האם העם ההולנדי נאור וסובלני כמו שאנחנו אוהבים לתאר אותו?
האם בהולנד הביעו התנגדות עזה למשטר הנאצי כמו שהם מתעקשים לצייר את עצמם כיום?
הספר בא לענות על השאלות האלו ועוד רבות שבאות לבדוק האם ההולנדים היו שונים מעמים אחרים באירופה ביחסם למלחמה וליהודים, כאשר מועדוני הכדורגל בספר משמשים דוגמא להשוואה - ביחסם לגרמנים, ליהודים, למחויבות לספורטיביות.
ישנן השוואות מעניינות ומפתיעות לעומת צרפת, אנגליה, דנמרק ועוד.
ניתן ללמוד מדוגמאות כגון זיכרון ההתקפה על העיר רוטרדם ו-900 תושבי העיר שנהרגו לעומת ההתעלמות מן העובדה שמהעיר גורשו 12000 יהודים להשמדה בעזרתה של משטרת הולנד הפרגמטית.
דוגמא נוספת היא מעבר של ניהול מועדון הכדורגל אייאקס מידיים יהודיות לניהול של משתפי פעולה.
הספר לא בא לתייג את הולנד כ״רעה״, אך בא להראות שהיא אינה ״טובה״ כמו שהיא הייתה רוצה להיראות.
ספר עיון נחמד שיכול להעשיר את הידע למי שמעוניין ללמוד קצת יותר על הולנד וספורט בתקופת המלחמה.

ערבים מבינים רק כוח (האמת? גם יהודים)
אין גרמניה אחרת (האמת? צריך לשאול את כל הישראלים שגרים שם)
ברזיל היא נבחרת הכדורגל הטובה בעולם (האמת? יש גרמניה. אחרת. הכי טובה בעולם. 7:1)
מכוניות מקוריאה - לא כדאי (האמת? לא ברור)
ערבים מכינים קפה מצוין (האמת? ממש לא. הוא תמיד שרוף מדי, מתוק מדי ופושר מדי. שתיתי בקהיר, בג'זין, בסג'עייה וטול כרם)
יהודים הם העם הנבחר (האמת? פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח)
מירי רגב שרת החינוך (האמת? באמתתתת?????)
ההולנדים אצילי הנפש הצילו יהודים במלחמת העולם השנייה.
האמת היא שאת התשובה על כך תקבלו בספר המצוין הזה. קופר, אשף רגוע ומסעיר שכמוהו, כותב על כדורגל מהזוויות
הכל כך מרתקות שלו (הערה קטנה - אין לכדורגל זוויות לא מרתקות, פשוט קופר מעולה) ודרך סיפורי שחקנים, אוהדים ובעיקר
המשחק הזה, שהוא הוא תמצית פסגת הישגי המין האנושי, מצליח להביא את האמת הערומה. וכמו כל מי שערומה בהולנד, קר לה. מאוד.
מומלץ לקריאה, מומלץ לחשיבה, מומלץ לטהרניות ומומלץ לכל מי שמתעניין בטבע האנושי.

לכאורה, מה למלחמה ולספורט, ובמיוחד לקבוצת הכדורגל אייקס?
כשהנאצים כבשו את הולד, הם הטמיעו את חוקי הגזע במהירות מפתיעה.
ידועה האגדה, שלאות הזדהות עם אזרחיה היהודים, התהלכה מלכת הולנד
עם הכוכב היהודי, אולם זאתהיתה אגדה.
האמת העצובה, שהעם ההולנדי קיבל באדישות נוראה את חוקי הגזע
ורגשות החמלה האנושיים לא כל כך היו נפוצים.
בישראל קיימת האמונה המסולפת, שהעם ההולדי קם ועמד נגדהגרמנים
וניסה להציל את יהודיו על ידי מתן חסות, והסתרתם בכל מיני מקומות
כדי שיד הנאצים לא תגיע אליהם. זאת היא אגדה וסילוף האמת.
ההולנדים היו משתפיםשל הגרמנים, ואפילו העמידו חטיבה של מתנדבים
הולנדים להלחם במזרח במסגרת הוופן אס אס. ( כמו הבלגים והצרפתים).
עולם הספורט ובמיוחד הכדור רגל עבר אותו שינוי כמו החברה ההולנדית
כולם, תחילה הוצאו השחקנים היהודים והורחקו מקבוצתם, לאחר מכן נאסר
על היהודים להכנס ולצפות במשחקים, ( אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה
יאוש אחז אז באוהדים השרופים של הקבוצות השונות),ובשלב הסופי גורשו
יהודי הולנד למזרח, וחל עליהם חוק הפתרון הסופי.
בספרו, סיימון קופר, מתאר בצורה יוצאת מן הכלל את התהליך הסופי הזה
ומערער בלב קוראיו את אותה אמונה לא מבוססת על אופי היחסים בין ההולנדים
ליהודים. והוא אף מרחיק לכת ומתאר את תהלך ההכחשה שבו הם שרויים
עד היום.ספר טוב, ופוקח עיניים.

