אהבתי את ההתחלה והאמצע הרבה יותר מאת הסוף, כי לקראת הסוף התחילו קלישאות וגם קונפליקט שלא ממש עשה לי את זה משום מה.
נהניתי ממנו יותר מהספר הראשון, "לשנוא אותך מקרוב", וזה כנראה כי היחסים של הדמויות הראשיות פה, היו הרבה יותר קלים לי להבנה.
היה עדיין משהו לא משכנע, כמו עם הספר הראשון גם כאן הייתה לי בעיית אמינות, או יותר נכון - השתכנעות, אבל הרבה פחות.
היו אולי איזה דבר אחד או שניים שפשוט לא שיכנעו אותי מבחינת איך שהדמויות הגיבו והתנהגו, אבל הם לא היו קריטיים, זה פשוט גרם לי להרגיש פחות מחוברת לסיפור.
אז הספר הזה, עוקב אחרי נויה, חברה של אן מהספר הקודם, ואני אנסה לא לעשות ספוילרים לספר הקודם.
אז נויה מתחילה לעבוד בבית קפה בבאולינג, אבל היא לא צריכה לעבוד שם בשביל הכסף, ההורים שלה עשירים, והיא עושה את זה בעיקר כי היא בודדה ושמה עין על הבוס במקום.
אז היא מבקשת ממנו לתת לה ניסיון לפני שהוא מחליט שהיא לא מתאימה לעבודה, והוא עושה את זה, ובגלל הפערים באופי, יש ביניהם חיכוכים.
נויה בת שמונה עשרה וצריכה להעביר את הזמן שלה איכשהו לפני הגיוס, וגיא בן שלושים, ויש לו עבר אפל שגורם לו להתנהג כאילו הוא שונא את כולם.
אני חושבת שבספר הזה, שגם עוקב אחר דמות שחוותה הזנחה, יש זווית מעניינת על הנושא.
כי אנחנו יודעים איך נויה מרגישה, ועד כמה ההורים שלה מבחינתה עסוקים בעבודה ומזניחים אותה, ואז רואים את הקשר שלה הם ההורים וזה לא בדיוק שהם קרים כלפיה או לא דואגים לה.
הם פשוט לא עוקבים אחריה, והם לא יודעים מה קורה בחייה, ולמרות שנויה די ילדותית ומצחיקה, יש בה משהו מאוד בוגר יחסית לגילה.
היא מאוד מודעת למה שמכאיב לה, והיא גם מודעת לאיך שזה גרם לה לחפש נחמה במקומות הלא נכונים.
אז מצד אחד היא מאוד מצחיקה עם החוסר טאקט שלה, והיא מאוד ילדותית עם הדברים שהיא אוהבת ואיך שהיא מביעה את עצמה בכנות, ומצד שני - הדיאלוג הפנימי שלה, מאוד בוגר.
אני לא חושבת שהיא עשתה איזושהי טעות מעצבנת לאורך הספר, כמו שלפעמים קורה עם דמויות צעירות, היא פשוט חביבה ויש לה זהות מאוד ברורה גם אם היא לא יודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות עם עצמה.
אני לא אגיד שראיתי בה את עצמי, אבל אני מודעת לכך שאני כותבת עליה דברים שגם נכונים לגביי, אבל היא באמת לא מזכירה לי את עצמי.
הפער גילאים פה היה מהסוג האהוב עליי, אני אוהבת כשאפשר להרגיש ולהבין את הפער בין אנשים, ואיך שבדיוק בגלל הפער הזה הם נמשכים.
לראות אנשים שנמצאים במקום מאוד שונה בחיים שלהם, עד כדי כך שזה כמעט לא הגיוני עבורם להיות ביחד, זה מעניין.
עם הזוג הקודם פחות אהבתי את הפער גילאים כי, זה היה יותר יחסים של דאגה ורצון לתמוך באישה. (קשה לי לקרוא לבחורה בת 17 אישה.)
כאן, זה היה אחרת.
אבל הדבר שהכי אהבתי, היה היחסים במקום העבודה.
פשוט אהבתי את האווירה, אהבתי את הדינמיקה שנוצרה ביניהם במקום העבודה, ואת השיגעונות שלהם.
כאילו... לחצות את הגבול עם הבוס, ולדבר אליו בצורה שפשוט לא מקובלת, ואז לפחד כשהוא קורא לך למשרד שלו, והדלת סגורה, ועובדים האחרים קולטים מה קורה - זה פשוט היה מבדר מבחינתי.
מבחינת תחושה, הדירוג שלי הוא: 3.5 כוכבים.
ואני כבר יודעת שמה שאני זוכרת אולי לא תואם לחוויה שלי, כי אולי נהניתי מהספר הזה יותר משאני זוכרת, וזה פשוט רק הסוף הבינוני שגורם לי להרגיש פחות חיובית לגבי הספר.
אז אעגל למעלה במקום למטה, ובעיקר, כי אני אוהבת את הכריכה.
הספר הזה יותר טוב בעיניי מהספר הראשון, וגם הכריכה שלו מוצאת חן בעיניי, אז... זה למה אני חושבת שזה בסדר לתת לו ארבעה כוכבים במקום שלוש.
אני חושבת שבשני הספרים, נהניתי יותר והבנתי יותר את הסיפור ואת הדמויות, לפני שהם נהיו ביחד.
ואז כשהם התחילו להיות ביחד, כבר פחות הבנתי את המשיכה והחיבור ביניהם.
אני מרגישה שפה גם לא היה שילוב הכי מוצלח בין היחסים שלהם מבחינה נפשית, לבין החלקים האירוטיים.
כי ככה זה לפעמים, שמתחברים לדמויות ומבינים אותם במובן אחר, ואז כשהחלק האירוטי מגיע, זה מרגיש קצת כאילו מדובר באדם אחר.
אותי הספר לא הצליח לשכנע שגיא סדיסט.
אבל אולי נויה אכן מזוכיסטית.
אני חושבת שלא היו צריכים לציין את זה בתקציר, כי בסיפור זה לא היה משכנע, אני מבינה שכנראה נויה חושבת שגיא סדיסט, ושגיא חושב שנויה מזוכיסטית, אבל לדעתי - יש פה קצת היסחפות.
זה קצת כמו לקרוא לאדם שהוא מטר שמונים גבוה, כי בואו, זה אכן נחשב גבוה - אני מטר חמישים אז אני באמת לא מזלזלת, מבחינתי זה גבוה - אבל זה לא כזה גבוה ברמה שצריך להדגיש.
כאילו אם אני שואלת אדם איזה גובה הוא, והוא מטר שמונים, הוא לא אומר "גבוה", הוא פשוט אומר את הגבוה שלו וזהו!
טוב מקווה שהבנתם את האנלוגיה.
נהניתי סך הכול, אני לא מרגישה שהרגשות שלי אל הספר פושרים, אז אני מרגישה בנוח עם לתת לו דירוג חיובי ולא פושר.














