ליזי בשואה אשר מתגלות בעקבות החיפוש הנרחב של מר מאור.

יש בספר דיאלוגים שנונים ונפלאים בין מר מאור לבין רות, בינו לבין בנו מולי ובינו לבין יבגניה. כתיבתו של נתן שחם היא מופלאה, אהבתי אותה מאוד.

לפני 14 שנים•dyona
הרחק מטשקנט

הרחק מטשקנט

נתן שחם

כשהתחלתי לקרוא את הספר היתה לי ציפיה שרובו יתמקד בסיפור ילדי טהרן, אותו לא הכרתי. בפועל הספר מתמקד בסיפור בלשות מתובל במפחתולוגיה אחרי הסיפור, וההתרחשות ההסטורית מוזכרת על קצה המזלג. אי לכך - התאכזבתי.
הסיפור עצמו אמין ומדוייק למדי, והדמויות המתוארות בו לקוחות מחיי היום יום שלנו הישראלים. מסיבה זו הספר בכל זאת קריא ויש בו עניין.
שורה תחתונה - בסדר.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•גלית
הרחק מטשקנט

הרחק מטשקנט

נתן שחם

- טוב מאוד ! (שלמה ג.)
- קצת התאכזבתי.(מירה ז.)
- קריא מאוד. (אלדה ע.)

לפני 14 שנים•ספריית מגדלים
הרחק מטשקנט

הרחק מטשקנט

נתן שחם

מעולה, המשך יבוא

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אבא של נרא