שבעה סיפורים יפהפיים של הסופר המופלא אנטון צ'כוב. כל הסיפורים מאוד מעניינים ובדרך כלל הסוף מפתיע עד מאוד ובכולם מדובר ביחסים בין אנשים ובאוסף של דמויות שכמעט כל אדם פוגש בימי חייו. לצ'כוב יש כשרון מיוחד בתאור של סוגים שונים של אנשים ונשים ובתאור של סיטואציות אנושיות. כמעט בכל סיפור מיוצג צ'כוב עצמו בתוך אחת הדמויות בדרך זו או אחרת וכאילו הוא בעצמו חווה או שהיה עד לסיטואציות ולדמויות שבסיפורים. דמותו ודעותיו ההומניסטיות באות לידי ביטוי מה שמביא עונג נוסף לקריאה. בסיפורים של צ'כוב הדמויות בדרך כלל מאוד מורכבות ונתונות לפירושים שונים. כשאני מסיימת סיפור של צ'כוב, כמעט כל סיפור, קצר או רומן שלם אני חייבת לשמוע דעות נוספות לגבי הדמויות ובכלל להבין מה מסתתר מאחורי הדמות. וכמעט תמיד יש דרכים מגוונות להביט בדמויות שמוצגות וזה ממש מעניין ומרתק. אין רע מוחלט או טוב מוחלט, אין צודק ולא צודק וכל דמות כל כך מורכבת ורבת גוונים שזה משאיר מקום למחשבות ותהיות רבות.
למי שעדיין לא קרא צפוי עונג עצום.

האם אפשר לתת שישה כוכבים נוצצים ובוהקים? אפשר?
זהו מסמך נדיר באיכותו על מצב האומה היהודית בפרק זמן נתון ולמעשה זוהי תקופה הרת גורל לעם היהודי באירופה ולא רק.
יוזף רות שמשמש כעיתונאי בדומה לתיאודור הרצל. הוא נוסע במסגרת העבודה לערים אירופיות ופוגש את הקהילות היהודיות באותן ערים.
מדובר בשנות העשרים המאוחרות של המאה העשרים, לאחר המלחמה העולמית הראשונה, ניצני התורה הנציונאל סוציאליסטית כבר מורגשים והקומוניזם גם הוא בנמצא.

בתחילה מתאר רות את היחס המזלזל של קהילת יהודי מערב אירופה ליהודי מזרח אירופה - ה"אוסטיודן". רות נולד בגליצייה אבל חי במערב אירופה ובדומה לכתבים האפולוגטיים של פלביוס ב "נגד אפיון", כאילו יש כאן כתב הגנה בעד יהודי המזרח. הוא מונה את המשותף בין הקהילות. מבחינתו כל היהודים יש בהם מן המזרח ומן המערב ללא הבדל. אבל כאן לא מסתיים העניין שלו. הוא מתאר את מצב הקהילות בוינה, ברלין, פאריז וגם ברוסיה,באמריקה ובפלסטינה.
זוהי תקופה שכולם זזים ממקום למקום והבעייה העיקרית של היהודי היא "המסמכים" שעליו להמציא במעברים ממקום למקום.
רות מתאר לא רק את הפרובלמתיות שבה נמצאים היהודים כמיעוט גדול שנתון לאנטישמיות, אלא ובעיקר את הניכור של היהודי בן המקום למהגר זה מקרוב הגיע.

הקורא יודע מה עומד לקרות באירופה עוד מעט.. הכל ימחק ויעלם בעשן המשרפות וההיסטוריה. ובינתיים רות כאילו מקפיא את הזמן בתמונה מדהימה של תרבות יהודית מבולבלת אבל מליאה אמונה ותקווה.
אפשר לכתוב עוד המון על היצירה הנהדרת הזו שבתוכה לא רק תיאור הסטורי ממש אנטרופולוגי אלא גם משנתו של הסופר והפילוסופייה שלו שמשובצת בין השורות.

