התוכן עצמו עוסק במערכות יחסים מורכבות למדי בין דמויות רבות, המרכזיות ביניהם הן מרקוס ו-ויל, אחריהן אמו של מרקוס, ובהמשך שלל דמויות משנה- ראשל, אלי וקלייב. השתלשלות האירועים עצמה נוטה להיות בנאלית ומשעממת, או לא צפויה ועם זאת חסרת עניין, כך שלא יכולתי לקרוא לספר הזה יצירת מופת של ממש.

מצד שני, הכתיבה מרומזת מאוד ומשגרת בלי הפסקה אתגרים קטנטנים שנחבאים בין השורות, ברגעים מסויימים הסופר כאילו מנסה לייצג תמונה על ידי ציון כל הפרטים שאינם מופיעים בה, ושלל קישוטים רטוריים יפהפיים אחרים, ועלינו, הקוראים, מוטל לשחזר את התמונה ולדמות התרחשות שאינה שייכת כלל לעולמנו שלנו. זאת אחת הסיבות שהספר הזה הוא פשוט כזה שלא ניתן להרפות ממנו.

שופע בדיאלוגים אמינים ובעיקר במחשבות שלא נאמרות בקול, נקודת המבט הכפולה- של ויל, הרווק המתחזה לאב ושל מרקוס, הילד שמתחזה (בעל- כרוחו אפשר לומר) לנער עושה אותו שנון ומסקרן וחושף רבדים שונים ועמוקים של אותה התרחשות (לא משנה כמה לא מעניינת היא בפני עצמה), עד שלעיתים קשה לומר מי הוא המבוגר מבין השניים, ולהיפך, מי חסר הכיוון ההיסטרי והנתון לשינויים.

ספר חד פעמי לנסיעות ארוכות, מהמוצלחים שבהם.

ספר נחמד על רווק מושבע ומשועמם מחפש גירויים נוספים לחייו הבנאליים, מוצא עניין וריגוש כשהוא פוגש בנער שהוא קצת מוזר ביחס לילדים בגילו גם בחזות וגם בהתנהגות ונוצר בניהם יחסים מיוחדים שמשנים לשניהם את היחס לחיים. הסיפור משכנע מעניין אם יעשה מזה סרט....

ספר נחמד על ילד ורווק, שמתבגרים במקביל.