יש משפט אחד שמלווה אותי כבר שנים, שנאמר על ידי סוסנה טמריקו, אמה של אחת מקורבנות הסחר בבני אדם המוכרות ביותר בארגנטינה. בתה נחטפה בשנת 2003 למטרות עבדות מינית ועד רגע זה לא נמצאה.
סוסנה אמרה: „אדם קובע את גורלו בידיו.”היא סיפרה שיכלה לשבת בבית, לבכות על מר גורלה, להתפלל, ללכת לסייד קיק למינהן ולהשלים עם העובדה שלעולם לא תזכה לראות שוב את בתה. אבל היא בחרה אחרת. היא בחרה לקום גם שהרגו את בעלה שתפסיק לחפש את הבת שלה, להיאבק , לפעול. לא מתוך ידיעה שתצליח, אלא מתוך עמדה עמוקה של אחריות: שבני אדם אינם רק תוצר של גורל, אלא של בחירות. האומץ של האישה הזו לא רק הביא את נושא הסחר בבני אדם אל ליבי; הוא הפך לדרך חיים. מאז, לא משנה כמה אני מאמינה, המוטו שלי ברור: לא הכול כתוב מלמעלה. אלוהים ברא אותנו ונתן לנו את הזכות לבחור איך לחיות את חיינו.
בעולם שמקדש נבואות, מגידי עתידות והבטחות לידיעה מוקדמת, אני מחזיקה בעמדה חדה: אין אמת בידיעה שמבטלת בחירה. והניסיון לומר לאדם כיצד יסתיימו חייו הוא לא נחמה, אלא שלילת חירות.מתוך המקום הזה ניגשתי לקרוא את „רגע אחד אתה כאן” של ליאן מוריארטי.
הרומן נפתח בסצנה יומיומית לכאורה: טיסה שגרתית, נוסעים זרים זה לזה, שגרה אנונימית של שדות תעופה. אל תוך המרחב הסתמי הזה פורצת דמות חריגה ,אישה קצת הזויה שמכריזה באוזני הנוסעים נבואות אישיות על מותם או עתידם. אין כאן קסם גלוי, אין הוכחה לעל־טבעי.
הכוח של הספר אינו בשאלה האם היא צודקת, אלא בשאלה מה עושה הידיעה לאדם.
מוריארטי אינה כותבת על גורל, אלא על תודעה. מהרגע שנאמרת הנבואה, הדמויות אינן יכולות לשוב להיות מי שהיו. הן מתחילות לבחון מחדש זוגיות, הורות, קריירה, סיכונים קטנים וגדולים. הספר מציע תזה מטרידה: לא העתיד הוא שמשנה אותנו, אלא האופן שבו אנו מדמיינים אותו.סך הכל הכתיבה מאופקת וחדה , מוריארטי מפגינה שליטה מרשימה בפסיכולוגיה של פחד אם זה הפחד מהמוות, מהחמצה, מהחיים עצמם. הדמויות אינן גיבורים טראגיים, אלא אנשים רגילים, ודווקא בכך טמון כוחו של הספר.
הקורא מוצא את עצמו משלים פערים, משליך את עצמו אל תוך הסיפור, ושואל: אם לי היו אומרים דבר כזה מה הייתי עושה? במקרה שלי הייתי אומרת לה גברת היה לי יום ארוך עזבי אותי בשקט, יש לי עוד טיסה.מבחינה ספרותית, זהו רומן פחות סנסציוני מחלק מיצירותיה הקודמות של מוריארטי, ויותר קיומי. אין כאן תפניות חדות לשם אפקט, אלא בנייה איטית של שינוי פנימי. זהו ספר על שליטה מדומה, על הצורך האנושי בוודאות, ועל המחיר שאנו משלמים כאשר הוודאות הזו מתערערת.
ייתכן שיש קוראים שירגישו שהספר מותח רעיון אחד עד גבול הסבלנות. הקצב האיטי והעיסוק הפנימי דורשים סבלנות והסכמה לשהות בשאלות פתוחות. אך דווקא שם מצוי ערכו: „רגע אחד אתה כאן” אינו מבקש לספק תשובות, אלא לערער.בסופו של דבר, זהו רומן חכם, שקט ומטריד בעוצמתו. הוא אינו מציע נחמה, אלא מראה. מראה שמחזירה אל הקורא שאלה פשוטה וכואבת:
האם אנחנו חיים כפי שאנחנו בוחרים או כפי שאנחנו מפחדים?














![המלט: נסיך דנמרק [אור-עם]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers3/37878.jpg)

![עידן התמימות [מהדורת 2013]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/997493.jpg)