ספר כל כך מרתק שנקרא בשקיקה ובבת אחת. ממליצה בחום רב!

בדרך כלל בחופשות החגים או בחודשי הקיץ היינו נוסעים מירושליים למשפחה המורחבת בחיפה. איזה כיף היה לפגוש את הסבתות והסבים והדודים והדודות וכל היתר. אוכל טוב, ים וחוויות נפלאות. אז מרסל פרוסט גם הוא נסע בחופשות כמו כולנו אלא שהוא נסע מפאריז לעיירה קטנה בשם קומברה. למעשה זהו סיפור אוטוביוגרפי של פרוסט מסע אל ילדותו בכפר המשפחתי. הוא מפגיש אותנו עם הסבתא שהיא סוג של נפש חופשיה ועם הסבא ו הדודות ובעיקר הדודה של אימו שהיא מה שנקרה "טיפוס" יחיד ומיוחד ומעניין מאוד. במסעו אל העבר הוא פוגש בשלל דמויות סביב משפחתו והמעגל המשפחתי; בכנסייה, ברחוב ובמפגשים חברתיים.
זהו ספר ראשון מתוך שבעה שמתארים את חייו וחוויותיו ומחשבותיו של הילד שכבר בכפר הבין שבחר להיות סופר.
ברטרוספקטיבה פרוסט מבטא בתאוריו כיצד מתעוררים אצלו החושים לנוכח תמונת ילדות זו או אחרת העולה בזכרונו. ברור לגמרי שפרוסט מאוהב באותו כפר ומלא געגוע לאותם אנשים שעטפו את ילדותו ואותם הוא מתאר באריכות רבה ככאלה שעיצבו את נפשו כאדם כסופר.
שמעתי על הספר הזה רבות אך לצערי, אותי הספר לא הלהיב במיוחד וזאת מאחר שהוא מאוד איטי ומרבה בתיאורים ארוכים ולעיתים מייגעים וביחד עם זאת היו קטעים רבים שמהם נהניתי מאוד.

ספר קשה!
מצב האדם הלבן בדרום אפריקה בעת האחרונה, כלומר לאחר עידן האפרטהייד, משתקף בספר זה.
פרופסור דיוויד לורי מסתבך בפרשייה עם אחת מתלמידותיו ונאלץ לעזוב עקב כך את משרתו באוניברסיטת קייפטאון.
הוא מוצא מפלט בביתה של בתו לוסי בחווה מבודדת, אחת מני רבות מחוות הלבנים בדרום אפריקה. מכאן מתפתחת עלילה רווית אלימות ואימה שבמרכזה הרצון והיוזמה של השחורים הדרום אפריקנים לנקום בלבנים ולדחוק אותם מהמרחב.
הקריאה בספר מאוד קלה וזורמת, אבל הנושא מאוד קשה. אפשר לומר כי זה סיפור מאוד מטלטל, משאיר אחרי קריאתו אוירה של דכדוך ועצבות.
לפיכך מומלץ לבעלי קיבה חזקה.

