אני אוהבת לקרוא ספרים על מסעות ויותר מכך כאלה שיש בהם דרך ארוכה של מסע רב משמעות של הגלוי על הנסתר , והכי כאלה עם סליחות וחשבונות נפש , אז הצטרפתי למסע בספר ביכוריה של איילת נאור בית : טיוטה שסחף אותי ומאוד נהניתי .
"רק כשיצאתי אל הדרך לא ידעתי את מה שאני יודעת עכשיו, וסביר להניח שגם היום איני יודעת את מה שאדע בהמשכה של הדרך. אבל אילולא יצאתי, איני יודעת אם הייתי משיגה את הידיעה הזאת, ועל כך אני אומרת תודה.”
בספר הזה לגיבורה אין שם . היא מובאת בגוף ראשון בקול נשי ישיר וכנה .
איילת בכתיבתה המזמינה לחוש את דמותה , וכאבה ככה כפי שהיא וללא כל התייפיפות .
האישה היא אם לשני בנים נועם ועופר , עוזבת את הבית , ואת ילדיה בעודם ילדים בגילאי עשר ושש ויוצאת להתמודד עם שאלות קשות של אחריות , אהבה , בגידה פנימית , וכשלונות אמיתיים.
לאחר הנטישה היא שבה ומנסה להיות האם "הטובה ביותר בעולם" . וכשהם בגרו , הם עצמאים לעצמם ואינם זקוקים לה עוד , היא מחליטה למכור את ביתה , היא רוכשת לעצמה ואן ישן ויוצאת למסע של בריחה , וחיפוש אחר עצמה , כדי להתפייס עם עברה .
בית : טיוטה רומן רגשי ועמוק , שמשמעותו היא הרבה מעבר לסיפור כשהמסר המרכזי הוא , שאי אפשר לברוח מאהבה , מאימהות או מעצמנו אלא רק ללמוד לגעת בהן מחדש באופן אחר . והבית אינו יעד אלא הוא מסע , והחיים – טיוטה אחת מתמשכת , שבהם כל תיקון הוא גם סליחה ...
ספר שהוא טיוטה של נשמה אמיצה ויפה שקריאתו היוותה עבורי גם סוג של מסע , ספר נוגע סוחף ומעורר מחשבה . ממליצה בחום !
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
