משום מה אין דירוג ולא ביקורת לספר שכנראה חמק מתחת לרדאר ואני מתכבד להיות הראשון לכתוב עליו, מפני שהוא שווה קריאה.

רמון עו"ד במקצועו ובעל חברה, נשוי ואב לשני מתבגרים, מרגיש יום אחד כאב חד בגרונו. בדיקות מעלות שחלה בסרטן נדיר ועליו להתחיל בטיפולים שכוללים כימותרפיה והקרנות ובנוסף להיפרד מלשונו הנגועה. איך יאכל מעכשו ובכלל ידבר שהרי זה היה מקצועו.

אחיו שהצליח בעסקיו גם בזכות גנבה מספקיו ועובדיו נחלץ לעזרתו לממן את התרופות וכלכת ביתם, אך בתנאי שהבית שבו מתגורר רמון ומשפחתו ישמש כערבון למקרה שרמון ימות בטרם עת. רמון נפגע מכך וחושב על דרך להציל את משפחתו מחמדנותו של אחיו.

עוזרת הבית שרואה את אדונה הולך ושוקע בדיכאון מביאה לו תוכי שינעים את זמנו ועוזרת לו לממש את תוכניתו להציל את משפחתו.

זה סיפור לא פשוט לקריאה, אבל מעניין ומעורר מחשבות על מה יקרה, אם הגורל יפיל עלינו את המחלה הארורה, למרות שכבר היום יש שמתייחסים לסוגים שונים שלה כאל מחלה כרונית בת טיפול.

עברו שנים מאז האוסטר האחרון שקראתי ולקרוא אותו שוב היה בשבילי מעין חוויה מתקנת. מאז השבעה באוקטובר הארור קראתי, אבל לקח לי הרבה זמן לסיים ספרים והנה חזרתי לקצב הרגיל שלי ואפילו נהנתי. גיבורו של הספר פרופסור לפילוסופיה שעבר את גיל 70 זה מכבר מעלה במחשבותיו רגעים מחייו ועורך חשבון נפש. לפני עשור איבד את אשתו בעת ששחתה בים ומאז הוא לא אותו אדם שהיה, אבל חושב על פרק ב כי לא טוב היות האדם לבדו. מלבד אשתו שעולה במחשבותיו גם ילדותו והוריו זוכים לייצוג נכבד והמסקנה שאליה הוא מגיע שלרגעים קטנים שרוממו את רוחו בעבר יש עדיין משקל לא מבוטל בחייו. את אשתו מתרגמת במקצועה שכתבה שירים וכתבים נוספים הוא רוצה להנציח בעזרת סטודנטית צעירה שרוצה לעשות עליה את עבודת הגמר שלה והוא מחליט לארח אותה בביתו.
אוסטר כתב ספרים טובים יותר, אבל עדיין זה ספר יפה ומתגמל.

חג החירות בפתח ואני תקווה שהחטופים ישוחררו במהרה.