מה אני אגיד? איך בדיוק לתאר את דמותו של אותו רספוטין?
אדם ללא השכלה מינימאלית, בקושי קורא או כותב. כפרי מאחד מכפרי סיביר הרחוקה. אמנם גבר לא נאה במיוחד אבל... יש לו כריזמה מטורפת, מבט כל כך חודרני שאי אפשר היה לעמוד מולו ובעיקר גבריות שנשפכת ממנו כמו נהר שוצף. בנוסף לכל אלה, הבחור מלא ביטחון עצמי, שאפתן ובאמת ובתמים מאמין כי הוא שליח של האלוהים, מן ישו מודרני.
בעזרת כל התכונות הללו ובעיקר הסקס אפיל המטורף שלו והרבה חוצפה, מצליח הכומר רספוטין איש המעמד הנמוך ביותר, להגיע עד למשפחתו של הצאר ניקולאי השני ולשבות בעיקר את ליבה של הצארינה אלכסנדרה.
למשפחה הקיסרית יש חמישה ילדים. ארבע בנות ובן קטן אלכסיי שהוא יורש העצר. למזלם הרע הבן חולה במחלת ההמופיליה כשכל פציעה הקלה ביותר מהווה סכנת חיים מיידית וממשית. מאחר ויצא לרספוטין שם של מרפא ורואה את הנולד הוא הגיע גם למשפחת הצאר וגרם לריפויו של הצארביץ הקטן אלכסיי לאחר מאחת הפציעות שסיכנו את חייו. רספוטין האמין כי הוא מהווה שליח האלוהים ותפילותיו או משגליו הם אלה שמביאים לריפוי. במקרה של הצארביץ די היה בתפילותיו
מהר מאוד הגיע רספוטין למעמד של יועץ למשפחה הקיסרית ובעיקר יד ימינה של הצארינה. מיותר לציין כי הכומר הכפרי העביר את דרשתו דרך מיטותיהן של נשות האצולה הרוסית וגם יצא לו שם של מאהב יוצא דופן.
בנוסף למעריציו הרבים, קמו לכומר הצעיר מתנגדים רבים שראו בו שרלטן המוליך שולל את המשפחה הקיסרית וביחד איתם מוביל את רוסיה לאבדון.

אנרי טרויה הוא ביוגרף מאוד מוכשר והוא מעביר את סיפורו של רספוטין ואת קורות המשפחה הצארית בכשרון יוצר דופן. כתיבתו של טרויה פשוטה וזורמת. הספר כל כך מעניין וגם מתאר את רוח התקופה באופן קצר, פשוט ולעניין.
אני מאוד אהבתי את הספר הקצר והמרתק הזה.
ממשיכה לביוגרפיה הבאה של טרויה והפעם הביוגרפיה של אנטון צ'כוב.

לא סתם מעניקים פרס נובל. לאחר שקוראים את ספרו המצויין מבינים היטב עד כמה ראוי הסופר הנהדר הזה לפרס.
אורח נטה ללון מתאר את ביקורו של שי עגנון בעיירת מולדתו בוצ'אץ' שהוא משבש את שמה ל "שבוש" (כנראה מלשון שיבוש).הביקור נערך מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה. ה"אורח" מגיע מארץ ישראל המתהווה אל עיירתו שבגליציה ולמעשה הוא מוצא שרידי יהדות מפוארת ועתיקה בתהליך התפוררות ובלבול. מבית המלון יוצא האורח לבקר את מי שנותר בעיירה. הוא פוגש טיפוסים שונים ומשונים. דתיים וחילוניים, קומוניסטים וסוציאליסטים, אנרכיסטים וציונים. העיירה עברה שינוי משמעותי ולפיכך כמעט ואינו פוגש אנשים מעברו. המצב הכלכלי הוא בכי רע, רבים עזבו לאמריקה או לארץ ישראל וכמובן שפצועי המלחמה הרבים רק מוסיפים לעוני ולעליבות גם דכדוך ועצב בקרב המעטים שעוד נותרו. מיותר לציין כי שינויים אלה הביאו להתרופפות משמעותית בדבקות באמונה היהודית.
ה"אורח מארץ ישראל" (ארץ ישרואל בלשון תושבי העיירה) מתקבל ברוב כבוד וכולם מתעניינים בו ובחדשות שהוא מביא מעבר לים. והוא, מנסה בכל כוחו גם לשמר את המסורת שהולכת ומתרופפת בעיירה מצד אחד ומהצד השני את רהחלום הציוני שמתגשם והולך בארץ ישראל המתהווה.

הכתיבה של עגנון פשוט הדהימה אותי. העברית פשוט נהדרת. הסיפור מצחיק ועצוב בו זמנית, מעניין ומתפתח כל הזמן. התיעוד של יהודי העיירה שבוודאי משקף את תמונת מצב יהדות מזרח אירופה כל כך מרגש ומעציב לאור העובדה שבעת קריאת הספר הקורא יודע בדיוק מה יעלה בגורלם של יהודים אלה.

