בחסות הקורונה הצלחתי לסיים את הספר האחרון בסידרה החמודה אך הבלתי מטריפה הזאת של הארי פוטר.
זה עלה לי במאמץ, לא התחברתי, אבל עשיתי את זה כי הרגשתי שאני צריכה,
לא יכולתי עוד להתנהל בעולם עם החור הזה בהשכלה.
אז איך אני מסכמת את הספר האחרון?
בסך הכל - יפה, עבודה יפה גברת רולינג עשית פה.
בצלחת לסגור כל כך הרבה קצוות מטרידים בבת אחת,
בלי שזה ירגיש ספר סגירת קצוות.
הצלחת להביא את הגיבורים לקצה, לפי התהום, ואז לתת להם לעשות צעד קדימה. בום טרחח וכל זה.
המהפכים בסוף קצת קיצוניים,
וביחד עם זה - היה ברור שהארי הרי לא ימות, לא ככה תסיימי את הספר האחרון,
אז הם היו לא מספיק מפתיעים.
היה צריך לעשות את זה קצת אחרת לדעתי,
אבל מי אני שתקשיבי לי, אם אני לא אחת מעשרות מיליוני המעריצים שלך, אלא דווקא אחת שלא.
טען לי חבר שהארי פוטר צריך לקרוא לפנ יגיל 17 כדי להתחבר, לאהוב ולהעריך.
יש מצב.
לא היתה לי הזדמנות, בתור ילדה חרדית שספריית בית הספר פלוס הספריה הציבורית הקרובה אליה מעוטרות רק בכותרים חרדיים.
אבל היו הרבה ספרים שהלמתי בגיל מאוחר יותר, וזה היה סבבה. ואהבתי, והתלהבתי, ותוכלו למצוא את הביקורות שלי על חלקם כאן בסביבה, בסימניה.
תכלס, אני חושבת שזה אומר משהו גם על הספר עצמו, אם זה ספר שמתחברים אליו רק אם קוראים אותו בגיל צעיר מספיק.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
