לפי הידוע לי איין ראנד היתה דוחה בתיעוב רב את הדרך שבה הספר הזה הגיע לידי - ספרייה ציבורית במוסד החינוכי שאני עובדת בו. על פי הרומן "מרד הנפילים" שראנד כתבה, דברים לא ניתנים בחינם, ואדם צריך לשלם עבור מוצר או שירות שהוא מקבל, כמו שהוא אמור לקבל תשלום על דברים שהוא מייצר או עושה. המונח התנדבות פסול בעיניה, והרעיון של מקום ציבורי שבו אנשים מניחים חפצים שלהם לשימוש הכלל נראה לי כמו רעיון שהיה בלתי נסבל עבורה.
איין ראנד, לפי הספרים שלה ולפי ההגות שהיא כתבה שהם דברים מאוד דומים, דוגלת בקפיטליזם כחלק מתפיסה כוללת של אינדיבידואליזם שחלק מהאנשים יגידו שהוא קיצוני. אחרי קריאה בספר הזה אני קצת מבינה יותר למה. ראנד כותבת על ברית המועצות תקופה קצרה אחרי המהפכה הקומוניסטית, בערך בשנים 1920-1925. קראתי ספרים על ברית המועצות הקומוניסטית, כולל ספרים שסבא שלי ואח שלו כתבו אחרי שהם ברחו ממסך הברזל, ועדיין היה בספר הזה חידוש.
אז קירה ארגונובנה, בת של תעשיין לשעבר, מגיעה עם משפחתה ללנינגרד, הם מנסים למצוא בית ומקום עבודה ולימודים, אלא שההשקפות שלהם כמו גם העיסוק ה"בורגני" שהיה בעבר הוא בעוכריהם. קירה מעוניינת ללמוד הנדסה והיא גם מתחילה לעשות את זה, אבל מסיבות שהספר מתאר היא לא מצליחה להשלים את הלימודים שלה. העלילה העיקרית של הספר היא משולש אהבה בין קירה ובין שני גברים - אחד שבו היא מתאהבת במפגש אקראי, ושמו ליאו. השני מאוהב בה, יש לו תפקיד בממשל הסובייטי, אבל קירה מתעניינת בו רק כאמצעי לתת לליאו החולה את האמצעים להבריא.
הרקע של הספר - המציאות הסובייטית, מתואר בדרכה של ראנד בכישרון רב. בכריכה כתוב כי הספר מתאר את "העימות בין חיי הפרט ואושרו לבין הדורסנות של המדינה הרודנית", ואת זה היא מתארת במגוון דרכים ובעזרת הרבה דמויות בסיפור. את השיתופיות בדירות, הצורך באישור מגורים, השליטה של האחראי על המגורים על כל היבט בחיי היומיום, התלות של היכולת להתפרנס ברישום לאיגוד מקצועי, העוני, העליבות, התורים הארוכים ותלושי המזון. היא נכנסת לפרטי הפרטים של הריהוט, הביגוד, הדרך לבשל את האוכל ולחמם את הבתים, החובה "להתנדב" אחרי שעות העבודה ולבצע משימות שונות למען הקהילה, המישטור של הדעות הנאמרות והצורך להשתתף באסיפות פוליטיות. כמו ב"כמעיין המתגבר" גם כאן הצבעים הם שחור, לבן, אדום עם קצת אפורים אבל שום צבע אחר, וכמו בכל הספרים, ובכלל בספרי התקופה, יש גם מונולוגים ארוכים המסבירים השקפות עולם. עד כאן טוב ויפה, ואם זוכרים את הנטייה שמאלה בארץ והסגידה הקומוניסטית וגם בארצות הברית, הרי שבשנת 1935 שהיא השנה שבה ראנד פירסמה את הספר, יש בו חידושים רבים שאנשים באותה תקופה ניסו להתעלם מהם ולא לדעת עליהם.
עד כאן טוב ויפה, אבל עלילת הספר היא הבעייתית. באחרית דבר נכתב שראנד רצתה לתאר הקרבה שאדם עושה מתוך אהבה, אבל גם רצתה להפוך את היוצרות - שהאדם שהוא מושא ההקרבה אינו ראוי לה ואינו אישיות טובה או חיובית. זה קצת בלבול של מושג האהבה, אבל כפי שאפשר לראות גם בספרים המאוחרים יותר, השקפת העולם הרגשית של ראנד בנוגע לאהבה רומנטית היא מוזרה בפני עצמה. ליאו, האהוב של קירה, הוא אנרכיסט, אינדיבידואליסט, נרקסיסט ואגואיסט. לא ברור למה היא אוהבת אותו, מלבד מראה עיניו היפות, והוא לא משיב לה אהבה אלא להיפך. זאת לעומת אנדריי הישר והכן שגם מעריך ואוהב אותה. הבחירה שלה בליאו ולא באנדריי היא לא ברורה מבחינה נרטיבית ואין לה שום הצדקה, וכך העלילה עצמה יוצאת מוזרה מאוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