ספר מקסים ומרגש ואני כמובן ממליצה בחום רב על קריאתו.

סיפור השרדותה יוצא הדופן של צעירה יהודייה באי הבריטי, אחד מאיי התעלה שנכבש על ידי הנאצים. הספר מבוסס על חייה האמיתיים של הדויג ברקו שלכאורה ניצלה בזכות אהובה הנאצי. הסיפור מתאר את מאבקה לאורך כל תקופת הכיבוש ועד לשחרור.
הזמנתי את הספר הזה בספרייה וחכיתי בקוצר רוח לקוראו וזאת לאחר ששמעתי על סיפורה המופלא של הדוויג. אלא שכאשר קראתי את הספר מאוד התאכזבתי. ג'ני לקוט הצליחה להפוך את הסיפור יוצא הדופן למעין רומן רומנטי מה שבעיני אינו מתאים כאן. אמנם הספר די מעניין והנושא והסיפור עצמו ראויים שיסופרו אבל לדעתי, הווריאציה הזו של לקוט פחות מוצלחת מספרים אחרים שקראתי בנושא זה.

ספר נפלא אודות שלושה דורות במשפחת קרנובסקי.
דויד קרנובסקי, יהודי מעיירה קטנה בפולין שעבר עם אשתו לברלין הכרך הנאור והמתקדם בעקבות רצונו העז להטמע בעיר הנאורה והתרבותית. בנו ד"ר גיאורג קרנובסקי, רופא גניקולוג יפה תואר ומצליח שנולד בברלין ומתחתן עם תרזה הולבק, גרמניה נוצריה. הנכד, יואכים גיאורג. או בקיצור יגור, חצי יהודי וחצי גרמני.
עד כאן הכל נשמע לפחות באוזן עכשוית למשפחה מעורבת רגילה. אלא שאלו זמנים כלל לא רגילים ומדובר בתקופה של בין המלחמות והתבססות הנאציזם בחברה הגרמנית בכלל והברלינאית בפרט. כמובן שהתמורות בחברה הגרמנית משפיעות על כל יהודי גרמני ועל כל אחד מבני משפחת קרנובסקי ובדרכים שונות.כל דור במשפחה מאפיין חתך חברתי יהודי שונה בחברה הגרמנית. בעוד הסב הוא יהודי פולני במוצאו (שגם בעיני היהודים הגרמנים נחשב נחות) הרי שבנו הוא יליד גרמניה והנכד בכלל נחשב לחצי גרמני והוא דווקא מזדהה עם החצי הזה ורואה עצמו כ"הולבק" ולא "קרנובסקי" על כל המשתמע. ברור לגמרי שההבדלים האלה אינם מעלים או מורידים בעיני הגרמנים שעבורם , על פי "הסדר החדש" , מי שיש לו דם יהודי כלשהוא, יהודי הוא!
ביד אומן מצייר לנו ישראל זינגר בעזרת דמויות נוספות רבות, יהודיות ושאינן יהודיות, את הלך הרוחות בתקופה מעניינת זו שבין המלחמות.
הספר יצא לאור בשנת 1943 ושנה לאחר מכן ב 1944 נפטר הסופר. יש לכך משמעות עצומה בעיני. שכן ישראל זינגר, שחי בארצות הברית באותה עת, מקבל אינפורמציה על התבססות הנאציזם מבלי לדעת את התוצאות הרות הגורל. ומדוע זה מעניין, כי הוא מתאר את המצב מתוך ההתרחשויות עצמן וללא ההשפעה של תוצאות המלחמה ואפילו ללא מידע אמיתי למה שקרה ליהדות אירופה ולמימדי החורבן שנפל על אירופה כולה, על גרמניה ועל יהודי אירופה.
מצאתי משהו מרתק בדיווח הכמעט עיתונאי של המצב בעת התרחשותו. זינגר מביא דמויות מגוונות משני הצדדים (יהודים ונאצים) באופן כמעט אובייקטיבי. נכון שמתוך הכתוב ניתן להבין את דעותיו על העם הגרמני ועל החברה היהודית על גווניה וכמובן ניכרת בכתיבתו חיבה גדולה לדוברי היידיש ולאו דווקא לאלה שרוצים להתערות.