מעניין ועצוב. הקשר בין כדורגל לפוליטיקה ובחינת ההיסטוריה בראי הכדורגל הם דברים מעניינים שסיימון קופר יודע לעשות. מרתק לגלות פיסות מידע באמצעות הראיונות שערך והמסמכים שמצא ולהבין מה עומד מאחורי החזות ה"היהודית" של קבוצת הכדורגל אייאקס. אבל זה היה גם עצוב, כי דרך המחקר שקופר ערך והתפרש על פני שנים נחשפה תמונה מלאה יותר ומאוד לא נעימה, בלשון המעטה, בדבר העם ההולנדי וההתנהגות ההולנדית בזמן מלחמת העולם השנייה. נדמה שלקופר קשה להניח את העט ותחושת הדחיפות להעביר מסר הסותר את ה"דעה הרווחת" בעולם לגבי התפקיד ההולנדי המוכר של המצילים/מחביאים/מתנגדים לגרמנים, נובע בין השאר מכך שגדל בהולנד והתחנך על מסר זה.

הספר שינה בקרבי את התודעה שלי ותפיסותיי לגבי מורכבותו של העם ההולנדי, אם כי מעולם גם ככה לא היה לי בוער או דחוף במיוחד לגבש דעה כלשהיא בכלל (מעולם לא באמת אהדתי את נבחרת האורנג', כמו רבים שאני מכירה בישראל, מעולם לא חשבתי שכה נהדר ומושלם להיות הולנדי, אם כי אני מאוד מחבבת שכונות מסויימות באמסטרדם ואת האווירה בה).

בפרק על רוטרדם לקראת סוף הספר מתגלה תמונה לפיה עברה היהודי של העיר ובכלל, ההיסטוריה של יהודי רוטרדם והולנד כולה, הוסתרה בעדינות מאחורי קירות נטושים בעיר. אינני מעריצה גדולה של אנדרטאות או שטיפת מוח של זיכרון, אבל אני כן חושבת שחשוב מאוד לשמר (או במקרה של רוטרדם וערים נוספות בהולנד ובאירופה כולה - לייצר) שיח על הכתם השחור של אירופה במאה שעברה ולא למען הלקאה עצמית על העבר, אלא בפשטות - למען שיח והסקת מסקנות לעתיד.

וזה הכי עצוב ומה שהותיר אותי עם התחושה העצובה בסוף - לראות כמה בקלות ההיסטוריה נזנחת , רק בשביל שתוכל לחזור על עצמה שוב.

לכל מי שהשילוב של שואה, הסטוריה וספורט - במיוחד כדורגל יעשה מעשה נבון אם יקרא את הספר המרתק הזה.כמובן שהספר מומלץ גם לכלל הקוראים.מדהים לגלות באיזה עוצמה משחק הכדורגל ריתק אליו אנשים גם בתקופות הקשות ביותר אם כאוהדים ואם כשחקנים ,בגיטאות,במחנות ההשמדה ובאירופה הכבושה. בספר תמצאו מענה לשאלות כמו כיצד החליטה נבחרת אנגליה להצדיע במועל יד בפתיחת המשחק בברלין ב-1938 ,או כיצד גורשו השחקנים היהודיים מקבוצות הכדורגל באירופה ובעיקר בהולנד. ועוד סיפורים מרתקים כפי שציינתי -שילוב מעניין של הסטוריה,שואה וספורט.