נישואיהם של גבר ואישה בשנות השלושים שלהם התפרקו. לזוג שני ילדים. הורים. אל כל אחד החיים שלחו כמה חיצים שהותירו צלקות על גופם. לזמן מה הוא והיא, חיפשו להניח זה את זו על צלקותיהם, תרו אחר נחמה. נדמה שלזמן מה היא נמצאה להם, אחר כך אבדה. קראתי את הספר וחשבתי: אין חדש תחת השמש. זוג. ילדים. נישואים. משהו התפרק משהו נבנה. בספרות כמו בחיים. כמו שאומרים: יצא לי להכיר. ובכל זאת, הסיפור לא עורר בי עניין. כי ספרות, בניגוד לחיים שחיים אותם וחווים בכל העוצמות, הגוונים, והטעמים, הספרות - היא מילים. לעיתים קורא הפלא שכבשספר כתוב "בכי", אפשר לטעום את מליחות הדמעות, שמתארים קולות - אפשר לשמוע המייה של ים, צלילים של מוזיקה, להרגיש כאב שעובר מן הדף אל הבטן.
בסיפור הזה המילים נותרות מילים. שמתארות שאלות אודות מה שכולנו, בגיל מסויים שאולים את עצמנו. גידול ילדים, אהבות, מה היינו, מה רצינו להיות ומה נשאר מעצמנו. ומי זוכר בכלל על מה היה כל העניין הגדול ההוא? במובן הזה הספר הזה הוא מראה של אדם בגיל שלושים פלוס, נשוי והורה. הספר פורט על ייאוש יבשושי של קיום, אבל נותר ברמה הזאת. הכתיבה שטוחה, נעדרת יופי, לעיתים מנסה לזעזע אבל לא בהצלחה גדולה (למשל בניגוד לימי הנטישה של פרנטה שעוסק גם הוא בנישואין כושלים).
הזוג שיושב במסעדה לאורך הספר, מעביר את הייאוש והאומללות מאישה לגבר ובחזרה. בנקודה מסוימת לא יכולתי שלא לחשוב: בסדר, אבל מה העניין הגדול. למה לכתוב עוד ספר על זה. במה הספר הזה מיוחד מאחרים? מה הוא מביא שאחרים לא עשו טוב יותר ממנו. לא מצאתי תשובה.
במקום זה הוא גדוש במשפטים סתמיים, המתחזים לעמוקים, המתאימים לתהיות של גיל ההתבגרות: "לקום מידי יום כדי להיאבק באשליות, הדברים החומקים מאיתנו דווקא כשהם נראים לנו חיוניים. תנועה עמומה של המון שהם חלק ממנו..." או: "איך אתה יכול להיות נאמן לעצמך אם אתה יושב על חייך בסטנד ביי ומחכה לחיזוקים..."
לעיתים המילים מביכות ממש: "אף על פי כן הוא מנסה להיות גבר, לנחם אותה".
ועוד כהנה וכהנה פנינים. אני מניחה שיש וימצאו בזה עומק. אותי זה שיעמם.
היתרון היחיד שמצאתי בספר זה שהוא קצר.

מי יושיע אותי אחרי שקראתי את הספר הזה?
לצערי, באשמת לימודים\עבודה אין לי הרבה זמן לקרוא ספרים להנאתי. במיוחד לא בתקופת מבחנים. למרות זאת, בחודשים האחרונים הצלחתי לקרוא פה ושם, ואפילו התחלתי את סדרת הארי פוטר שכנראה תעלה לי בהרבה זמן לימודים. אז לקחתי גם ספר 'למבוגרים' כדי לאזן את הטעם הספרותי. השם שלו סקרן אותי, ראיתי שהוא קצר, לא מחייב כמו סדרה. כריכה קשה. מה יכול להיות רע?
ובכן....
הספר, שהוא בעצם מן קטע ארוך ארוך, מתאר פגישה מייגעת של שני גרושים בני שלושים ומשהו במסעדה. הגירושים דיי טריים, ויש להם ילדים קטנים. וזה מכוער. מאד מכוער.
במהלך הפגישה אנחנו הקוראים נאלצים להחשף לכל הדברים המכוערים שקרו אי פעם בחיים שלו ושלה, וגם דברים שקורים באותה פגישה, כמו הגרוש שכמובן מפנטז על המלצרית עם הבטן החשופה והאשה המסתכלת עליו במבטי שנאה ומגוללת בראשה את הסיבות לשנאתה העמוקה אליו. בשולחן ליד יושב זוג זקנים, שהזוג הגרוש תהה לגבי הדינמיקה ביניהם. ואז בסוף האחרוחה הזקן ניגש אליהם ואומר את הפאנץ' שבגללו כך נקרא הספר. שקלתי להפסיק לקרוא אבל זרמתי עם בליל המחשבות המדכא וקראתי כמעט בבת אחת. לדעתי, כל מי שעבר פרידה משמעותית בחייו ימצא נקודות שהוא יכול להזדהות איתן בספר. אך לא דיי בכך כדי שהספר יהיה טוב, ובעיניי הוא לא. אם אלה החיים, אני חוזרת להארי פוטר.

בוקר טוב
היו רק 2 ביקורות אז נכנסתי לראות מה כתבו הנשים שקראו , גם הגבתי להן, התבאסתי בשבילן, אז זה ספר חובה, יש בו המון, מערכות יחסים בין כולם במשפחה, אפילו בין חברים, ו בלה איטליה גם נמצאת כאן, ולקרוא שגם בארץ אחרת בתרבות אחרת הקשיים שיש לעבור במשפחה היא כמו אצל כולם מורכבת החיים, ואוהבת את הכתיבה הקצת מרוחקת, מי שלא אהב את הספר ולא אוהב את הסופרת שילך לתרגל יוגה אז יהיה מסוגל לקרוא בהנאה.בקיצקצ, על הגב של הכריכה יש המלצות ל 2 סרטים שנעשו על פי 2 ספרים נוספים שלה, מסתבר שהיא שופעת תענוג, אז יש לי עוד אתגר.שלישי פעמיים כי טוב ויותר שמח, happy november היום כבר ה 5 2019 הלליוה המשך שבוע קסמרפא מבורך; נ.ב. יש גם 7 מוכרים אותו, אז כן יש תנועה בספר מעורר ההשראה הזה.ו.נ.ב. נוסף אני בזמן האחרון משאילה ספרים בספריה, הנגלה האחרונה הייתי בפיזור דעת אז הייתי חייבת להחזיר את הספרים כי איחרתי בכמה שעות להארכה דיגיטלית, וטרם סיימתי את הספרים ההם, ו סיפרי נשים שנכתבו על ידיהן זה טוב, כמו שמיד כשסיימתי אותו התחלתי לקרוא ספר סוד כוחה של היוגה, אמנם הלאמה כתבה אותו עם הלה השני אישה וגבר אבל הגיבורה המלמדת היא אשה ומורתה היתהה אשה, מרגש ממש.