מאוד נהניתי לקרוא את הספר הנפלא הזה מצאתי בו כל כך הרבה נקודות שאקטואליות לימינו. אני כמובן ממליצה עליו בחום רב.

ספר עוקצני ומצחיק אודות חיות שמרדו בבעל החווה והשתלטו עליה תוך קריאה "ארבע רגליים טוב, שתי רגליים רע!"
ביקורת סטירית ונשכנית על המשטר הקומוניסטי ועל מנהיגה הבלתי מעורער יוסיף סטאלין. וגם ביקורת כלפי שלטון טוטליטרי באשר הוא.

המרד כלל את הרעיון הנפלא של שוויון לכל החיות ללא הבדלים ומעמדות, כאשר לכולם זכויות שוות וכל חיה תורמת מיכולותיה.מנהיגי מרד החזירים הובילו את החווה להישגים ואף לתכנון שאפתני של הקמת טחנת רוח שהגה אחד המנהיגים הללו "סנובול", שהיה חזיר חכם במיוחד. אלא שמנהיג נוסף, החזיר הדומיננטי "נפוליאון" שאף להיות המנהיג היחיד. בדרך מתוחכמת ואכזרית ביותר גורר נפוליאון את חוות החיות למאבקים פנימיים ומלחמות. האם חלומם של החיות לשוויון ושחרור מעולם של בני האנוש מתקיים?

אורוול מתאר בספרון מני חיות שתורמות למרד כל חיה מיכולותיה. החזירים תורמים את חוכמתם, הסוסים בוקסר וקלוור תורמים מכוחם הרב, בעיקר בוקסר. הכלבים הופכים עד מהירה למערך השמירה תוך שימוש בהפחדה ואיום. בנג'מין החמור תורם את ספקותיו לכל המהלכים, הכבשים פועים את סיסמאות המהפיכה ויש כמובן גם את מוזס העורב המאולף שמקורב לכל מי שיקח את השלטון לידיו והוא היחיד שלא עובד ורק מפיץ את דתו תוך תיאורים על ארץ שנמצאת בעננים, "הר מתוק" שמה, שם פשוט החיים מתנהלים עם שפע עצום וללא דאגות.

המרד הצליח מעל המשוער, ג'ונס ואנשיו נסו על נפשם והחווה בידי החיות. הוקם מטה בהנהגת החזירים, יש גם המנון "חוות אנגליה", נקבעו חוקי עולם, 7 דברות בבחינת "יהרג ובל יעבור". העבודות השונות נחלקו בין החיות בהתאם הוקמו וועדים למקצועות השונים, ובא לחוות החיות גואל.
אלא שמהר מאוד חלו שינויים מרחיקי לכת. בין המנהיגים סנובול ונפוליאון היו תמיד סכסוסים ואי הסכמות בעיקר סביב הקמת טחנת הקמח. סנובול המשכיל היה שופע רעיונות ואילו נפוליאון השתמש בכשרונו בארגון וניהול אך הסכסוכים בין המנהיגים הובילו עד מהירה לפילוג בקרב החיות שהתארגנו בשתי סיעות. מכאן המצב רק הולך המתדרדר.... אבל על כך יש לקרוא בספר הנפלא הזה.

על אף שסווג תחילה כספר ילדים, זה ממש לא כך. הרעיונות הנשגבים של שוויון ושתופיות הופכים במציאות לשחיתות ודורסנות ולכן הספר כל כך רלוונטי גם לימינו ולצערי חלקים מתיאורי השליט המושחת והדורסני מתאימים מאוד למה שקורה בקרבנו. מאוד נהניתי מהאלגוריה של אורוול ואני ממליצה על הספרון בחום רב.